בעקבות החורף המבורך שהיה לנו, לאחר 5 שנים של מיעוט גשמים, החלטנו לצאת לחופשה ברמת הגולן. אין ספק שהאקלים משתנה לנו מול העיניים, אני זוכר שכשהייתי בגיל בית ספר, בשנה מעוברת כאשר חופשת הפסח הייתה מגיעה בסוף אפריל – בילינו את הזמן בים. בימים אלה, אנחנו רואים שנה אחר שנה שהחורף מתחיל מאוחר וגם מסתיים מאוחר.
הדרך לצפון בחלונות פתוחים ומזג אוויר מעט סגרירי, מכניסה למכונית ריחות משכרים של חגיגת אביב כמו שלא הייתה פה שנים. כביש שש שהתארך עוד ומאפשר לחלוף על פני יקנעם בלי להיתקע ברמזורים, אפשר לנו להגיע לרמת הגולן בשעתיים… מדהים.
לינה באתנחתא באפיק: סוויטות עם ג’אקוזי.
את מקום מושבנו קבענו בקיבוץ אפיק ב”אתנחתא באפיק”. לפני שנים רבות התארחנו באפיק שהיה אז סתם אורחן. הפעם מצאנו פינת חן משופצת ומשופרת. אתנחתא באפיק מתחלקת לחדרים רגילים ולסוויטות מפתיעות, שכוללות שני חדרים, כאשר בחדר ההורים מוצב ג’קוזי, ובחדר המגורים מוצבת טלוויזיה בגודל של 55 אינץ מחוברת ל- YES. בחדר תמצאו גם מטבחון וחדר רחצה מפנק. שונה מאוד מהאורחן שהיה בביקורינו הקודם.
ארוחת הבוקר מוגשת בחדר האוכל הישן של הקיבוץ, היא מגוונת אך יחסית בסיסית, ומוגשת בין השעות 7 ל- 9.30 מתאים למטיילים משכימי קום.
מסלול נחל סער: צמוד למים הגועשים
מסלול מרהיב ביופיו בתקופה זו שבשנה, אזהרת מסע! נחל סער הוא נחל אכזב, המים בו זורמים רק ימים ספורים לאחר תקופה גשומה!
אנחנו התחלנו את המסלול ליד היישוב “מסעדה” בגשר הידידות, פגשנו שם משפחה שסיימה את המסלול וחיפשה טרמפ בחזרה לתחילת המסלול בצומת סער. עשינו “החלפה”. אני הקפצתי אותם לנקודת ההתחלה שלהם – השארתי את הרכב בחניה שלהם והם הקפיצו אותי בחזרה לגשר הידידות, אכן ידידות מועילה.
ההליכה היא בשביל המסומן בלבן אדום לבן, תחילת המסלול קרובה למפל רסיסים שהיה שוצף ורוגש ואין כמו הפריחה המשתוללת סביב כדי לספק חשק להמשיך אל תוך הסבך ולאורך הנחל. אחד היתרונות הבולטים של ההליכה במסלול של נחל סער היא הקרבה לנחל. בעוד הליכה במסלולים אחרים, תמיד מסודרת כך שמדי פעם מגיעים לשפת הנחל ואז עולים ויורדים ממנו, כאן עובר רוב המסלול ממש בצמוד לנחל עצמו.
המסלול עובר גם במקומות שהירידה אליהם כל כך מסוכנת שהיא מצריכה להיעזר ביתדות כדי להתגבר על המכשולים, סך הכל חוויה נחמדה למבוגרים ובטוח לילדים.
הקירבה לנחל בתוספת הזרימה העזה שמקורה בשלג המפשיר מהחרמון מייצרת נוף מופלא ומרומם רוח. מפלונים קטנים, ברכות ועיקולים שגורמים למים לשעוט קדימה. לאורך המסלול פגשנו בצמחייה מגוונת של רקפות, כלניות, פריחה של צמח האכנאי שיש לו שילוב צבעים מיוחד במינו בכחול, ורוד וסגול, חרציות, תורמוסים כחולים, בן חצב ינקינטוני סגול ועוד.
נערה אמיצה בבריכה של נחל אל-על. חום המים באביב – 4 מעלות!
המסלול שלנו מסתיים במפל סער שהוא בהחלט הדובדבן שבקצפת, מפל גבוה וגאה, את המפל מקיפים שבילים שבהם ניתן להגיע לתצפיות שונות על המפל מכל צדדיו. החניון נמצא ממש בסמוך למפל, כך שמי שלא מתאימה לו הליכה של 3.5 שעות יכול גם לבקר בשני המפלים אם יחנה את הרכב בחניונים וירד לטייל במפלים בלבד.
חומוס ולאבנה במסעדת נידאל: שווה טעימה.
בסיום המסע המפרך, עלינו לעיירה הדרוזית מסעדה, המרוחקת 12 ד’ משם ואכלנו ב”מסעדת נידאל”. החומוס היה טעים, הלאבנה הייתה כמו גבינת שמנת עם זעתר ושמן, אף כי עידן הבן שלנו פחות התרשם מהלאבנה, אבל באופן כללי זה היה ממש במקום. בסוף הארוחה הזמינו אותנו לקפה ובקלאווה, שאותם עידן טרף בהנאה רבה…
מאחר שנחל סער נמצא בצפון הגולן, הדרך חזרה לקיבוץ אפיק לקחה כשעה. נופי הגולן לא משעממים לרגע, הכל ירוק ופורח ושלטי ה”זהירות מוקשים”, העלו בתוך המכונית שאלות לגבי האזור, המלחמה ההיא וכל הקשור ליחסינו עם שכנינו הסורים. הילדים, שבדרך כלל נבלעים בחדרים שלהם או עסוקים במסכים, גילו התעניינות ובוודאי למדו שיעור חשוב בפוליטיקה ובגיאוגרפיה.
קפה קלרה בקצרין: אין פיצה משפחתית.
הגענו לצימר, ונפלנו לשנת צהריים/ערב מפנקת. כשהתעוררנו החלטנו לנסוע לקצרין ולאכול ב”קפה קלרה” שמגישה מנות איטלקיות.
המסעדה ובית הקפה “קפה קלרה” מעוצב כרחוב איטלקי כאשר על הקירות מוצמדת תפאורת מרפסות ומסגרות של בתים, מהקיר יורדת נברשת, וחלק ממקומות הישיבה נראים כמו דיינרים אמריקאים עם ספות רחבות שיוצרות איזורי משפחתי אינטימיים. אנחנו בחרנו לשבת בחלל המרכזי, ולהיות חלק מהמסעדה. השרות אדיב ונעים, ובהחלט לא מלחיץ. המנות מגוונות ובדרך כלל גדולות, המחירים עממים, דומים למה שאתם רגילים לשלם במרכז הארץ.
אנחנו הזמנו פיצה שהייתה דקה ועסיסית אך התאימה בגודלה ליחיד (נאמר לנו שהפסיקו לייצר פיצות בגודל משפחתי) ו”סלט קלרה” שהיה מלא בהפתעות טעימות כאגוזי מלך, חמוציות, סלק גזר ועוד אשר הוגש ביחד עם לחם כפרי טעים.
נחל אל על: שיטת “החלפת המפתחות”
ביום השני בחרנו לטייל בנחל אל על שהיה קרוב יותר למקום שבו התארחנו. נחל אל על מזמן לנו שני מפלים גם כן, המפל הלבן והמפל השחור. הפעם חנינו את המכונית ליד אבני איתן, שימו לב שזהו יישוב דתי, לכן, בשבת ניתן לחנות את האוטו מחוץ ליישוב וללכת ברגל עד נקודת ההתחלה.
הפעם לא פגשנו אף אחד בחניון שיהיה מוכן להחלפה. לכן, במהלך הדרך חיפשנו מטיילים שיגיעו מהצד השני וכשפגשנו זוג ירושלמים מקסים, הצענו להם להחליף מפתחות של רכבים. כל אחד נותן לשני מפתח לרכב וטלפון וכאשר צד אחד מסיים את המסלול הוא מתקשר לשני ונוסע ברכב לסוף המסלול, שם נפגשים מחליפים מפתחות ושיתוף הפעולה הזה, עובד לנו כבר מספר פעמים לאורך השנים באופן מוצלח!
המסלול של נחל אל על הוא מקסים בתקופה זו של השנה, להבדיל מנחל סער, כאן המים זורמים באפיק בכל ימות השנה, הצמחייה סבוכה והשביל עובר בסמוך לנחל ומדי פעם ניתנת האפשרות לרדת ולצפות בנחל עצמו ואף לשבת לנוח ולאכול משהו תחת לעצים ולצד הנחל הגועש ורוחש.
המסלול היה מוצף בפריחה, מנגינה שאף פעם לא נמאס לשמוע ולהריח, בצורה של פרחים מכל מיני צורות, צבעים ומינים, בולט במיוחד במסלול זה הרדוף הנחלים שממלא כל פינה בפרחים וורודים יפיפיים, זמזום של חרקים שממלא את האוזניים ואיכשהו זה חודר ללב ומרחיב את כלי הדם לטייל בתוך הטבע הנהדר הזה.
כל המפלים מרהיבים ביופיים, אם כי המפל הלבן, הוא גולת הכותרת של טיול זה. המפל גבוה מאוד 14 מטר והוא יוצר בריכה תחתיו שהמים שבה מגיעים לכ 14 מעלות בתקופה הזו של השנה, שתי נערות אמיצות במיוחד מעמק חפר, לא נרתעו ונכנסו לטבול במים הקפואים האלה. אנחנו העדפנו להסתכל.
הטיול ארך 3.5 שעות וחלק מהמסלול היה בוצי בשל הגשם שירד במהלך הלילה, לפעמים דילגנו בין סלעים כדי לחצות את הנחל. מומלץ להצטייד בנעלי הליכה ולמתקשים גם מקלות הליכה כדי למנוע החלקה על הסלעים החלקים. במהלך המסלול פגשנו משפחות עם ילדים, אני חושב שהמסלול בהחלט לא קל, אך מתאים למשפחות עם ילדים.
כפר האומנים באניעם: ההמבורגרים של “זיגל”
לאחר מנוחה , יצאנו לכפר האומנים הקטן בכניסה לקיבוץ אניעם, המחשבה על כפר אמנים בגולן, אשר מוכרים את דברי האמנות שלהם בהחלט מעניינת. אך מי שמצפה למצוא זיקה בין דברי האמנות לרמת הגולן מתבדה. החנויות והיצירות שבתוכן, לרוב לא מבטאות קשר מיוחד לגולן, פריטי נוי שונים החל מקרמיקות מצוירות, כדים, תכשיטים וסתם כלים יפים או תמונות מודפסות מוצבות בחנויות אך אין בהם כל שוני מחנויות דומות בארץ. ציפיתי לראות יותר חיבור של האומנים לסביבה שהם חיים בה, סלעי הבזלת והנופים אך זה לא קרה.
ישבנו לאכול ב”זיגל”, מסעדת המבורגרים, שבמהלך השבוע היא חנות קטנה ובסוף שבוע נפתחת למזנון בר גדול יותר וכנראה שמח יותר. ההמבורגרים בהחלט היו טעימים ועסיסיים, בנוסף, הזמנו חזה עוף בתוספת צ’ימיצ’ורי. המנות היו גדולות והמוזיקה הדרום אמריקאית השמחה הוסיפה לאווירה השמחה ששררה בארוחת הערב בכפר האומנים ש”בסוף העולם”.
טיול מאפיק עד תל פיק: אמות מים ובריכות סודיות
את היום האחרון סיימנו במסלול שיוצא מהמצפור הצמוד לקיבוץ אפיק, וחוצה נוף מרהיב הפונה לאגם הכנרת ולנופי הר התבור והגליל. המסלול חולף בין גפנים וחוצה שדות ובסופו מגיעים לתל פיק, שם התגלו שרידי יישוב יהודי עתיק.
אנחנו התפעלנו מבריכת המים שנמצאת בתל פיק ומאחר והיינו די לבד במסלול, הצלחנו להפתיע סרטן שעמד על קיר הבריכה “שלו” והתחפש לסלע. כשהבין שהוא הפך להיות דוגמן הבית, הוא מיהר לחמוק לתוך סדק בלתי נראה בין הסלעים ולייתר בטחון השאיר את עיניו מחוץ לסדק כנראה כדי לבדוק מתי אנחנו מחליטים להמשיך בדרכנו ולהחזיר את השקט לבית שלו.
ממש לפני שעלינו חזרה לקיבוץ הבחנו בצפרדעים שקפצו באמת מים קטנה שהובילה מים מתוך הבריכה, היה נחמד לראות שכאשר יש מעט מטיילים השומרים על שקט, פינת הטבע השוקטת לא באמת דוממת, אלא מאפשרת לתושביה האמיתיים, הצפרדעים, הסרטנים, צבועים ושאר החיות היקרות להרים את הראש ולנהל את חייהם. מי ייתן וימשיכו למלא את נופי הגולן.
אצל “יונס” בצומת גולני: הכי זולה. הכי שווה.
בדרך חזרה הביתה עצרנו לאכול במסעדה הוותיקה “מסעדת יונס” בצומת גולני, פעם תחנת חובה לכל מטייל בדרכו חזרה “לארץ”. מסתבר שכל הצומת שינתה פניה לחלוטין, ולמרות שגם האורחים מחוברים בווריד לאינטרנט ולטלפונים חכמים, מסעדת יונס נשארת בדיוק אותו דבר – הרכב מנצח לא מחליפים.
את פנינו קיבלו בברכה, המלצרים נראים מאושרים ונמצאים שם שנים על גבי שנים כדי להעניק לאורחים הרגשה נהדרת. הזמנו שיפודים של קבאב ופרגיות, קיבלנו מנות יותר גדולות ממה שביקשנו, הזמנו חומוס טחינה, הוסיפו על חשבונם סלטים ממגוון סוגים, הלימונדה היתה קרה ומתוקה והפיתות טריות ורכות. בסוף הארוחה המפוצצת, הזמינו אותנו לקפה שחור ועוגיות בסבוסה מתוקות והמחיר של הארוחה ב”יונס” היה הכי הזול ששילמנו במהלך כל הטיול.
עלינו על כביש 6 והרגשנו שחזרנו מחופשה בחו”ל. הזרימה של המים, המפלים הפריחה כל אלה לא הזכירו לנו בשום רגע שאנחנו פה בארץ, ואם זה בכל זאת קרה, הרי זה בזכות הכלים החד פעמיים והבקבוקים מפלסטיק אשר זרועים לאורך המסלולים, יש דברים שכנראה לא נוכל לשנות כאן.
