איטו אבירם

תאילנד – “חופשה משפחתית עם כרטיס בכיוון אחד”. פרק ד’ – סודות קו-פן-גאן

אימא, אבא ושלוש בנות בחופשה ארוכה-ארוכה: יומן המסע של שירה טמיר*
והפעם: הסודות, האטרקציות והטיפים באי הנחשק קו-פן-גאן.

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

מבלה ומתרשמת – עו”ד שירה טמיר*

הגענו שוב אל האי שלנו שאותו אנחנו כל כך אוהבים ומכירים. תחושה של בית ואושר מיד מילאה אותנו, כשהמעבורת עגנה בטונג סאלה – העיר המרכזית של האי. היינו פה כבר בעבר במשך חודש. וחזרנו שוב. הפעם לחודשיים. מה יש במקום הזה? אי שממוקם במרחק של כחצי שעה שייט במעבורת מקוסאמוי, האחות הגדולה השכנה והכל כך שונה ממנו. מכל עבר יש צמחייה ג’ונגלית וחופים קסומים. האי עדיין לא איבד מקסמו הבתולי, למרות הפריחה שזכה לה בשנים האחרונות, תודות למרכזים הרוחניים, היוגה והמדיטציה הרבים שקיימים בו (ואולי דווקא בגללם), שהביאו עימם תיירים רבים, מסעדות טובות, תנועת אופנועים ואפילו בתי ספר בינ”ל.

התארגנות באי – בית, רכב, קייטנות ועוד.

שירה טמיר עם בתה: במשך היום יש גן וקייטנות, ואימא חופשייה ליוגה וקפה.

מצאנו בית חלומי – שני חדרי שינה, מטבח מאובזר, סלון והחשוב ביותר – בריכה עם נוף מרהיב, ממש ליד ה – view point בכפר – צ’אלוקלום (chaloklum).
בתכנית המקורית רצינו למצוא בית באזור סריטאנו – הינג קונג, שם ממוקמים מרכזי יוגה, בתי קפה ומסעדות טובות והוא מרגיש כמו הלב של קופאנגן. לי הוא הזכיר קצת את אווירת תל אביב – “מרכז העניינים” רק בלי הפקקים, העומס והזיהום. רק ים וג’ונגל מסביב.
הכפר צ’אלוקולום הוא במרחק של כעשרים דקות נסיעה מסריטאנו והאווירה בו שקטה יותר. בנוסף, עדיין קל להשיג בתים שווים במחירים יחסית נמוכים. אבל המחירים עולים מדי שנה. כיום בית למשפחה שהוא ברמה טובה נע בין 25,000-70,000 באט תאילנדי לחודש (כדי להשוות לישראל צריך לחלק ל – 10 ולהוסיף עוד קצת, כי מטבע הבאט התאילנדי נמצא בעלייה מתמדת). שלנו עלה איפה שהוא באמצע על הרף הגבוה אבל היה שווה כל באט. החיסרון היחידי שהוא היה מעט רחוק ממקומות החינוך שמצאנו לבנות.
שכרנו רכב שטח עוד בסריטאנו בשדה תעופה כי רצינו ביטוח. יש שם את כל החברות המוכרות והרציניות. בהמשך, לא עמדנו בפיתוי ושכרנו גם אופנוע. הדרך הטובה ביותר לחוות את האי הוא לטייל בו באופנוע. זה פשוט, נוח וזול. המחיר היה מגוחך (כ – 1,000 באט לשבוע לאופנוע 150 סמ”ק ופחות). אבל בעיני השכרת האופנוע היא לא במקום השכרת רכב. לא ניתן היה להתנהל באי עם שלוש בנות ללא רכב.
מהר מאוד נכנסנו לחיי שגרה באי, אם אפשר לקרוא לזה כך. מצאנו לבנות מסגרות חינוך זמניות, שקיימות באי. את הקטנה בת ה-3.5 לקחנו לגן של גננת גרמניה מקסימה, דוברת אנגלית ואפילו מעסיקה גם אנשי צוות ישראליים לעיתים. למרות הבדלי השפה, הקטנה שלנו זרמה ואהבה לבוא לשם. את הגדולות שמנו במסגרת summer camp שפתחו ישראלים (כן, כן – רבים מהעסקים באי הוקמו על ידי ישראלים, שאוהבים מאוד את האי הזה). שתי הגדולות נהנו כל כך בקייטנה, שהעדיפו לבוא אליה מאשר לעשות כל פעילות אחרת. בינתיים ולצערנו המקום נסגר אבל יש עוד אפשרויות חינוכיות לילדים – במסגרת חד יומית.
כך, יצרתי לי שגרה מופלאה באי שבה הענקתי לעצמי כמה שעות חסד של שקט בבוקר עד לאיסוף של הקטנה ב – 13:00 והגדולות ב-14:30. לא ניתן לתאר את האושר בשעות הבוקר האלו בהן ביליתי עם עצמי באי.
שגרת היום העצמאית שלי
מטבע הדברים, כשבאים לתקופה ארוכה, הפעילויות שונות לחלוטין מאלו כשעושים כשבאים לחופשה קצרה. לא עניין אותנו לראות שוב את האטרקציות, את המקדשים והמפלים (כבר ראינו והם לא מהמפלים המרהיבים שיש וזאת במיוחד ביולי, בתקופה שהגענו, לאחר שלא ירד גשם משך חודשים).

הבנות גם מבלות, אבל גם יוצרות ואפילו לומדות בקייטנה.

יוגה – איזה חוג לבחור?
יוגה – פעמיים בשבוע לפחות עשיתי יוגה במרכז Orion. https://www.orionhealing.com/. יש מרכזי יוגה רבים וטובים באי, אבל ה- Orion היה ממוקם קרוב לגן של הקטנה ובשעה נוחה וזה התאים לי (אילוצי אם לשלוש בנות). המורים בו היו טובים ומקצועיים ובנוסף, המקום נמצא על קו המים של החוף ולמרות שלא מדובר באחד החופים היפים או הטובים לרחצה, עדיין זה משרה עליך רוגע. פשוט להיות שם וליהנות מהשלווה ומהים. אני הגעתי לשיעורי היוגה בלבד, אך מלבד אלו המרכז מציע אפשרויות רבות נוספות, כגון סדנת ניקוי רעלים (dtox) ומקום לינה. גם האוכל במרכז Orion בריא וטעים במיוחד, אבל יקר מאוד ביחס לתאילנד ולכן השתדלתי שלא לאכול שם.
פעם אחת גם ניסיתי את היוגה אצל Sunny – שממוקמת באמצע גבעה במרכז סריטאנו. מקום נעים, אם כי קטן ועמוס יתר על המידה לטעמי.

בנוסף, קיבלתי המלצות רבות, מגורמים שונים על Ananda Iyengar Yoga Center. יש לי תחושה שהייתי נהנית מאוד שם, כי זו היוגה שאני מתרגלת (איינגר יוגה), הצרה הייתה שבכל יום מתקיים שיעור אחד שמתחיל ב-08:00 בבוקר, שעה לא הגיונית מבחינתי כאשר הקייטנה של שתי הגדולות מתחילה רק בתשע. בקושי לאוריון ב – 09:30 הייתי מספיקה. למה רק בתשע מתחילה קייטנה? כי אין לחץ, אין מה למהר, אין פקקים (מוטיב חוזר), לא כולם עובדים ואלו שכן – לא ממש עושים את זה בשעות מסודרות. האנשים שעובדים מהאי הם “נוודים דיגיטליים” שמתפרנסים בדרך זו או אחרת מהלפ טופ ועושים זאת בכמה שעות בבית קפה או בבית.
מרכז מצויין לסדנאות שנמשכות כמה ימים (ויותר) הוא – wonderland. מדובר ביזמות ישראלית נהדרת, של מספר ישראלים, שהצליחו להפוך מלון בינוני וכושל למרכז מדהים ויפהפה המציע סדנאות של יוגה, היליג ועוד. מכיוון שהסדנאות הנמשכות מספר ימים וכוללות בדרך כלל שינה במקום לא היו רלבנטיים עבורי הסתפקתי רק בלהגיע לשם ולספוג מעט מהטבע והאווירה הנינוחה שיש במקום. הייתי מאוד שמחה לעבור שם סדנא במשך מספר ימים.

כולם יושבים בבתי קפה

בתי קפה – אחרי היוגה, בדרך כלל הייתי מורעבת ביותר ומשדלת חברה לבוא עימי לקפה. קיימים מקומות רבים וקסומים באי לקפה, אבל בגלל שהיוגה שלי הייתה ממוקמת בסריטאנו ומצב הרעב היה מתקדם במיוחד אחרי יוגה, לרוב הייתי יושבת בבית הקפה של מימי (Mimi’s café). מדובר בבית קפה חמוד ביותר, מעט תל אביבי אבל במידה הנכונה, שמציע בין היתר קוראסונים וקפה טעים. מימי – בעלת המקום היא אשת שיחה מעניינת וטיפוס מיוחד, כמו אנשים רבים שחיים באי. לכל אחד יש סיפור שאפשר לעשות ממנו כתבה או ספר. מימי היא הסיבה העיקרית שרוב האנשים מגיעים לבית הקפה ואי אפשר שלא להישבות בקסמה. גם אני נשבתי.
אפשרות נוספת לקפה טוב ניתן למצוא ב – Aroma corner שבהינג קונג. זוהי פינה קסומה במיוחד שמנוהלת על ידי בחור איטלקי, שאחראי (איך לא) גם למסעדה האיטלקית המצויינת -Romanzo הממוקמת בסמיכות.
עוד בית קפה איטלקי מצוין בסריטאנו נמצא כשמתקדמים קצת בכביש ומגיעים לאזור האגם. באותו אזור יש גם את הטאבון Taboon))– מסעדה ישראלית, עם חומוס, פלאפל, שקשוקה וגם קפה מעולה על האגם עצמו יש גם בית קפה מתוק – uncle cafe, שמנהלים זוג בורמזים חביבים.
יש עוד מגוון בתי קפה טובים ויפים באי, אבל אני התמקדתי בעיקר באזור סריטאנו – הינג קונג. כך, אחרי שהייתי מסיימת את היוגה והקפה עם החברה, בדרך כלל היה נשאר לי זמן קצר ביותר עד האיסוף של הבנות מהמסגרות. מקסימום לאיזה שייק בננה אננס או לקוקוס, ה – fresh coconut, ששותים אותו עם קש. אין גבול לפינוק בתאילנד.

מסאז’ בשלושים שקל לשעה

  מסאז’ – תאילנד ידועה כארץ המסג’ים ולחובבי הז’אנר (כמוני) – זה אחד הפינוקים הטובים בתאילנד, במיוחד במחיר המצחיק שהוא ניתן (300-400 באט לשעה). אני העדפתי את ה oil massage, פחות אוהבת שדורכים עלי ומותחים אותי לכל עבר, בסגנון עינויי המהפיכה הצרפתית.
יש בכל פינה באי מסג’, אבל כל אחד אוהב סגנון קצת אחר. הבת הגדולה שלי למשל (בת ה – 12 כמעט) אוהבת לעשות רק במקומות סגורים וממוזגים, שבהם יש שקט ופרטיות. מקום כזה נמצא בלב סריטאנו, ליד בית הקפה הפופולארי cookies. המקום נעים, המסג’ שם מקצועי וניתן מכל הלב ובאופן די נדיר – מקפידים לשמור על השקט.
בנוסף, אהבתי לעשות מסג’ בחוף האד סאלאד – במקום שנקרא ok massage הממוקם ממש על החוף. הים והחול לא רק שלא מפריעים לי אלא מוסיפים וכך גם מראה הים הקסום בחוף הספציפי הזה. חשוב לציין שיש בחוף שפל בשעות הבוקר ולכן הוא ניתן לשחייה בייחוד משעות הצהריים ואילך. עדיין הוא היה אחד החופים האהובים עלי באי ויחסית קרוב לאיפה שגרנו ולמרכז סריטאנו.
פעילויות שמתאימות עם הילדים (אבל לא רק)
מסעדות – באחד הימים הראשונים גילינו לשמחתנו מסעדה מושלמת לבילוי עם הילדים ודווקא באזור שלנו – צ’אלוקלום. ה- multi house. זוהי מסעדה – משחקייה שמנוהלת על ידי זוג רוסים ומציעה מנות גדולות ונדיבות במיוחד, לצד משחקייה מלהיבה לילדים. יש שם שולחן פינג פונג, מגוון משחקי קופסא ואזור למשחקים לילדים צעירים יותר. בקיצור – מקום מושלם לאכול כך שגם ההורים וגם הילדים יהיו מרוצים. אני חושבת שזו המסעדה שהעברנו בה הכי הרבה שעות, יותר מכל המסעדות שבאי.
בכלל, אזור צ’אלוקלום התגלה כמקום מצוין למסעדות איטלקיות – יש שם שלוש מומלצות וטובות: Remini, Kika ו- Cusina italiana. משלושתן העדפנו את Remini – איטלקי חביב שמגיש אוכל איטלקי מצוין. הבנות שלי נהנו מאוד מהאוכל שם וביקשו לחזור לאכול שם בכל הזדמנות. המחיר יקר, אבל פחות מ- Kika.

Chana Masala היא מסעדה הודית בהינג קונג שנהנינו גם לאכול בה עם ילדים. היא מרווחת, טעימה והכי חשוב – ממוזגת וסגורה! אין הרבה מסעדות ממוזגות כאלו. החיסרון – חריף!!! צריך לבקש כמה פעמים not spicy וגם זה לא בטוח יעזור.

לימודים ותעסוקה בכיף לבנות – בקייטנות ואפילו בבתי קפה ובמסעדות.

באזור צאלוקלום ממוקמות שלוש מסעדות תאילנדיות בסמיכות ובקרבה ל-seven eleven . שלושתן מגישות אוכל תאילנדי זול, פשוט וטעים. תמיד נהנינו מהספרינג רול ומהפד-תאי. הבנות שלי נהנו יותר מהקרבה ל-seven eleven – חנות הנוחות המערבית הממוזגת, הזמינה והנפוצה ביותר בתאילנד. אין כמו בריחה למקום ממוזג וקר כשבחוץ מהביל די לשטוף את העיניים בממתקים, חטיפים ושאר דברים טובים ומערביים.
בנוסף, הבנות (וגם אני) נהננו לאכול מדי פעם אוכל ישראלי במסעדות בארכה (שממוקמת בטונג סאלה) ובטאבון (שממוקמת בסריטאנו). חומוס, שקשוקה ופלאפל טובים ביותר. גם הקפה בטעם של בית. המחיר… גם על הצד הגבוה בדומה למסעה ישראלית טיפוסית.

מסתובבים בשוק עם ילדים

שוק יום שבת בטונג סאלה – שוק חביב מאוד המתקיים מדי יום שבת, החל משעות אחה”צ. ניתן למצוא בו הכל – אוכל מסוגים שונים, כולל צרצרים, חיות שונות (שאנחנו לא העזנו לגעת בהם), סושי (גם ממנו לא העזנו לטעום). שתינו שם שיקים, אכלנו כל מיני ממולאים צמחוניים – שאותם דווקא אהבנו וגם מעין שיפוד שעליו תפוחי אדמה מטוגנים (ובמילים אחרות – צ’יפס). בנוסף לאוכל, יש מבחר בגדים (מצאנו שם בגד ים נהדר לאחת הבנות במחיר מציאה), מזכרות למיניהן, תכשיטים ועוד. האווירה שוקקת חיים ומהנה ביותר, עבור המבוגרים והילדים.
שוק יום ראשון בצ’אלוקלום – זהו שוק פחות מוכר, שגילינו אותו די במקרה ואהבנו אותו מאוד. גם הוא מתחיל בשעת אחה”צ. בניגוד לשוק העמוס, הממוסחר והגדול של טונג סאלה, זהו שוק שעדיין נשמר בו הקסם המקומי והוא קטן ואותנטי יותר. היו שם הופעות חיות, כולל הופעה של אמן אש, שהפנטה את הבנות, היו סדנאות ציור שהעביר בהתנדבות מורה מקומי והבנות שלי נהנו לצייר יחד עם הילדים התאילנדים ובאופן כללי הייתה אוירה מיוחדת.

חופי רחצה מומלצים בקופאנגן

קופאנגן התברכה בחופים קסומים. אנחנו היינו בחלק הצפוני שלה – שם החוף נחמד ורחב, אבל לא אחד מהיפים והטובים לשחייה באי. לעומת זאת, במרחק של כ – 10 דקות בלבד מהפיר של צ’אלוקלום ניתן להגיע בסירת מנוע (long tail) לאחד החופים המדהימים והקסומים שבאי – bottle beach. יכולתי להעביר שם שעות על גבי שעות, בתוך המים הנעימים והעמוקים ולהתבונן בדקלים הרבים ובחול הרך שבחוף. יש שם מספר מצומצם של מסעדות ואנחנו נתפסנו לאחת (לא טובה במיוחד, סתם מתוך הרגל). נהגנו להעביר שם יום שלם ונפלא. קופצים מדי פעם למים, אוכלים, טובלים וחוזר חלילה.
חוף קו מה (koh Ma) – נמצא בסמיכות ועל אותו קו חוף עם Mae Had, רק בשם אחר. רצועת חוף גדולה ויפה עם אפשרות לשנירקול יפה. ראינו שם הרבה שקיעות מדהימות. בנוסף, יש לשון חוף בין החוף למפרץ, מה שהופך את החוף ליפה ונותן לו תחושה של “סוף העולם”. חברים טובים שלנו התארחו שם למשך כמה ימים בתקופה שהיינו באי ונהנינו לשרוץ בבריכת המלון ולגלות את החוף המקסים הזה יחד איתם. בעיה אחת שיש שם היא שהחוף הזה חשוף יותר מאחרים לרוחות חזקות ולכן לא מתאים ביום לא יפה.
טונג נאי פאן (Thong Nai Pan)– חוף מקסים וידוע, עם מים עמוקים, בו מתרכזים הריזורטים היוקרתיים שבאי. חוף נעים מאוד לשחייה ומתאים במיוחד לילדים בגלל החול הרך. אכלו שם במסעדה מצויינת ברחוב הצמוד לים (ולא על הים) בסגנון “בוב מארלי” ויש שם גם דוכנים נחמדים עם אוכל רחוב איכותי במיוחד. החוף הזה היה בקצה השני של האי ובחלקו המזרחי, במרחק של כ- 45 דקות נסיעה מביתנו ולכן שמרנו אותו לסופי השבוע.
Secret beach-Had son המסעדה שם היא אחד המקומות היפים להיות ולאכול בהם, אם כי יקרה. יש בה אווירת טבע וחופש ייחודית, עם שלל ערסלים, נדנדות, צמחייה ג’ונגלית ופינות קסם המשקיפות לים. גולת הכותרת היא פינת השנירקול העמוקה אליה יורדים במדרגות מהמסעדה. כיף גדול לילדים ולמבוגרים לשנרקל במים עמוקים וכחולים עם מאות דגים מסביב. בונוס נוסף במקום הזה הוא המסאג’ים המצוינים שיש בכניסה לחוף. החוף עצמו מצוי רוב הזמן בשפל ולא נוח לשחייה.
Had salad – אחד החופים האהובים עלינו, עם הילדים או בלעדיהם. זה חוף שקט ונפלא, עם מסעדות חמודות ביותר. בנוסף וכאמור, גם המסאג’ים שלו הם בין הטובים לטעמנו. בבוקר יש שם שפל אבל בשעות אחה”צ המים בו נעימים ובטמפרטורה מושלמת לשחייה. בגלל השפל קצת מסוכן להיכנס לים יחפים בשעות הבוקר, כי אז חייבים ללכת מרחקים רבים ויש סכנה לדרוך על קיפודים ושלל חיות אחרות לא נעימות.

הפרידה מהאי

אחרי חודשיים של טירוף חושים, החלטנו בכאב רב, להמשיך לצפון תאילנד. לא היינו חייבים אבל רצינו לחוות עוד דברים ומקומות שלא ראינו. לאי הזה תמיד שמורה אצלנו פינה חמה בלב. אנחנו עוד נחזור.
וכך, מצאנו עצמנו במסע ביבשה, במים ובאוויר כאשר בסופו של יום ארוך, בו נפרדנו מבית ומרכב אהוב, הגענו לידע הבא – צ’אנג מאי.

אל פרק א’: ההחלטה לצאת. 

אל פרק ג’: אגם קאוסוק הקסום וילדה אחת פצועה…

אל פרק ב’: בנגקוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *