מה כבר ניתן להוסיף על הסרט המצויר הקלאסי “ספר הג’ונגל”, שדומה שאין אחד שלא צפה בו (כמה פעמים…). מסתבר שבהחלט ניתן, והגרסה החדשה המספרת את סיפורו של מוגלי, התינוק שנעזב לבדו ביער וגודל על ידי להקת זאבים, מוכיחה זאת בגדול.
אלא ש”ספר הג’ונגל” החדש, הוא סרט לילדים (וגם למבוגרים) עם לב חזק. יש שם כמה סצנות שהצליחו להפחיד את רוב הצופים באולם שבו ישבתי. רומי בתי (13) הודתה, בסוף הסרט, כי שקלה כמה פעמים לעזוב את אולם ההקרנה, “מרוב פחד”.
אבל הסרט, הכל כך מוצלח, שאין בו רגע דל, למרות שלכאורה אלמנט ההפתעה נלקח ממנו, מכיוון שכל צופה מכיר את הסיפור, הסרט הזה עשוי בטכניקה המשווה לו ריאליזם שמותיר את הצופה פעור פה.
קשה להתרגל לעובדה שכל חיות היער נראות כה אמיתיות, ובנוסף לכך, עוטות על עצמן הבעות אנושיות במנעד הנע בין שמחה ועצב, כעס ופליאה, צחוק ודמע. האם באמת ייתכן כי השחקן הצעיר בתפקיד מוגלי הוא השחקן האנושי היחיד בסרט, תוהה הצופה, והרי באלו, הדוב, הוא כל כך אנושי, ובגירה, הפנתר, כל כך חמור-סבר ונאמן, שלא לדבר על שירחאן, הטיגריס, הנראה כאילו חולץ משריפה ועתה כל חייו הם קודש לנקמה בבני האדם האחראים להשחתת פניו, ובמיוחד בגור האדם היחיד המשוטט לו חופשי ביער, מוגלי.
איכשהו, הצליחו מפיקי הסרט, גם לעניין את הצופים בעלילה כמו-חדשה, וגם לשמור על זיקה לסרט המקור, בעיקר בשימוש במוסיקה, שמקבלת עיבוד חדש ומעניין. זו מגיעה לשיאה ביצירת הג’אז הווקאלית של מלך הקופים, לואי, שכל כך רוצה לדעת את סוד האש, ותוך כדי כך הורס את חורבות המקדש הענק שבהן קבע את משכנו, ואת משכן אלפי קופיו הנאמנים.
עוד היטיבו יוצרי הסרט לשלב בו הסברים מרחיבי דעת, הנעשים בתחכום רב, על אורח החיים של חיות הבר ועל אופיו של היער הטרופי. וכך זוכה הצופה לקבל את “קוד היער” של הזאבים, ללמוד לא מעט על מחזור המים – בצורת ושטפונות, על מה שמעוללות שרפות היער לחי ולצומח, וכל זאת בזמן שהוא מרותק לעלילה שובת הלב.
סרט מוצלח, מרתק ומתאים לכל בני המשפחה… אך לא לבעלי לב חלש.
ספר הג’ונגל – בימוי: ג’ון פאברו (“שף”, “איירון מן”). בקולותיהם של סקרלט ג’והנסון, כריסטופר ווקן, ביל מוריי, לופיטה ניונגו ואידריס אלבה. בדו מימד ותלת מימד מתורגם ודו ממד מדובב.