התרשם וכתב: אייל שמי
העבודה החדשה של אבשלום פולק והרקדנים שלו, שעל פי התוכניה היו מעורבים בפיתוח ההופעה, מנסה להציג במחול את המצב המגוחך שבו מלך משועמם ושטחי אולי אפילו טיפש, מנהל את הבמה, החצר, העולם.
את הבאים להופעה מקבל פלוטר גדול – “רובוט” שמאייר לאיטו איור (שיצרו רוני פחימה ושמרית אלקנטי) ובו אישה לוחמת על גבי חד קרן.
המלך דורש והמלך מקבל, אף אחד לא מנסה אף להביע התנגדות או רעיונות חדשים, כולם זורמים… מתקרנפים אל מול בעל הכתר. כשהמלך כבר מנסה להתבטא הוא מסתבך באמירת שלל תובנות וגסויות שמזכירות מעט טוקבקיסט שחצן ונרקסיסט, (מוכר לכם מפייסבוק?). לעיתים הוא אף משעשע את הצופים עם צרפתית שבורה.
הבמה מעוצבת בשני חלקים, דומה מעט למה שמוכר מאולפני טלוויזיה: בפינה הימנית יושב לו המלך בעולמו הנינוח. משמאלו מוצבת חומה ולפניה חלל ריק. החלל מנותק מעולם הנהנתנות ומאוכלס בזוחלים או דמויות שקופות שנעות באות והולכות.
האלמנט של החומה שיצר אבשלום פולק, מעניין מאוד שכן, הוא מגלה ומסתיר מאיתנו את חלק מהמתרחש. לעיתים אתה מרגיש שמציצים אליך מהבמה כאשר ראשים מבצבצים ועולים מעל החומה.
מצד שני התאורה מעוררת ההשתאות של יואן טיבולי (מעצב תאורה צרפתי) מייצרת מסגרת. הרקדנים נעים ויוצרים תמונות התאורה מחזקת אותם מעניקה עומק באמצעות הצלליות שמדגישות את הריקוד מאחדות התמונה ויוצרות מהרקדנים מסה מעניינת ומהנה.
הרקדנים נהדרים, ומביאים את עצמם לתוך הבמה לעיתים ברוך לעיתים בעוצמה ואף בוולגאריות, הסיטואציות משתנות, הקצב גובר והרקדנים, ברוב הזמן, מייצרים כל אחד מייצג אישי חינני לאורך כל זמן ההצגה.
המוזיקה לעיתים קרקסית, לעיתים חורקת ומציקה, מוסיפה לרצון להציג את המצג השבור שיוצרת התמונה הגרוטסקית של מנהיג שלא יודע איך לכוון את העדר, לא יודע לקחת אותם ולהפיק מנתיניו את המירב.
וכאן גם עקב אכילס של ההופעה, חיכיתי שמשהו יקרה, שמישהו ינסה לקחת “פיקוד” שיגיע מלמטה, מישהו שיפר את החד-גוניות ואת חוסר הסדר ויאפשר לרקדנים המוכשרים האלה סיבה להתלהב, להביא את עצמם לבמה.
לצערי היוצר העדיף אחרת…
**
קצת על אבשלום פולק ועל ״תיאטרון מחול אבשלום פולק״
עבודתו של פולק משובצת לאורך כל השנים בשיתופי פעולה אמנותיים עם יוצרים מובילים בתחומים שונים ביניהם: מעצב התאורה יואן טיבולי מצרפת, להקת Kitchen Orchestra מנורבגיה, הרקדנית והכוריאוגרפית הישראלית טליה בק, המאיירות רוני פחימה ושמרית אלקנתי והמוזיקאים היפנים אומיטרו אבה, הירופומי נקמורה ומאיו גנטו.
רוני פחימה, המאיירת, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. כיום, מאיירת, אנימטורית, יוצרת עצמאית ומרצה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. איירה מספר ספרי ילדים ונוער בהם: “הסיפור של אליעזר בן-יהודה” מאת תמי שם-טוב (הוצאת זמורה ביתן, 2010), “הסייח השחור” מאת אנה סואל (הוצאת מודן, 2011), “היידי בת ההרים” מאת יוהנה ספירי (הוצאת כתר, 2011). עורכת-שותפה במגזין הדיגיטלי, Scrawl, שזכה לשבחים ולפרסים רבים.
שימרית אלקנתי, מאיירת, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר. כיום מאיירת קומיקס עצמאית, יוצרת אנימציה ומאיירת ספרי ילדים בהם: “על זנבה של ארנבת” מאת דליה רביקוביץ (הוצאת עם עובד, 2012), “מעשה בחתוליים” מאת ע. הלל (ספריית נח, 2014). איירה בין השאר לניו יורק טיימס, NoBrow ומגזין Scrawl.
בשנת 2013 שיתפה פעולה עם רוני פחימה ביצירת איורים ואנימציה לאופרה “השועלה הערמומית הקטנה” וליצירה “אבק” וכן יצרה איורים עבור המופע “דגי זהב”.
שירז פומן, מאיירת, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל. זוכת פרס שטרן על הישגים גבוהים בתחום האיור. כיום מאיירת עצמאית ומאיירת ספרי ילדים בהם: “עוגת גזר” מאת מיריק שניר (הוצאת כנרת, 2007), “חור בספינה” מאת עדי זליכוב-רלוי (הוצאת ידיעות ספרים, 2018), “ביצה של תנין” מאת אילת שדה (הוצאת ספרים עם עובד, 2015).
קראמפ
כוריאוגרפיה, עיצוב פסקול, עיצוב תלבושות וחלל: אבשלום פולק
מנהלת חזרות: מיכל אלמוגי
עיצוב תאורה: יואן טיבולי
איורים: רוני פחימה, שמרית אלקנתי, ושירז פומן.
תלבושות: סיון קנטי
רובוטיקה: צביק׳ה מרקפלד
עוזר כוריאוגרף: עוז מולאי
משתתפים: אופיר איטח, נועה הן, נגה הרמלין, תומס וולסכוט, אחינועם חי, מרתה-לואיזה ינקובסקה, עוז מולאי, עמית מרסינו, צבי פישזון, ג’וי קמין, מיכל רוטמן
רקדני המסלול להכשרת רקדנים תל אביב-יפו – שנה ב’
ניהול אמנותי “המסלול להכשרת רקדנים” – תל אביב-יפו : נעמי פרלוב, אופיר דגן
לוח המופעים:
יום ג’ 29.1.19 בשעה 20:30 – היכל התרבות מודיעין
מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון, יחיאלי 5, נווה צדק, תל אביב 65149
קופת כרטיסים: 03-5105656 https://www.suzannedellal.org.il/