מאת: תמר קניג
הלכנו כל המשפחה לראות את הסרט “פלא”. היינו: אבא שלא קרא, אני, אמא, שקראה את הספר וגם את הספר השני, גלי בת 10 שבעקבותיה ובהמלצתה קראתי את שני הספרים, ומתן בן 8 שלא קרא (עדיין…).
ישבנו בשורה לא משהו ובצד, לידינו ישבו שני ילדים קטנים יחסית לבד וזה לא היה נראה מבטיח, אבל שום דבר לא הצליח להפריע למהלכו של הסרט.
היינו ארבעתנו מרותקים. אבא שלא ממש היה סגור על עצמו לאיזה סרט הוא נכנס, חזר והתפעל במהלך הסרט וגם אחריו. מתן ישב מרותק. גלי ואני שאלנו זו את זו אם אנחנו זוכרות מה עומד לקרות, ואני לא הפסקתי להזיל דמעות.
סרט מרגש. לכל המשפחה. אוגי, גיבור הסרט עם פנים לא קלות לעיכול, מצליח בסרט לכבוש את הדמויות בעלילה, את חבריו לכיתה החדשה, וכמוהם, גם אותנו הוא כובש צעד אחר צעד בכנות שלו באומץ שהוא מפגין ובחוש ההומור.
המשחק של כל השחקנים בסרט ממש טוב, מאוד אותנטי ואמין. הסרט מוביל אותנו מפחד, לכישלון, להישגים, לאכזבות ולהשלמה, באופן מאוד אמיתי, מאוד כמו בחיים כפי שאנחנו מכירים אותם.
הסרט מאוד נאמן לספר, ברגישות, בכנות, בנקודת מבט מאוד אמינה של כל דמות שהוא נכנס לנעליה. בלי ויתורים, בלי לנסות להיות יפה ועם הרבה אמפטיה.
כולנו ממליצים בחום על הסרט ובטח גם על הספר וגם על ספר ההמשך. בעולם מלא ציניות, יותר מהכל, יש פה משהו טוב לקחת הביתה, לחשוב עליו ולקוות, שגם בנו אוגי נגע והצלחנו אפילו רק קצת להיות טובים יותר לאחרים.