דווקא בעידן האינסטנט שבו אנו חיים יש חשיבות לסיפורי הצלחה הבנויים על דם יזע ודמעות, ולא על תכנית ריאליטי, או סרטון ויראלי ביו-טיוב, ההופכים אדם אנונימי למלך בשר ודם” לכמה דקות, או ימים. כזה הוא הספר “הבחורים בסירה”. מסמך אותנטי, קצת תמים אך עדיין רלוונטי במובנים רבים, דווקא בזכות המרחק, הזמן והמקום.
ספרים כאלה הייתי “בולע” בכל שבוע כשהייתי נער. חיפשתי אז את הבלתי יאומן, את הנועז והמעז, שמצליח למרות שהכל נגדו להשיג את יעדו. ספרים כאלה, כשהייתי מצליח להניח עליהם יד בספרייה העירונית, היו מזינים את דמיוני ונוטעים בי חשק להצליח גם כן. לעשות את זה.
תשעה חברה צעירים חותרים בסירה במימי האוקינוס השקט הקפואים, מול חופי סיאטל במדינת וושינגטון. הרי כל הזמן יורד שם גשם… ואיכשהו, לאט ובעקביות, הם מצליחים לגבור על קבוצות חותרים מיומנות ומצליחות יותר, ולבנות לעצמם סולם עד לניצחון האולטימטיבי, באולימפיאדה.
אז נכון, זה קרה לפני 80 שנה, בענף ספורט שאינו מוכר כמעט בארץ, ובצידו השני כמעט של כדור הארץ. מדוע זה צריך לעניין אותי כקורא?! התשובה פשוטה – סיפור הצלחה הוא סיפור הצלחה, במיוחד כשמדובר בעבודה קשה, בדם ויזע ודמעות, שגם המזל חובר להם.
ואכן, היתה זו משימה בלתי-אפשרית מלכתחילה. איש לא ציפה כי נבחרת החתירה של אוניברסיטת וושינגטון, שהורכבה מסטודנטים צעירים וחסרי ניסיון, בני מעמד הפועלים, תביס את נבחרות הכוכבים היוקרתיות והמנוסות של החוף המזרחי ושל בריטניה הגדולה. אבל הנבחרת הוושינגטונית עשתה זאת, ואף המשיכה והותירה את העולם כולו בפה פעור כאשר ניצחה באולימפיאדת ברלין 1936 את נבחרת גרמניה, שחתרה בשליחותו של אדולף היטלר.
הסופר דניאל ג’יימס בראון הוא קודם כל תחקירן מקצועי. הוא אסף ללא לאות חומרים רבים ככל האפשר, הצליב אותם זה בזה, הגיע אל מי שנותר בחיים מבין “הבחורים”, ושאב מהם את החומרים לסיפור האמיתי, המרגש והמסעיר הזה מהיומנים האישיים של הבחורים ומזיכרונותיהם מלאי החיים.
הישגו של הסופר איננו רק בתיאור מרתק של הדרך אל הניצחון, אלא גם ביצירת דיוקן בלתי-נשכח של תקופה, תיעוד מפעים של הישג כביר של חבורת צעירים שעמדו במשימה כנגד כל הסיכויים.
דווקא בעידן ציני כמו זה שבו אנו חיים זהו ספר מרגש עד דמעות, הנקרא בנשימה עצורה וממלא את הלב בתקווה.
הבחורים בסירה
מאת: דניאל ג’יימס בראון
הוצאה לאור: ספרי ידיעות.
מחיר: 70 ₪ באתר ההוצאה.