“הווילג'”, מלון מטיילים באצבע הגליל – קרוב, מרכזי ומציע תמורה נאותה.

שורה תחתונה: במחיר של כ- 800 ₪ ללילה, למשפחה, בחופשת הקיץ, בקתת האירוח במלון היא עסקה טובה לכולם: עשרות הבקתות מפוזרות בעיגול נרחב על פני שטח גדול, מותר להביא כלבים ומותר לעשות “על האש”, הבריכה מודרנית ונעימה, הירדן קרוב ואפשר לרדת ולהשתכשך או לרכוב לאורכו על אופניים, ארוחת הבוקר טובה מאד וגם הבקתה עצמה נוחה ומפתיעה, אם אין לכם ציפיות מוגזמות.

 הגענו באמצע חודש יוני לשני לילות אל מלון מטיילים וילג’ שליד קיבוץ שדה נחמיה. היינו זוג הורים וזוג ילדים בחטיבת הביניים. לא הכרנו את המקום, ורק שמענו שפעם היה זה כפר בסגנון תאילנדי, ושהיו עליו הרבה ביקורות.

לכן הופתענו לטובה כבר בכניסה, (למרות השער החשמלי האיטי שמצריך צלצול אל המרכזייה בכל פעם שרוצים להיכנס או לצאת) כשגילינו דרכים סלולות, שטחים ציבוריים רחבים ומאירי עיניים, המון עצים צעירים נטועים, גינון מתקדם ומעגל ענק של בקתות עץ משפחתיות שבמרכזן ניצב חדר האוכל ובתוכו המשרד, ולצידם בריכה נאה עם שמשיות, כסאות נוח, מזנון ומגבות.

התחושה היתה שהגענו אל מקום חדש וממורק, שזה עתה סיימו להקימו. וזאת, למרות שהמלון תפקד שנים רבות בשם אחר, וזאת, בזכות השיפוץ המוצלח שנעשה במקום. מסתבר שהנהלת הרשת השקיעה, וההשקעה ניכרת. רשמנו לעצמנו לנסות גם מלונות אחרים ששייכים עתה לרשת “מטיילים”, כמו המלון בקיבוץ מלכיה, בגשר-הזיו או במטולה.

בדרך אל הבקתה עברנו ליד עדר פילי עץ גדולים, שלצידם פינת שעשועים לילדים עם מגלשות, מתקני משחק וחול לבן, העומד בניגוד לאדמת החמרה הכבדה של המקום. היחס מצד עובדי המשרד (מרינה, אביב וגם אחרים) היה מאד ידידותי ומועיל. גם מנהל חדר האוכל – וואליד – היה מלא נכונות למלא כל משאלה שיש לכל אחד מהאורחים.

שמחנו לגלות שאת המכונית אפשר להחנות מול הבקתה ונכנסנו פנימה. בחוץ היה חם, אבל לא חם מאד, והמזגן כבר התאמץ כדי לקרר את הבקתה. הנחנו את חפצינו בתוך ארון בינוני בגודלו (הבקתה איננה צפופה, אבל גם לא מרווחת) וסקרנו את מה שיש: בצידו הימני של חלל הבקתה יש מיטה זוגית, ארון בגדים, ספסל עץ ודלת כניסה לשירותים, שהיא קצת קרובה מדי למיטה. בצד שמאל – שתי מיטות יחיד וכורסה. ממש בכניסה יש כיור עם ברז, מקרר שעליו מכשיר מיקרו גל, בצד עומד קומקום חשמלי ו… זהו. אין סכו”ם, אין צלחות, יש רק 4 ספלי קפה עם שקיות תה, קפה, סוכר וסוכרזית.

דווקא חדר השירותים גדול, מרווח ונוח מאד. המקלחת מופרדת בקירות שקופים, והדלת הרחבה נסגרת ואוטמת כל טיפת מים. המקלחון ממטיר “גשם” בנדיבות רבה. הברז בכיור הרחצה, לעומת זאת, קצת עקשן, ונדרש כוח מסוים, שיקשה על ילדים קטנים להשתלט בכוחות עצמם על הפעלת הקרים והחמים.

הישיבה המשפחתית, גם לצורך אכילה, מתאפשרת רק בחוץ, במרפסת הכניסה, היכן ששולחן מתכת עגול קטן ושני כיסאות ממתינים לכם. אתם ארבעה? תצטרכו “להשלים” עוד זוג כיסאות מאחת הבקתות השכנות.

הקרבה של הבקתה אל שביל ההליכה הומה האדם אילצה אותנו להשאיר את הווילונות סגורים, למרות שהיתה בריזה נהדרת מכיוון מערב. המשפחות שהיו בבקתות הסמוכות לנו היו מלאות אושר ושמחה, והן נתנו לכך ביטוי בקולות שירה ומוסיקה, וגם בוויכוחים סוערים אל תוך הלילה. כשנרגעו הרוחות, סמוך לחצות, עלה לפתע קול מוסיקה ערבית מרמקול איימתני, שהיה ממוקם הרחק מהמלון, במורד הירדן…

קמנו בבוקר אל ארוחת בוקר מעולה, שהיו בה כמה סוגי סלטים מעניינים, ביצים קשות וחביתות ושני סוגי קינוח. אמנם, לא ארוחת בוקר מפוארת שזכרנו ממלון “פסטורל” הסמוך, שבו התאכסנו לפני שנה, אבל בהחלט טעימה ומספקת. אגב, בשבת יש ג’חנון, כמו שצריך. את האוכל ניתן לאכול לא רק בתוך חדר האוכל, אלא גם במרפסת פתוחה הצופה אל הבריכה.

הבריכה נפתחת קצת מאוחר – בעשר בבוקר. כלומר, אם אתם אוהבים לפתוח את הבוקר בשחייה של שחר – זה לא המקום. מצד שני, הבריכה נפתחת אחרי שמסתיימת ארוחת הבוקר, וכך נמנעת תפיסת כסאות נוח ע”י נופשים זריזים, ולמרבה ההפתעה יש מספיק מקומות ישיבה והתרווחות לאורך כל שעות פתיחתה של הבריכה.

אחרי שהשבענו את סקרנותנו וערכנו סיבוב מקיף וארוך בשביל העגול של המלון (איזה שטח ענק, כמה עוד אטרקציות יוכלו להקים כאן בעתיד) גילינו, במרכז הכפר, את הווילה המפוארת שבה חמישה חדרים ומערכת קריוקי משוכללת. אחרי שהתפעלנו, יצאנו מפשפש (פשפש = שער צר) בגדר המלון, ליד הבריכה, אל שביל מחוץ למלון, שמפריד בין המלון ובין נהר הירדן. כמה פסיעות, וכבר היינו על גדות הירדן. זהו המקום האמיתי. הקרבה אל חיק הטבע, אדוות המים וריח הצמחייה שלעולם אינה צמאה עשה לנו חשק לטבול, אם כי בהיסוס ,את הרגליים. עשינו זאת בעודנו מנופפים לשייטי הקיאקים הרבים שחולפים בנהר כל העת, מזיזים אותם בעדינות אל מרכז הנחל, וגם קופצים למים למעין שחיה בהולה של דקה קפואה או שתיים.

מה עוד עשינו? ובכן, בילינו די הרבה בבריכה, אבל לא ויתרנו על שיט קיאקים בנהר הירדן, היוצא מקיבוץ כפר בלום הסמוך, שכרגיל – אין חווית קיץ גדולה ממנו. השיט נמשך שעה, אנחנו כבר ותיקים ומכירים את המסלול. המים קררררים, כרגיל, אבל עומקם קטן יותר מבשנים עברו. במילים אחרות – למרות הזרם ניתן לעצור בכל שלב את הקיאק, להיצמד לחוף, לקפוץ למים, להתרענן ולהמשיך בשיט דרומה.

עוד חשוב לציין שבין המלון וקיבוץ שדה נחמיה מפריד נהר הירדן. גשר שנבנה בזמנו ע”י יזם מקומי נאטם, והדרך היחידה להגיע היא לצעוד כמה מאות מטרים עד לגשר “הירוק”. עוד נוסיף, שלמרות קרבתו של המלון אל הירדן, הוא אינו נושק לו. שכן, מפרידים בינו ובין הירדן גדר המלון ושביל ציבורי. לאורחי המלון יש אפשרות מעבר דרך שער קטן החוצה, אל הירדן.

מלון מטיילים הווילג’ – 04-6883040  04-6883034, הנהלת רשת מלונות מטיילים.

**

מה כדאי לעשות בחופשה באצבע הגליל:

• מרכז קנדה הממוזג שבו בריכת שחיה מקורה, אולם החלקה על הקרח, באולינג וסרטים תלת-מימדיים.
• מרכז האקסטרים של לודג’ מנרה, כולל הרכבל, קיר טיפוס, טרמפולינות וקליעה למטרה.
• רכיבה עצמית בטרקטורוני “רייזרים” היוצאים מכפר בלום – מסלול מדליק ומפתיע, בין אצבע הגליל, הירדן ורמת הגולן.
• ביקור קיצי בחרמון. הכניסה חופשית, האטרקציות רבות וכוללות מסלולי גלישה על שקים, ברכבים ומסלולי הליכה בגובה ההרים. (בתשלום).
• בא לכם לעשות פיקניק משפחתי על גדת נהר החרמון, ב”סוף עולם” – הנה איך להגיע…
• נסיעה של חצי שעה אל העיירות הדרוזיות מסעאדה, מג’דל שמס ובוקעתא, המציעות מסעדות, דוכני שוק ואווירת הרים אירופאית. שלבו את כל זה בהליכה בתוך יער אודם, יער אמיתי, חשוך ומסקרן, ליד העיירה בוקעתא וקנחו בסיור בעמק יעפורי, שבמרכזו ברכת רם, המכונה גם “עמק תפוחי העץ”.

היכן כדאי לאכול באצבע הגליל? – זהו הקישור אל כתבת התרשמות שלנו מ- 7 המסעדות, בתי הקפה ודוכני האוכל השווים יותר באצבע הגליל.