קיבלתי לידי את הספרון (כריכה דקה, 2-3 רשימות בממוצע בכל כפולת עמודים) שאייל גפן כתב במשך 30 ימי שהותו בפריז. אייל יצא לפריז כדי לכתוב את הספר, ועל גב הספר הוא כתב, בין השאר, כך:
“בן 60 נסעתי לפריז לקלף מעלי קליפות שהצטברו. באתי לפריז מכונס כמו משורר מודחק, שרובצת לו בגרון הרבה מליחות. ישבתי בבית קפה במונמרטר לחגוג עם עצמי את סוף החצי הראשון של החיים, פתחתי את המחשב ודיברתי ללא סוף”…
איני מכיר את אייל גפן באופן אישי ומעולם לא פגשתיו. בזיכרוני הוא מתועד כמישהו שהיה פעם שחקן, אחר כך לא ראיתיו יותר, ורק שמעתי פעם, או שכך נדמה היה לי, שהוא בן אדם לא נוח לבריות, אבל ייתכן בהחלט שזו שמועה.
ספרו זה, שבו קראתי לא מעט רשימות, הצליח לשנות את הדימוי הזה, המעורפל והמטריד שהיה לי עליו. כל זאת, בזכות השנינות, הזווית המיוחדת, הכל כך אישית, התובנות והשפה המדויקת והעשירה שבה מתאר אייל את חוויותיו מהבירה הפריזאית.
הרשימות קצרות. קטעי מראות. תמונות. תובנות. המון ומכל סוג. יש הרבה התייחסות אל אוכל, שהרי מדובר בצרפת. יש הרבה התייחסות אל נשים, שהרי זו צרפת.
כתיבתו אישית מאד ולכן הקורא, ובמקרה הזה אני, נודד מדי פעם אל הכריכה האחורית, כדי ללמוד יותר על טיבו ואופיו של האיש. וכך אני יכול להתרשם מכך שאייל גפן הוא גם במאי, צייר וסופר. פרסם עד כה 4 ספרים, הוא יועץ לאנשי עסקים, מלמד משחק וכתיבה שיווקית. בקיצור, איש שיודע לרקוד ביותר מחתונה אחת.
אהבתי את הרשימה שבה הוא נוצר בינו ובין פריזאית נאה התחלה של קשר רומנטי בבית קפה, קשר שמתברר כדמיוני לגמרי, אך אינו ממעיט מחוויית הסיפור. עוד אהבתי את הדרך שבה הוא מתאר את שומט מתחת לרגליה של הזמרת ליידי גאגא, בעת ביקורה בפריז, את הכלונסאות והתפאורה המרימות אותה מעל כולנו למעמד של כוכבת. בוודאי גם אתם תמצאו לא מעט רשימות שידברו אליכן. היזהרו, קריאת הספר עושה חשק פתאומי לעזוב הכל ולקפוץ לשלושים יום לפריז…
יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.