קצת קשה לי להחליט איזה מהשלושה חיבבתי יותר, אבל שלושת ספרי הקריאה הללו, שאני ממליץ בפניכם, השרו עלי את קסמו הישן והמוכר שספר קריאה טוב משרה על הקורא. שלושתם היטיבו להסוות את הדרמה בתוך השליו, הזורם והנינוח, ובכך תרמו לתחושה שלי, הקורא, שאני נע עם המילים בין הדפים, כשייט המניח לסירתו להיסחף לאיטה על פני מימיו הרוגעים של אגם, או אולי נחל, המוקף בצמחייה עשירה, שדות מעובדים, חורשות עצים וכל מה שנע בתוכם ומרחף בין בדיהן.
חנות ספרים על גלגלים/ ג’ני קולגן/ מודן
הבריטית, הספרנית הצעירה, נינה רדמונד היא משל לכל מי שהוא צעיר בנפשו ומחליט, עקב הנסיבות או אי שביעות רצון, לקחת את הקריירה שלו למקום אחר, להעיז, ואולי גם למצוא אהבה בדרך. יש בכתיבתה של הסופרת משהו תמים ופשוט, כמעט צפוי, ובכל זאת העלילה אינה מפסיקה לרתק ודרך הכתיבה אינה מעליבה אותך, הקורא, אלא נותנת לך כבוד.
נינה רדמונד אוהבת מאוד את עבודתה כספרנית ובמיוחד לשדך לאנשים ספרים שמתאימים להם. אבל כשהספרייה שבה היא עובדת עומדת להיסגר, היא מוצאת את עצמה בפני שוקת שבורה. בגיל 29, ללא תמיכה כלכלית או עתיד תעסוקתי ועם כמות אדירה של ספרים הממלאים את דירתה, היא מרגישה שמסלול חייה הגיע למבוי סתום. אלא שמודעה בעיתון שמציעה למכירה רכב מסחרי גדול מציתה רעיון במוחה: היא תקים חנות ספרים ניידת שתביא את הספרים לקוראים בכל מקום שבו הם נמצאים.
תוך זמן קצר היא מוצאת את עצמה באזורים הכפריים והפסטורליים של סקוטלנד, נוהגת במסחרית ענקית ומלאת ספרים, ומביאה את בשורת הקריאה לתושבים המקומיים. רק דבר אחד חסר לה בחיים: סיפור אהבה סוחף כמו בספרים. כמו בספרים שהיא אוהבת לקרוא, נינה מגלה שגם בחיים עצמם האהבה מגיעה לעתים מהמקומות הכי פחות צפויים.
ג’ני קולגן | תרגום: ניצן לפידות
מודן, הוצאת הכורסא | אפריל 2019 | פרוזה תרגום | 351 עמ’ מודפסים
**
סיפורי חייו של מר פיקרי/ גבריאל זווין/ הוצאת כתר
מר פיקרי, בעליה של חנות ספרים באי קטן בצפון מזרח ארה”ב, הוא אדם קשה עורף, פסימיסט ושונא לקוחות. נקודת מוצא מעניינת לעלילה של ספר, שאם תוסיפו לה את העובדה שאשתו האהובה מתה, וחנות הספרים שלו, חנות הספרים היחידה באי הקטן שבו הוא מתגורר, אינה עסק משגשג, תוכלו להבין מדוע אין לו ציפיות גבוהות מהחיים.
אבל לכם נגלה שלאֵיי-גֵ’יי פִיקְרי מצפה דווקא דרמה גדולה בחייו שתהיה מלווה בשתי אהבות חדשות – האחת לילדה מאומצת ש”תיפול עליו” משמיים, והשנייה – לסוכנת ספרותית עקשנית שמנסה בכוח לשדך לו ספרים שאינו מאמין שיצליח למכור.
אנשים משקרים שקרים משעממים על פוליטיקה, על אלוהים ועל האהבה. כל מה שאתה צריך לדעת על אדם כלשהו יתגלה לך אם רק תשאל אותו שאלה אחת ויחידה: איזה ספר אתה הכי אוהב?
את מי שתהיה בתו המאומצת, ילדונת פעוטה, הוא מוצא בחנותו, ליד מדפי ספרי ילדים ונוער. לבובתה הוצמד פתק: “זאת מאיה. היא בת שנתיים וחודש. היא חכמה מאוד, מדברת יוצא מן הכלל לגילה, והיא ילדה מתוקה וטובה מאוד.”
מאיה תשנה את חייו, ואיתה יזכה גם באהבה וגם בחברות אמת. אולי מפני שהחיים הם לא רומן, הם אסופה של סיפורים קצרים, סיפורי חיים. דווקא יש בספר דרמה, תאונות שונות, מחלות ואסונות, אבל איכשהו שורה עליו רוח אופטימית ומבודחת, אולי בזכות חוש ההומור המקאברי שבו מצליח סופר הנוער, גבּריאל זֶווין, שספריו תורגמו ליותר מעשרים שפות, לכתוב הפעם.
**
חנות הספרים/ פנלופי פיצ’ג’רלד/ הוצאת מודן, הכורסא, תשע נשמות.
כוחו של הספר הזה, ללא ספק, בנימה הבריטית שבה נכתב. נימה המשלבת את ההומור הבריטי הידוע ביחד עם הציניות המעודנת, המלגלגת באהבה על אורח החיים המיוחד במינו של בני העם הזה.
הספר ריאליסטי להחריד, בכך שהוא מציג את הקשיים, הסטיגמות וההרגלים שבתוכם מתנהלים חייהם של תושבי עיירה מזרחית שלווה על חוף התעלה, ושעמן מתמודדת פלורנס גרין, הגיבורה, ללא סיכוי אמיתי להצליח לשנות בהם משהו.
העלילה מתרחשת עשור אחרי סיום מלחמת העולם השניה, כשבעיירת חוף אנגלית קטנטנה במחוז סאפולק הנידח, בשנת 1959, ניגשת לסניף הבנק המקומי אישה לא צעירה, במטרה לבקש הלוואה לצורך הקמת מיזם פרטי שלא יוצא לה מהראש.
המיזם של פלורנס גרין הוא חנות ספרים דווקא, וזאת בכפר בו אין אפילו תחבורה ציבורית, שלא לדבר על בית קולנוע, מכבסה, או מקום בו ניתן לאכול פיש אנד צ’יפס. אך מאחר שזהו ספר על נחישות אנושית, אהבת חיים וספרים טובים, פלורנס רוכשת בניין ישן, נטוש ורדוף רוחות בשם “הבית הישן”, והופכת אותו לחנות הספרים הראשונה בסאפולק.
המיזם העסקי של פלורנס פוגש בהתנגדות אילמת של גורמים בקהילה, המנסים לחבל במאמציה. המאבק השקט מגיע לשיא כשהחנות מציעה למכירה את “לוליטה” מאת נבוקוב, והאדמה בעיירה רועדת.
“חנות הספרים” זכה לשבחים רבים עם צאתו לאור ונכלל ברשימה הקצרה לפרס מאן בוקר בשנת 1978, ואף זכה לעיבוד קולנועי בשנת 2017. זהו מעדן ספרותי מלא עוצמה ועושר פנימי.
פנלופי פיצ’ג’רלד נחשבת ליורשת מובהקת של ג’יין אוסטן ואחת הסופרות הבריטיות החשובות במחצית השניה של המאה העשרים. היא נבחרה בשנת 2008 על-ידי מגזין טיים לאחת מהסופרים הבריטים הגדולים ביותר מאז שנת 1945. יצירתה משלבת הומור, הרפתקה, אהבה לספרים, והיא כולה שיר הלל לעצמאות נשית.
פנלופי פיצ’ג’רלד | תרגום: יותם בנשלום
מודן, הוצאת הכורסא, תשע נשמות | יוני 2018 | פרוזה תרגום | 146 עמ’ מודפסים
**