Image default
בימה ומחול שווה קריאה

הכוונות בהצגה “המלך ליר” של “אנסמבל עיתים” היו טובות, אבל ההצגה היתה מנותקת מדי

צפה והתרשם: יפתח סמוכה*

אולי אתחיל הפעם מהשורה התחתונה: מה שהכי בלט, עצבן וגם הכאיב בחוויה שלי מההצגה, היה הניתוק המוחלט של ההצגה הזאת מכל מה שקורה בחוץ. גם כאן לא ברור למה בחרו להעלות את המחזה הזה. למה הוא חשוב, מה אפשר להגיד דרכו.

הפרשנות של רנה ירושלמי למחזה נותרת סתמית ועמומה. לא הצלחתי להבין מה גירה אותה בסיפור הזה, מה סקרן אותה בו. ההצגה מתרחשת במרחק של מאה מטר מצומת קפלן, אולי הצומת הכי גועש ובוער במדינה שלנו. צפיתי במיצגים האומנותיים שמפוזרים מסביב, וכאב לי שהתאטרון הישראלי מסרב לקחת חלק במאבק ובכאב של המדינה שלנו, ובוחר להישאר רחוק-רחוק.

המלך ליר זו הצגה בלי תפאורה, בלי תאורה, וכמעט בלי מוסיקה. היא מתרחשת בחלל אינטימי ויש בה מין ניקיון אומנותי. זו הצגה שנשענת כולה על המשחק ועל הטקסט. בהצגה יש ביטוי ויזואלי ואסתטי מאוד מצומצם והרגשתי שמטרתה היא להתמקד במילים, בסיפור של המלך ליר.

לדברי יוצרי ההצגה, “המלך ליר משרטט עולם שהוא מבנה בהתפרקות, עולם של שבר חברתי מוחלט, של ציוויליזציה מתפוררת. עולם מושחת, ברוטלי, ללא חוק מלבד חוק הג׳ונגל של כל אחד לעצמו, שבו הרצון האנושי נשלט על ידי התיאבון לסיפוק האינטרס האישי, שבו אדם לאדם זאב, שבו מותר הבהמה מן האדם, שבו האדם, ניצב מול ריקנות החיים והופך להיות מונע על ידי יצריו, ללא ערכים, ללא עקרונות, גבולות, מצפון או רגשות.

אב מנדה את בתו, בן מביא להוצאת עיני אביו, בנות משליכות את אביהן לעת זקנה, מוציאות אותו מדעתו ומביאות למותו, אחות רוצחת את אחותה, אח משליך את גופת אחיו שזה עתה רצח מאחורי גבו וממשיך ללכת.

המלך ליר בבימויה של רנה ירושלמי ודורון תבורי בתפקיד המלך ליר, מבקש להציג עולם של כח, שררה, הרס ותאוות שלטון ובצע בממלכתו של המלך ליר. עיבוד בו מתומצת העיסוק ברוע, בסבל ובמוות ומעצים את הרלוונטיות שלו למצב הקשה של המציאות הישראלית בימים אלו. ”

בהחלט יש משהו מיוחד ויפה בעולם הנקי והטהור הזה שיצרה רנה ירושלמי, אבל בעיניי זו הצגה שממש לא מצליחה לספר את הסיפור של המלך ליר. זו הצגה של שעתיים ורבע (ללא הפסקה) שבחוויה שלי הייתה ארוכה, מתישה, חזרתית, לא סוחפת, וריקה.

כמעט כל הסצנות היו נראות אותו דבר והרגשתי שאפשר למקם כל סצנה בהצגה בנקודה אחרת בבמה ולא באמת יהיה הבדל. לא הצלחתי לעקוב אחר הסיפור ורוב הזמן לא הבנתי במה אני צופה. לאורך כל הזמן חיכיתי שמשהו יקרה והרגשתי שיש רק עוד ועוד מאותו הדבר. הרגשתי שזו הצגה נטולת בחירות אומנותיות אמיתיות, שהיא רק רצף של סצנות שלא מתחברות לסיפור, או לחוויה רגשית.

האמצעי האומנותי המרכזי בהצגה הזו הוא תצוגת המשחק. בהיעדר עולם אסתטי ויזואלי, שאותו מספקות התפאורה והתלבושות, תשומת לבו של הקהל הולכת בעיקר אחר השחקנים. את ההצגה מוביל דורון תבורי, שמרתק את הקהל אליו מהשנייה הראשונה, הוא ממש פצצה של כריזמה. ראויים לציון גם עמנואל דמידוב ואופיר צויגנבוים על תצוגת משחק טובה מאוד. אף על פי כן, המשחק בהצגה הוא פומפוזי, מוחצן, ולא תואם את החלל האינטימי שבו מתרחשת ההצגה.

נכון שמדובר במחזה שייקספירי רווי מלחמות ופאתוס, אך זה גם מחזה עם המון רגש, שאליי פשוט לא הצליח להגיע. המשחק של כולם, כולל דורון תבורי, היה מאוד תיאטרלי ומאוד לא פשוט.

כתוצאה מכך, היה מאוד קשה להתרגש ולהתחבר להצגה. לצערי, בשום שלב לא הרגשתי שאני יכול להזדהות עם הדמויות.

אולי אם היה מדובר בהפקה גדולה וגרנדיוזית, אז סגנון המשחק הזה היה מדויק ונכון. אך ההצגה שאני צפיתי בה התקיימה בחלל מאוד נקי ואינטימי. הייתה קרבה פיזית גדולה ביני לבין השחקנים ולא הצלחתי להאמין שאני צופה במשהו שקורה עכשיו. הרגשתי שהם משחקים, לא שהם מדברים.

 

מאת: וויליאם שייקספיר | בימוי: רנה ירושלמי / עיבוד: רנה ירושלמי, דורון תבורי / תרגום : דורי פרנס מנהל אומנותי : צבי סהר / עוזרי במאית : ינון כהן, חן דוד, רות וייל / עיצוב חלל ותלבושות : יהודית אהרון / עיצוב אביזרים : שירן לוי / עיצוב תאורה : אבי יונה (במבי) בואנו / ייצור תפאורה : מוטי עמר, סדנת תיאטרון בע״מ

שחקנים:

ליר / דורון תבורי

גונריל / יעל מסנר

רגן / רעות עג’מי

קורדליה / אופיר צויגנבום

דוכס אולבני / אייל שרף

דוכס קורנוול / ישי בן משה

אדגר / בן ילין

הרוזן מגלוסטר / נעם בן אז”ר

אדמונד / עמנואל דמידוב

הרוזן מקנט / גיא זיידמן

שוטה / ינון כהן

הפרוייקט בתמיכת ת”א תרבות דה וינצ’י

ליצירת קשר- office@itimensemble.com אנסמבל עיתים 03-6063936

  • יפתח הוא שחקן ויוצר

 

אולי תאהב\י גם:

“לידת הפניקס” – של להקת ורטיגו – גם הקהל נולד מחדש…

איטו אבירם

80 אמני ג’אז בסופ”ש אחד בפסטיבל יפוג’אז 2021 – חגיגה לחובבי הג’אז

איטו אבירם

מופע המחול “הורה” של אוהד נהרין בביצוע בת שבע חוזר לסוזן דלל

איטו אבירם

הגב לפוסט

דילוג לתוכן