היום בוחרים ראש עיר.
לרובכם, וגם לי, אין מושג מי הם המועמדים לראשות עיריית רעננה. עורכי דין, בירוקרטים, פקידים חרוצים יותר או פחות שטיפסו למעלה. החיוכים הסכריניים, החליפות המהוהות, שכל כך אינן מתאימות לאקלים שלנו אבל אמורות להצטלם נהדר, ההבטחות, הו, ההבטחות…
את חיים ברוידא הכרתי כשנינו הוזמנו, לפני שלושה עשורים על ידי הגרמנים, לסיור עיתונאי פרטי וצמוד בגרמניה המתחדשת. אני יצאתי כנציג עיתוני הנוער בישראל וברוידא כנציג “העיתון של המדינה”.
לא הכרנו איש את רעהו לפני כן, אבל כבר במטוס גילינו שהיתה בינינו איזו כימיה שקטה, שהפכה את הטיול כולו, שבועיים של סיורים ומפגשים, לחוויה מיוחדת שלעולם לא אשכחנה.
הגרמנים לקחו את הסיור ברצינות מוחלטת וגדשו אותו בלוח זמנים צפוף, מבוקר ועד ערב, וגם בלילה. אנחנו רצינו לטייל וליהנות, הרי סוף סוף מטיילים קצת בחו”ל, לא?!
הקטע הוא לאו דווקא המרצדס השחורה הצמודה עם המלווה הגרמני נטול חוש ההומור. גם לא המפגשים הרבים עם עיתונאים, מקבלי החלטות, נציגי ארגונים חברתיים וסופרים ידועים, כשכל זה נדחס לסדר יום צפוף כדי שנספיק לראות כמה שיותר.
הקטע הוא, שברוידא ואני הצלחנו להפוך את הסיור הלימודי הדחוס הזה לחוויה שובבה, עליזה ומרוממת של התחשבות ופרגון הדדי. זה כלל הפסקות ספונטאניות ששנינו כפינו על המלווה הגרמני בן גילנו, כשאנו מסבירים שלא חייבים להגיע לכל הפגישות, וגם טיול ספונטאני ביער בצד הדרך הוא חלק מהחוויה הגרמנית. כך גם לגבי הפסקות בבתי קפה, בירה בפאב או שיחה ברחוב עם שתי סטודנטיות גרמניות צעירות.
שמחתי לגלות שהאיש מידיעות אחרונות הוא אדם אחראי אך לא נטול חוש הומור. שובב, אבל בעירבון מוגבל. איש שיחה ובעיקר חבר, שיודע לפרגן. כשנדרשנו לשאת דברים במפגשים שונים, התחלקנו בינינו, ובכל פעם שחיים היה זה שדיבר הרגשתי שיש לו שם בראש מספיק תאים אפורים, ושהוא מבטא גם את דעתי, בצורה מהוקצעת ובחן.
אם כל התכונות הללו מספיקות כדי לייצר ראש עיר טוב? על השאלה הזו תשיבו לעצמכם, אחרי שתשאלו את עצמכם מה, בעצם, אתם באמת יודעים על המועמדים האחרים…
