הכתבה נכתבה בסתיו, אבל יש בה רלוונטיות גם לקיץ
בסתיו אנחנו מדרימים. כמו הציפורים. כשהחום והלהט בנגב מתחלפים באוויר צונן, שיטפונות פתע פוקדים את המדבר וקרני השמש האלכסוניים מפזזים על מימי הגווים הצלולים, שם גם אנחנו.
הפעם יצאנו לנגב הצפון מזרחי, ארץ שני המכתשים ונחל צין על מצוקיו האימתניים. אם זוקפים את הצוואר רואים מכאן בקלות גם את ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם.
הלכנו על ירוחם. לא יעד תיירותי קלאסי, אבל בהחלט יעד מפתיע ומסקרן. ירוחם, כמו מצפה רמון, האחות הדרומית, הוא ישוב הממוקם על אוצר טבע תיירותי, שאותו אנו, התיירים, רק מתחילים לחשוף. כמו ארכיאולוג מופתע, המגלה בכל הנפת מברשת עוד פרטים מסקרנים משריד היסטורי קסום, כך גם פרנסי העיר, אנשי התיירות ואנו, התיירים בארצנו, רק מתחילים לגרד את הפוטנציאל של המקום.

אנחנו באנו לחופשת סופ”ש בת שני לילות במלון אירוס המדבר, מלון 4 כוכבים המקומי, שיש בו גם מדשאות, גם בריכת שחיה מחוממת ופתוחה וגם מכון כושר. אבל הכוונה שלנו היתה לנצל את החופשה בעיקר כדי לטייל בסביבה. הרי יש כל כך הרבה מה לראות. לשוטט במכתש, להתארח לארוחת צהרים עשירה המוגשת בבית פרטי בסמוך למלון, לטפס על כמה גבעות, להציץ בפריחת החלמוניות ליהנות מטיול אחד ברכב שטח, לקפוץ לתוך גוו ולשחות ואם נספיק – אז גם להתארח במאהל בדואי. לא מעט בשביל יום וחצי נטו של שהייה במלון.
הגענו ביום סתווי בשעת אחר צהרים מוקדמת, ויצאנו מהמכונית אל חום מדברי סביר. ככל שהשמש שקעה, כן הלך האוויר והתקרר, ובערב ממש שמחנו כולנו שזכרנו להביא גם בגדים חמים וגם מעילים.
מלון אירוס המדבר הוא ההפתעה החדשה (יחסית) של ירוחם. צריך לחלוף את כל אורכו של הרחוב הראשי, שמשני צדדיו בתי שיכון, חנויות ירקות, ודוכנים בסגנון של פעם וטעם של פרובינציה אמיתית, כדי להגיע אל המבנה המודרני שבו שוכן המלון, על גבול אזור התעשייה.
המלון אינו מנקר עיניים, אולם גם כך הוא בולט על רקע הבתים הצנועים בישוב. חנייה יש בשפע, והלובי מזמין אותך, התייר פנימה. צבעיו של המלון בהירים, שילוב של לבן, ירקרק וכתום. העיצוב צעיר ודינמי. 47 חדרי אירוח במלון, והם נמתחים בשתי זרועות שביניהן שביל רחב: חדרי סופריור, סוויטות ג’וניור וסוויטות דה לוקס. בכולן תמצאו חדר שינה מרווח עם מיטה זוגית נוחה ורחבה, סלון שהוא גם משכנה של ספה זוגית הנפתחת למיטה זוגית הרבה פחות נוחה. החדרים מעוצבים בסגנון צעיר ויש דשא וגינה. לכל חדר מרפסת שמש למנוחה ורגיעה אף כי לא כל מרפסות השמש מציעות פרטיות במידה שווה.
חדר השירותים כולל מקלחון “גשם” נדיב בתוך תא שקוף, מרווח ואטום כפי שצריך. (כבר היינו במלונות בוטיק יוקרתיים שבהם המים חלחלו דרך דלתות המקלחון האטום והציפו את רצפת החדר). היה גם ארון מרווח, פינת כתיבה ושני מסכי טלוויזיה שטוחים, אחד לסלון ואחד לחדר השינה.

אגב, הסוויטות המיוחדות נמצאות במבנה אחד הכולל לובי פרטי עם פינות ישיבה ומסכי טלוויזיה לצפייה משותפת ופרטית לאורחי מתחם זה בלבד. יש במבנה הזה 4 חדרים עם דלת מקשרת בסגנון Family Style מה שמשמר את הפרטיות של ההורים, שלהם ילדים מתבגרים, ועם זאת שומר אותם קרוב מספיק אליך, באותה יחידת הדיור.
ארוחת הבוקר היתה ישראלית, טעימה אך לא שונה ממה שמוצע לאכול במלונות ישראלים אחרים בהם שהינו באחרונה. סלטים וביצים מטוגנות, דגים, לחם, הכל בשפע וצוות המלצרים משתדל במיוחד, אולי בגלל שהאחראי על חדר האוכל הפגין נמרצות רבה, שלי הזכירה במקצת רס”ר מטבח שפעם הכרתי במילואים.
שתי ארוחות הערב היו עשירות ומשביעות. עשינו בחכמה שלא מיהרנו ללכת לאכול אלא חיכינו עד שגל האורחים הראשון, שכלל פעוטות וילדים קטנים של המוני ישראלים מטיילים שכבר גילו את המלון, יסיים את סעודתו. כך נהנינו מאווירה שקטה יותר בחדר האוכל, וכמובן – המלצרים נחפזו למלא שוב את מגשי האוכל אחרי ההסתערות הראשונה.
הבריכה המחוממת היא מציאה אמיתית. בקיץ – אין כמו בריכה בנגב. גם בסתיו, מסתבר. העובדה שיש בריכה במלון הופכת אותו למלון של בטן-גב לעצלנים שבינינו. בריכה, חדר כושר, לשם מה לטרוח לטייל בכלל?! איננו שוללים צורת חופשה שכזאת, שיש בה טעם רב. אולם אנחנו לא יכולנו לוותר על שכיות החמדה שהטבע פרש מכל העברים, מה גם שהמלון נמצא בקצה שכונה הנוף היחיד הנשקף מעבר לגדר הוא של בתים ובנייני דירות ישנים.
אגב, המלון מציע עמדת השכרת אופניים לרכיבה עצמית. למרות האזור ההררי, המכתשים והגבעות, ירוחם עצמה בנויה על מישור, ורכיבה משפחתית, עם ילדים – אפילו קטנים – איטית ורגועה בשכונותיה ובעיבוריה יכולה להיות פעילות משפחתית אמיתית של כיף. ניתן להגיע בקלות אל אזור האגם, שלא לדבר על שבילים במכתש ובמסלולים המיועדים לכך, ושם כבר הרכיבה הרבה יותר מפתיעה ומאתגרת.
בדקנו מחיר לסופ”ש משפחתי, חמישי עד שבת, זוג הורים וזוג ילדים בסוויטה, לינה וארוחות בוקר לשני לילות. המחיר ב”בוקינג.קום” היה 3,186 ₪. בדקנו באתר המלון: 2,774 ₪.
מלון אירוס המדבר: צבי בורנשטיין 108, ירוחם, 80500 טלפון 08-630-0900
**
איפה לטייל ומה לעשות סביב ירוחם ובנגב הצפוני:
האגם קורץ למתרחצים ולחובבי השיט, אך זה אסור, ממש כשם שהדיג אסור. כל כך חבל…אגם ירוחם, החורשה, הציפורים והפרחים: שעה אחרי שנחתנו בחדר המלון כבר חזרנו למכונית. השקיעה המוקדמת (שעון חורף) האיצה בנו להספיק ולראות משהו גם בערב הראשון. רוזי, סמנכ”לית המלון, גייסה עבורנו את אבי בן-זקן, (050-8571976), מורה דרך ותיק, שעשה את כל חייו בירוחם. בילינו אתו עד השקיעה והתרשמנו מהסבריו המלומדים. תחילה פנינו מערבה. חצינו את ירוחם על הרחוב הראשי, והפעם הבחנו גם בלא מעט וילות ובתי דירות שנבנים בנקודות שונות בעיר. המשכנו כמה מאות מטרים וכבר מצאנו את עצמנו בפארק ירוחם, המקיף את אגם ירוחם.
השבילים הקופצניים המקיפים וחוצים את הפארק, שולחנות העץ והחורשה, שעציה יונקים את מי האגם ומציעים צל אמיתי, הופכים את המקום הזה לאתר פיקניקים לאומי. פינה אחת של הפארק מוקדשת לצפרים, ומכיוון שמדובר בנקודה שבה יכולים אלפי העופות הנודדים לשתות, בטרם יחצו את המדבר, ברור שיש גם מה לראות. אגב, באביב מתמלאים הכרים המקיפים את האגם בשלל פרחים. הנאה אמיתית.
למרות איסור הדיג (מדוע, בעצם?!) ראינו לא מעט דייגים חובבים. המשכנו לנסוע עד שהגענו אל הסכר, וצעדנו עליו, בוחנים בעינינו את גדת האגם הגבוהה, ואת הצד השני, היכן שהנחל המזין את האגם ממשיך, והנמוך בעשרות מטרים.
למרות שפע המים – הרחצה במקום אסורה. גם הדיג, כבר אמרנו. דשא אין ואדמת הלס הדקה מתעוררת לכל מגע צמיגי מכונית, או רוח קלה ונהפכת באחת לענן אבק. חבל, המקום מבוזבז. לפחות סירות היו יכולים להציע לנו, התיירים, לשיט עצמאי…
שביל החלמוניות : אחת הפריחות הנדירות והמיוחדות ביותר בתקופת הסתיו, היא פריחת החלמוניות בשמורת ירוחם. צבע צהוב כחלמון הביצה, גדל עלי כותרת וללא עלי גבעות. הפריחה נמשכת שבועות ספורים בחודש אוקטובר, ובאמת שאסור להחמיצה. נסיעה דרומה של פחות מחמש דקות (קילומטר) על הכביש לשדה בוקר תביא אתכם אל תחילת השביל, המצוין בשלט ברור ובולט. ההליכה לא קשה, ושווה את המאמץ.
אנחנו חזרנו אל המקום פעם נוספת, לעת ערב, רק כדי לטפס על גבעה אחת, ללא תואר והדר, ששבתה את ליבנו.
תחרות טיפוס אליה, תחרות ירידה ממנה ועל ראש הגבעה ערכנו עוד תחרות אחת – מי מצליח לצעוק אל הרוח את הצעקה הארוכה ביותר…

הר אבנון והמכתש הגדול: ממש מהעבר השני, ביציאה מזרחה מירוחם, במרחק 2 דקות נסיעה, ממתין המכתש הגדול. אין דרך טובה יותר לצפות בו מאשר לטפס במכונית על הר אבנון, שאינו אלא גבעה הצמודה אל קירו הצפון מערבי של המכתש. וזה גם מה שעשינו. מעניין היה להקשיב להסבריו של אבי מדריכנו, שסיפר בצורה שעניינה גם את הילדים על היווצרותם של המכתשים בנגב, שאין כמוהם בעולם. ממקום התצפית קל לתור בעיניים את כל המכתש, ולהחליט לאן להמשיך מכאן. אנחנו בחרנו לנסוע אל צידו השני, שנראה היטב, ליד פתח היציאה של הכביש החוצה אותו. שם נמצאים החולות הצבעוניים.
רוח עזה, מפתיעה, התנפלה על שערנו וטרפה אותו כקלפים. מגעה בעור הגוף גרם לנו תחושה שהרבה יותר קר משהיה באמת, ואנחנו מיהרנו לחפש במכונית שמיכות וכיסויים שונים, מכיוון שאת המעילים השארנו בחדר המלון.
משטח החולות הצבעוניים הוא, בעצם, מצבור מלאכותי שנועד להקל על החפצים בכך, בעיקר ילדים, לאסוף את החול לשקיות או לבקבוקים, להתרשם, להצטלם וליצור צורות. קל להבחין במצוקים הנמתחים בהמשך בשכבות גיאולוגיות בעלות צבעים שונים. בולטים בעיקר הסגול, האדום והצהוב.
אגב, במרחק של כעשרה ק”מ בקו אווירי מזרחה, וכ- 20 דקות נסיעה, נמצא המכתש הקטן, המושלם והיפה שבכל המכתשים ובהחלט שווה לנסוע ולבקר גם שם.

טיול בג’יפ אל עין עקב: עין עקב הוא גו מים גדול, צלול, קר כקרח גם בקיץ ועמוק. פנינת טבע אמיתית שבה ביקרנו למחרת היום. הבריכה האטרקטיבית, המלאה כל השנה, נוצרה בזכות שני מעיינות הבוקעים על ערוץ נחל עקב שבנגב התיכון, דרומית-מזרחית ליישוב הקהילתי מדרשת בן-גוריון וסמוך לנחל צין ועין עבדת.
אנחנו נהנינו מנסיעה למקום בג’יפ הלנד-רובר של אדם סלע (050-5308272) בעל חברת טיולי שטח, שהתברר כאדם חביב ונעים הליכות, שהיה סבלני ונחמד בכל רגע, ולא רק אלינו, אלא גם אל המהמורות ואל המטיילים שמדי פעם חסמו את דרכו הצרה והמשובשת של ג’יפנו.
אפשר בהחלט לטייל ברגל אל עין עקב. לשם כך צריך להחנות את הרכב בחניון נחל צין ליד שער הכניסה למדרשה. הטיול הרגלי אורך כשעה וחצי לכל כיוון. אנחנו נסענו בשופי כחצי שעה, ואף עצרנו פה ושם לשמוע הסברים.
הנסיעה בין מצוקיו התלולים של נחל צין, גדול הנחלים בישראל, היתה מקפיצה, תרתי-משמע. באחת העצירות הראה לנו אדם קצהו של צינור ענק הנעוץ באדמה והציע שנשליך לתוכו אבנים. כשעשינו זאת נשמעה שריקה סהרורית, המזכירה קול ירייה של רובה. הצינור הוא פתחו של קידוח עמוק (מאות מטרים) שנזנח, ושנועד להגיע אל מאגר המים עתיק והענק שנמצא מתחת למרכז הנגב.
כשהגענו לעין עקב (תחתון) גילינו שאנו לא יחידים במקום, בלשון המעטה. היו שם מאות חובבי שטח, שרבים מהם הגיעו ברכבי 4X4, כמונו, באופניים וכמובן – ברגל, שזה הכי בסטייל. הקפיצה אל המים הקרים היא שיאו של הביקור ועונה על כל הציפיות שיכולות להיות לכם מבריכת מים טבעיים בלב המדבר.
טיול רגלי עם ילדים לעין עבדת: אם אתם רוצים להנחיל לילדיכם הקטנים את אהבת הטיול הרגלי בנוף מדברי, אם אתם רוצים לראות אותם מפזזים לפניכם באושר, נהנים מכל רגע, נושמים אוויר מדבר צח ופותחים את העיניים והלב אל נופים קדמוניים עוצרי נשימה, קחו אותם לטיול רגלי בשמורת עין עבדת ליד שדה בוקר.
עין עבדת הוא אותו קטע קניוני שבו עובר תוואי נחל צין, אחד הנחלים הגדולים בישראל אם לא הגדול שבהם. הנחל האכזב הזה, שרוב השנים מונח שם בין המצוקים כמו פאטה מורגנה, מתעורר כמעט מדי שנה בשיטפון אופייני, וממלא אפיק ברוחב מאות מטרים במים שוצפים, עכורים ובסלעים מדלגים ומסוכנים. אל הצעת הטיול הזה, המומלץ באתר התרשמות, תגיעו דרך הקישור כאן.

נחל גוב – מסלול אתגרי לכל המשפחה, נחל גוב נמצא בסמוך למעלה עקרבים והוא אחד הנחלים היפים ביותר בארץ. יש בו קניון צר ומרשים, גבים, סולמות, חבלים וצמחייה מדברית. גם הדרך אליו מרשימה במיוחד – דרך מפותלת של מעלה עקרבים (כביש 227). מהרכב יורדים בשביל המוביל אל ערוץ הנחל- שביל המסומן כחול, לאחר ירידה קצרה של כמה מאות מטרים עוברים לשביל הירוק הפונה לעבר ערוץ הנחל. במהלך הצעדה בשביל ניתן להבחין כי הנחל הופך צר ומעוקי, יש לטפס כמה מדרגות סלע בעזרת היתדות והמדרגות החצובות בסלע עד שהנחל יתרחב בחזרה.
לאורך המסלול ניתן להתרשם ממסלעה מדברית קסומה וכן מגוון רחב של צמחייה מדברית הכוללת עצי שיטה סלילנית, צמחי מלוח, זוגן השיח, מיני צומח המבצבצים מהסדקים בסלעים, מיני צלף ומציץ סורי. כמו כן לאורך המסלול ניתן להבחין בבעלי חיים רבים המגיעים אל הצמחייה ואל המים בעיקר ממשפחת המכרסמים והיונקים. לאחר התרחבות הנחל פונים ימינה לשביל המסומן בשחור, מטפסים על גדת הנחל בשביל המסומן, בעזרת סולם (כ- 2 מ’ גובה). ממשיכים בשביל השחור החוזר לעבר ערוץ הנחל והסימון הירוק עד לרכבים.
מה דעתכם לטפס על הר?

שלושה הרים, שלושה אתגרים במרחק חצי עד שעת נסיעה מהמלון. שניים מהם מתאימים גם לילדים, אחד מתאים גם לקטנטנים.
- 1. אל הר כרבולת בנחל צין – למיטיבי לכת.
- 2. אל “הור ההר” הוא הר צין – טיפוס על הר “אמיתי” לכל המשפחה.
- 3. “איך כבשנו את הר חרוט” – טיפוס משפחתי על הגבעה המפורסמת במכתש רמון
איפה לאכול בירוחם ובנגב הצפוני

או.קי, נגעתם בבעיה רגישה, במיוחד כשמדובר בסופי שבוע. אין בנגב הצפוני הרבה מדי מסעדות, וזאת בלשון המעטה. בירוחם עצמה יש מסעדות עממיות, פיצריות, דוכני פלאפל, ושם בהחלט ניתן להשביע את הרעב במהלך השבוע, ועד שעת ערב מוקדמת, לא יותר. החל משישי בצהרים נסגרים מקומות האוכל בעיירה ונוצרת בעיה אמיתית.
אז איפה אוכלים בסופ”ש?
אפשר כמובן לאכול במלון, הפותח את חדר האוכל לארוחות ערב ובוקר. אבל אם אתם מחפשים חוויה חיצונית, אחרת, תצטרכו להרחיק עשרות ק”מ. אבל, רגע, יש עוד שתי אפשרויות, שאנו ניסינו אחת מביניהן. הראשונה, שאותה ננסה בפעם הבאה, היא אירוח בדואי. את האירוח תוכל רוזי מהמלון לתאם עבורכם בקלי-קלות. חוץ מביקור במאהל אמיתי, כולל הביקור גם ארוחה בדואית, שהיא, ללא ספק, חוויה לא רק לחיך, אלא גם לאצבעות הידיים. לתיאום: זנין – 050-5278128
אכלנו ב”עתיד במדבר – המבשלות של ירוחם”

אחת החוויות היותר אותנטיות, ולא רק לנו אלא גם לילדים, הינה ארוחת הצהריים בביתם הפרטי של מזל ויוסף (ז’וז’ו) נגר, בסמוך לבית המלון.
בני הזוג, שלהם כבר נכדים, מתגוררים בבית צמוד קרקע מוקף גדר חומה ושער ברזל, ומבשלים ארוחות בסגנון צפון אפריקאי (טריפוליטאי, ליתר דיוק) לפי הזמנה. היה קצת קשה להסביר לנו איך להגיע מהמלון ל”מסעדה” של הזוג נגר. בכל הקשור לכתובות – ירוחם היא עדיין עיירת פיתוח, עם שמות רחובות שהם מספרים בני 5 ספרות, מסובך ובלתי אפשרי. מזל שיש לנו פֶה, ויכולנו לשאול את העוברים ושבים היכן גרה מזל, זאת שמבשלת אוכל לטיילים ולתיירים.
ז’וז’ו גבר חייכן בגיל העמידה פתח לנו את השער ואנו חלפנו דרך חצר מרוצפת אל תוך מרפסת סגורה שהיתה מלאה בשולחנות ארוכים עם מפות שעוונית פרושות. שולחן אחד, בפינה ליד החלון, חיכה לנו, והוא היה עמוס כל טוב.
זה התחיל עם מגוון סלטים, אחריהם בא הקוסקוס, ובצידו מפרום ופשטידה. אחר כך הגיע עוף בתנור ולנו נשאר רק קצת מקום בבטן בשביל הקינוח. ובעוד מזל דואגת להעמיס את השולחן בכל טוב, דאג ז’וז’ו לבדר אותנו בהגיגיו, ולא פסק מלספר על אהבתו לביבי נתנייהו, על ביקורו של שמעון פרס במקום, על נאמנותו לארץ ישראל ועל נושאים רבים כגון אלה, עד שנסתיימה ארוחתנו.
ארוחה כזאת גם אתם יכולים להזמין, או באמצעות רוזי הכל יכולה מהמלון, או בטלפון אל מנהל הפרויקט ששמו שי 050-5914174 או אל אורלי 052-5445435. עלות ארוחה בשרית מלאה היא 110 ש”ח לסועד, ואפשר גם דרך האתר: צור קשר.
בני הזוג נגר הם חלק מפרויקט חברתי “עתיד במדבר – המבשלות של ירוחם”, במסגרתו מארחות חמש נשים בירוחם בבתיהן, לחוויה בלתי נשכחת של ריחות, צבעים וטעמים. אתם תיהנו לא רק מארוחה עשירה של מעדנים אתניים באירוח ביתי, אלא גם מסיפורים מן היישוב, בליווי של מנחי העמותה, לחוויה אנושית, תרבותית וקולינארית עשירה. כל זאת – חשוב לציין – בהזמנה מראש בלבד!
במסעדת רוקפור דימונה, (טלפון – 08-657-2010) בתחנת הדלק תוכלו להתארח עד כניסת השבת. המסעדה האיטלקית מציעה אוכל, איטלקי, אסיאתי, בשרים, פיצה. שעות הפעילות: יום א’-ה’ 08:00-00:00 ומיום שישי בצהרים עד צאת השבת סגור. המסעדה נפתחת שעה אחרי צאת השבת ונותרת פתוחה עד חצות.
**
מצפה רמון ומכתש רמון במרחק 40 דקות נסיעה
במרחק של 55 ק”מ ו- 40 דקות נסיעה ממתין לכם המכתש הענק, מכתש רמון, עם שפע אתגרים, אטרקציות וגם בתי מלון ומקומות של אוכל הפתוחים בסופ”ש.
מסעדת צוקים מעל מכתש רמון – לא רק הנוף מפתיע… …
הכי חשוב לדעת: המסעדה פתוחה 7 ימים בשבוע, ממוקמת על שפת מכתש רמון והנוף נשקף מהחלונות הגדולים, המחירים בינוניים, האוכל ברובו טעים, המלצריות חייכניות ויעילות.
הגענו למסעדה בשבת, מיד לאחר ביקור במכרז המבקרים, בתערוכה הקבועה של אילן רמון. השעה היתה אחת בצהרים והמסעדה היתה כמעט ריקה. מסתבר שההמלצה שקיבלנו, להזמין מראש מקום בשבת היתה מיותרת, חשבנו לעצמנו. רבע שעה מאוחר יותר הגיע למקום “גדוד” של אופנוענים ובנות זוגם, רובם המכריע דוברי עברית ורוסית, לבושים במיטב הביגוד המקצועי והם כבשו את המסעדה ולא הותירו מקום פנוי אחד… (להמשך קריאה)
ביקרנו, חווינו, התרשמנו וכתבנו עליהם ב”התרשמות”: פונדק רמון (בצילום), ומלון רמון. בשני המלונות יש בריכות שחיה מחוממות ושניהם מציעים רמת אירוח טובה ומחירים הוגנים.
**
תגובה אחת
שלום איטו.
שמחתי לקרוא את הכתבה. התרשמתי מהיקפה הרחב, במיוחד בחלק של ירוחם.
אני מודה לך על החלק שהקדשת לי.
ברשותך, אודה לך מאוד אם תתקן: מס’ הנייד שלי הוא 0508571976 ואת שם המשפחה שלי אני כותב עם מקף מחבר (בן-זקן).
תודה.
מאחל לך ולמשפחתך המשך טיולים ברחבי ארצנו היפה ואולי ..נתראה באחד השבילים.
אבי ב-זקן
מורה דרך,
ירוחם.