כמעט ואין סרטים אמריקאים כאלה, המגיעים אל הקהל הרחב. סרטים שבהם לא קורה שום דבר רע במיוחד, מפתיע במיוחד. סרטים שבהם הגיבור אינו עובר משבר, אינו מתאהב על כלות, ננטש ואחר כך מקבל את אהבתו בחזרה. אין מרדפים, אין פיצוצים, אין דיאלוגים מתקתקים ודמויות שהן יפות רק כמו שבסרטים אמריקאים הן יכולות להיות, עם פרופורציות מושלמות ושיניים שיצאו זה עתה מיישור.
מה שכן יש, זה את הגיבור, פטרסון, השחקן אדם דרייבר שכשם משפחתו כן הוא – נהג אוטובוס צעיר, שהוא גם משורר חובב, המתגורר עם חברתו בעלת המראה האקזוטי ועם כלבתו הגדולה והידידותית בעיירה פטרסון, הגובלת ממערב בעיר ניו-יורק, אבל מבדלת את עצמה ממנה בכמעט כל פרמטר אפשרי. מדובר בעיירה המתנמנמת לה בפרבריותה מאז הוקמה ב- 1791. יש לה רחוב מרכזי עם חנויות ועוד כמה רחובות משנה, והמון רחובות קטנים ובהם בתי מגורים.

הדאון-טאון, כמו כל מרכז עיר בארה”ב, מכיל את מנת הפשע והעוני בפרופורציה ל- 150,000 תושבי העיר. אנו חווים ברוע הזה בגרסה מצחיקה כלשהו, כשהגבר שנוהג לשתות ולעגוב על ידידתו בפאב שבו גם גיבורנו שותה בירה בכל ערב, “תופס קריזה”, מכיוון שלידידתו נמאס מחיזוריו ובכלל, ממנו, וכשהוא מקבל ממנה עוד תשובה שלילית לחיזוריו, מאבד את עצמו, שולף אקדח ומאיים על יושבי הפאב.
אפשר להירגע. האקדח הזה אינו מסב נזק, ולו פוטנציאלי, כי ידידנו הנהג המשורר קופץ על האיש ומנטרל אותו, רק כדי לגלות שמדובר באקדח קפצונים.
וכך נחשפים אנו, הצופים, לרוטינה יומית החוזרת במשך כשבוע במהלך הסרט: הנהג המשורר, מתעורר בכל יום בזרועות חברתו, יוצא עם שחר אל המוסך המרכזי, עולה על אוטובוס ומסיע נוסעים ברחבי העיירה. וכך, בין רמזור לתחנת איסוף, הוא גם אוסף רעיונות לשירים.
לָאוּרה חברתו, היא ההפך המושלם. היא אישה של אסתטיקה, עיצוב ו…חלומות – ואלו מתחלפים חדשות לבקרים. יום אחד היא מתמסרת לאפיית עוגות וביום האחר היא גיטריסטית מתלמדת. התלבושת שלה תמיד תתאים לעיצוב הבית, אותו היא משנה מדי יום. הוא תומך בחלומותיה באהבה גדולה בעוד היא מנסה לשכנעו לקדם את שיריו ושניהם דואגים לכלבה נלי, המקבלת את שניהם בסבלנות.
אדם דרייבר נבחר לשחקן הטוב ביותר של השנה על ידי מבקרי הקולנוע של לוס אנג’לס, ועל ידי מבקר הקולנוע של טורונטו. הוא זכה בפרס השחקן בסרט זר בפרסי סנט ג’ורדי ספרד, ובמקום השני ברשימת השחקנים הטובים של הווילג’ ווייס, במקום השלישי ברשימת השחקנים הטובים ברשימת איגוד המבקרים של ארצות הברית, ובמקום השני ברשימת מבקרי הקולנוע העצמאיים.
הבמאי הוא ג’ים ג’רמוש, אורכו של הסרט כמעט שעתיים וצפייה בטריילר אפשרית כאן.