Image default
בימה ומחול מעניין תרבות ובידור

חמישיית הג’אז Andrea Motis מברצלונה: הילדה הזאת מוכשרת!

על הבמה במוזיאון תל אביב עלתה ספק נערה, ספק אישה קטנה בשמלה שחורה גדולה, שהתכתבה נפלא עם שיערה השחור כעורב. על זרועה השמאלית תלתה חצוצרת כסף, והיא הפגינה לא רק ביטחון עצמי רב אלא גם שימחה ועליצות אותנתיים, שבאו לביטוי בצחוקים ובחיוכים שאותם פיזרה אדריאנה מוטיס, כאילו היתה איכרה הזורעת חיטה בשדה.

מאחוריה התייצבו ובאו ארבעה נגני ג’אז מעולים, שחלקם יכולים להיות בהחלט הוריה, ואחד לפחות – גם סבה. צייתנים להפליא להוראותיה ולגחמותיה השובבות, אך, ממש כמותה, גם הם במצב רוח מעולה ובכיף, שעבר כמו נגיפי שפעת גם אלינו, הצופים באולם.

אדריאנה איננה זמרת של קול גדול. אבל היא זמרת של קול מדויק ומוסיקאלי. היא יודעת לאלתר בקולה, שיש בו אינפוף של מי ששרה קצת מהאף, אבל את המיקרופון היא אוחזת בביטחון מספיק קרוב אל הפה, כך שאנחנו מצליחים לשמוע את לחישותיה המוסיקליות ולהתפעל מהן.  בכל שיר היא מחליקה את החצוצרה במורד זרועה, אוחזת בה בביטחון ומאלתרת בכוח ריאותיה, שרק נראות קטנות. לקראת סוף המופע הופיע בידיה גם סקספון סופרן, וגם בו היא אילתרה ממש לא רע.

היה לי קצת מפתיע, לפני כשנתיים, לגלות ביו-טיוב, אגב שיטוט אקראי, ילדה בת 15, תלמידת “רימון” הברצלונאי, שיודעת, עם חברותיה, לשיר בכזאת מקוריות את אנטוניו קארלוס זובים. וזה לא הכל, כי בין קטעי השירה, היא הרימה אל פיה את החצוצרה, ואז התגלה שהזמרת שאין לה קול מדהים, אך יש לה הגשה מרגשת וחן נעורים, יודעת גם לאלתר. 

הנה, ראו כיצד צוות הנגנים “המתגבר” את הופעותיה של אנדריאה על במת בית הספר, מפרגן לה ומתקשה להסתיר את התענוג שכל אחד מהם חש למשמע הקצב, המוסיקה והקסם שנוצר כשהיא פותחת את הפה לשיר, או לתקוע… אגב, חלק מהם, ובוודאי הקונטרבסיסט והמנהל המוסיקאלי חואן צ’אמורו, הם מוסיקאים ראויים ואמני ג’אז. הפסנתרן במופע, למשל, היה שווה מופע משל עצמו. 

הכישרון של מוטיס התגלה כבר בילדותה, עת ניגנה בחצוצרה וגם בסקסופון בבית הספר. בגיל 15 כבר הקליטה אלבום ראשון וכעת, בשנות העשרים המוקדמות לחייה, היא כובשת את מקומה לצד אמנים גדולים. שפתה האמנותית מורכבת מאישיות מוסיקלית עשירה ומגוונת מאד. בכל דרך ביטוי שהיא מוצאת לעצמה – היא נשמעת נהדר. 

היא מנגנת ושרה, בדרכה הספק-ביישנית ספק-מסתורית – הייחודית לה כל כך. היא הושפעה מהאגדות לואי ארמסטרונג וצ’אט בייקר. לצד הבסיסט הנפלא ג’ואן צ’אמורו, שהוא גם מנהל התזמורת של בית הספר, אולי של בית הספר כולו, היא מדהימה את הקהל ברחבי העולם, מאז שקווינסי ג’ונס הביא אותה לבמה.

חמישיית הנגנים, שנחשבת לתגלית בסצינת הג’אז בברצלונה, מביאה ניחוחות ג’אז קסומים, מרגשים ורומנטיים מחצי אי האיברי. בהופעה מושמעים קטעים מתוך הדיסק החדש של הלהקה  Emotional Dance לצד קטעי ג’אז ובוסה נובה מהרפרטואר הבינלאומי.

 

 

בהשתתפות:

Andrea Motis שירה וחצוצרה

Joan Chamorro בס

Ignasi Terraza פסנתר

Josep Traver גיטרה

Esteve Pi תופים 

לוח המופעים:

מוצ”ש 21.12.2019  גני תקווה מרכז הבמה 21:00 -כרטיסים אחרונים!
יום ב’ 23.12.2019 כפר סבא אודיטוריום בית ספיר 20:30 -כרטיסים אחרונים!
יום ג’ 24.12.2019 זאפה הרצליה 21:30
יום ה’ 26.12.2019 מוזיאון תל אביב לאמנות 21:00
יום ו’ 27.12.2019 מוזיאון תל אביב לאמנות 21:30
מוצ”ש 28.12.2019 חיפה בית אבא חושי 21:00

לכרטיסים    

אולי תאהב\י גם:

“רשימו” של ורטיגו – הכוח, הרגש והתשוקה – ובקרוב: בסוזן דלל

איטו אבירם

סיפורו של ניצול מאת ג.ג. מארקס – מרתק!

איטו אבירם

“מלאכים באמריקה” בקאמרי – הסבלנות משתלמת

איטו אבירם

הגב לפוסט

דילוג לתוכן