מדריך האסטרונאוט לחיים על כדור הארץ
מאת: כריס הדפילד
הוצאה לאור: מודן
זהו ספר מבטיח דבר אחד, ומקיים דברים אחרים. לטיסה לחלל יש משמעויות רבות. בעצם יש כאן השלכה של אדם אל סביבה עויינת, שאינה מתאימה בהחלט לקיום שלו, אינה סולחת, ומפתיעה באתגרים שהיא מעמידה בפני הנוסע אליה, בזמן הנסיעה, השהיה והחזרה לכדור הארץ.
הטיסות הראשונות , היו אתגר ליכולת להתנתק מכח הכבידה ( תוכנית מרקורי), לאחר מכן נבחנה האפשרות לשיגור אדם סביב כדור הארץ (יורי גאגארין ואחריו האמריקאים), בשלב השלישי באו הטיסות לירח ( תוכנית אפולו). בשלב הנוכחי יש תהליך בדיקה של השהות הממושכת בחלל (בינתיים חצי שנה כל פעם), בתחנה שחגה סביב כדור הארץ.
פיתוח כזה דורש השקעה בתחום הטכני , כמו לווינים, טילים ומעבורות חלל. והעיקר, בהכשרה של טייסי חלל , קוסמונאוטים. כל אחד מהנושאים מכיל עולם ומלואו של הרחבת יכולות , התכוננות לבלתי צפוי ולימוד לקחים. לא במקרה נקראה מעבורת אחת Endeavor , הרפתקאה ( שם זהה נתן קפטן קוק לאחת האוניות שלו במסעו לגילוי אוסטרליה, ניו זילנד והוואי).
הסופר שהוא קוסמונאוט לשעבר, ששהה בתחנת החלל , בחר בתימה מרכזית אחת והיא : “האתגר”. האתגר האישי להיות טייס חלל, והחישול הפנימי שנדרש כדי לעמוד במשימה.
בספר, מציג כריס הדפילד, את התכונות הנדרשות מטייס בכלל וטייס חלל בפרט- היכולת להיות מוכן לאפשרות של תקלה. ולכן יכולת חשיבה שלוקחת בחשבון הרבה גורמים שמשפיעים על פעולות פשוטות (כמו איך להשתין בחללית שבה אין כבידה וכל טיפה עלולה להיות מופצת לכל משתתפי המסע מחד, ועד ניתוח מצבי תקלה קריטיים והצורך בקבלת החלטות מהירה, כמו תקלה במנוע או גורם אחר בהמראה או נחיתה.)
– קור רוח, שיקול דעת מהיר.
– פעולה בצוות כדי לקדם משימה וליצור אווירה נוחה בסביבה לחוצה.
– יכולת להשתובב בגבולות האפשר כמו תחרויות ותעלולי יצירת כדורי מים בצבעים שונים, או ריחוף מהיר בלי היתקלות לקצה תחנת החלל. ועוד ועוד.
הכותב מעלה נושאים רבים. חסרונו של הספר הוא שזה אינו סיפור. הוא בעצם כשמו: מדריך של נושאים ובעיות. אין הוא הספר ” הצוות הנבחר”, שבו הלבטים, תחושות וכאב של טייסי החלל נפרש, ויש תחושה ואפשרות לקורא להזדהות איתם.
הדוגמה הבולטת היא יחסו למשפחה ויחס המשפחה אליו במסעו להיות איש חלל. כריס משקיע את רובו ככולו בעבודה גם בנושאים שאינם קשורים ישירות במשימה שלו כמו, הסברה בבתי ספר ומקומות שונים על חשיבות חקר החלל. התוצאה : יש נתק עם הבית. עד כדי כך, שבזמן מסויים הילדים אינם שמחים לקראתו, כשהוא חוזר אחרי מספר חודשים לחופשה, לא מטיסה בתחנת חלל ששם מובן שאין אפשרות לחבק את הילדים או את האישה. הוא מטיף להם על חובתם המוסרית כלפי אביהם, ואז אישתו מסבירה לו כי הילדים התרגלו לחיות בלעדיו.
דרמה אמיתית שמוזכרת כמעט בטקסט שציינתי. מין צ’ק ליסט או בד”ח בלשון הטייסים. דוגמה אחרת היא ההתיחסות לשינויים הפיזיולוגיים הקורים לאדם השוהה זמן רב בחלל – עצמות פריכות, הלב מתכווץ כי הוא לא צריך להתאמץ. הכל מצויין כמעט כרשימת תיוג, אולם כל אחד מהם הוא תהליך, שההחלמה מהם או אם נשארו עקבות עד היום, אינם מובאים בספר.
אולי זה מזכיר את הרושם של חגים יהודיים אצל ילד קטן: “היה קשה, התנפל עלינו אויב או צורר, התגברנו עליו ועכשיו לאכול”. אין פירוט או מתן תחושה, איך היתה בניית היחסים עם אישתו, למעט שהיא היתה נפלאה ותומכת. אין כעסים או אפילו טרוניה קלה מצידה וכיצד הוא הגיב.
אולי כדי להיות אסטרונאוט טוב צריך להיות מאצ’ו מוחצן אפילו מנגן ושר בגיטרה ומלחין שיר.
הספר אולי היה ראוי לציון “בסדר” בלבד. יחודו – בנושאים שהוא פורש.