איטו אבירם

“תאילנד חופשה משפחתית בכיוון אחד” – פרק ג’: אגם קאוסוק וילדה פצועה…

אימא, אבא ושלוש בנות בחופשה ארוכה: יומן מסע. הפעם – שמורת קאוסוק  (Khao Sok) ואגם צ’או ליין (Cheow Lan) וגם: איך מתמודדים עם פציעה של ילד בזמן הטיול…

הקטן גודל גופן הגדל גודל גופן גודל גופן הדפס עמוד הזה

מטיילת ומתרשמת: שירה טמיר*

הזמנו מראש דרך אתר בוקינג מלון מקסים לארבעה לילות – Rock and Tree House Resort. המלון היה מחוץ לשמורה אבל במרחק נסיעה קצר ביותר ממנה ומהרחוב הצמוד לה – שבו נמצאות החנויות והמסעדות. למרות מיקומו בקרבת השמורה והרחוב המרכזי (גם הוא שקט למדי), המלון מרגיש מבודד לגמרי, עטוף בטבע הירוק מכל עבר, מעניק תחושה של ג’ונגל וזאת רק בלהיות שם ומבלי לצאת ממנו. קיבלנו חדר משפחתי גדול ומפנק, מותאם לשישה אנשים, על אף שהיינו חמישה, תמורת סכום של כ – 650 ₪ ללילה, כולל ארוחת בוקר.

אתר הנופש רוק אנד טרי האוס (Rock and Tree House Resort) ממוקם במרחק של 5 דקות נסיעה מהפארק הלאומי קהאו סוק (Khao Sok National Park), ומציע בונגלוס ממוזגים עם נוף לגינה וגישה חופשית לאינטרנט אלחוטי. אתר הנופש כולל דלפק תיור, דלפק קבלה הפועל במשך 24 שעות ביממה ושירות הסעות.

אתר הנופש נמצא במרחק של שעה נסיעה מקהאו לאק (Khao Lak), סכר רצ’אפראפה (Ratchaprapa Dam) ומאגר המים צ’יאו לאן (Chiao Lan Reservoir). נמל התעופה סורטאני (Suratthani) ממוקם במרחק של שעה וחצי נסיעה, ונמל התעופה הבינלאומי של פוקט (Phuket International Airport) נמצא במרחק של שעתיים נסיעה. הבונגלוס מצוידים בטלוויזיה בלוויין עם מסך שטוח, מקרר וחדר רחצה צמוד עם מקלחת. באתר יש שתי בריכות שחיה.

הדבר האהוב עלי ביותר במלון הזה היה פשוט לשבת במרפסת החדר ולהתבונן בטבע, בסנאים המקפצים ובפרפרים. היציאה לטיולים עצמם הייתה רק בונוס.

גולת הכותרת של הטיולים באזור הוא האגם (Cheow Lan), שנמצא במרחק של כשעה נסיעה מהשמורה עצמה. מכל מלון מוציאים טיולים מאורגנים לאגם – חד יומיים או כאלו הכוללים לינה על שפת האגם, שניתן להצטרף אליהם. אנשים רבים בוחרים ללון על שפת האגם עצמו – לכל הפחות ללילה אחד. אבל  האפשרויות ללינה על האגם הן לא רבות והבנו שבדרך כלל התנאים כוללים מקלחת משותפת ומזרונים בלבד על רצפת הבקתה, שמהווה מעין רפסודה צפה.

מכיוון שהגענו בתחילת חודש יולי, מה שנחשב לעונה הגשומה, כאשר אזור שמורת קאוסוק ידוע כגשום במיוחד, חששנו לישון על האגם עצמו (מטיילים light כבר אמרנו?). כדי שלא נמצא את עצמנו בגשם שוטף ובתנאים לא סבירים עם שלושה ילדים וויתרנו על האופציה הזו. בדיעבד ולשמחתנו,  מזג האוויר האיר לנו פנים, אבל לא יכולנו לנחש זאת מראש.

בכל מקרה, כאמור, המלון היה קסום, כך שלא הצטערנו על הבחירה בו והגענו בטיול חד יומי לאגם עצמו. הטיול שלקחנו מהמלון כלל נסיעה בוואן לאגם, עצירה בדרך בשוק מיותר כדי “לקנות מצרכים” (ולאמיתו של דבר כדי לסייע לפרנסת הרוכלים הרבים בשוק למכור את מרכולתם), כניסה לשמורה ושייט על האגם, עצירה ומנוחה על שפת האגם, כולל ארוחת צהריים וטיול למערת נטיפים שנמצאת באזור.

האגם עצמו הוא תופעה מדהימה. מים מתוקים, שקופים וצלולים, בצבעי ירוק טורקיז, כשמעברם הטבע הירוק במלוא הדרו ויופיו. במימיו הצלולים של האגם, מזדקרים מצוקים גבוהים, מה שמוסיף ליופיו וגורם לרבים להשוותו למפרץ המפורסם האלונג ביי  (Halong Bay)שבווייטנאם. עוד לא הייתי בווייטנאם, אז אין לי למה להשוות, אבל מדובר באחד האגמים היפים ביותר שראיתי בימי חיי אם לא ביפה ביותר וטיילתי לא מעט.

לשמחתנו, היה יום יפהפה ושמשי. שחינו ונהנינו מאוד במימיו הנעימים והצלולים של האגם וכשהמדריך הודיע לנו, לאחר ארוחת הצהריים, שהגיעה העת לעזוב ולהמשיך לטיול במערה, הבנות סרבו ובצדק לצאת מהמים בשביל טיול במערה. יודעות מה טוב להן. למזלנו, המדריך החמוד הסכים להעניק לנו עוד כמה שעות חסד באגם ולחזור לאסוף אותנו בסירה לאחר שיסיים את הטיול במערה עם יתר האנשים. בנותיי נשארו עם אבא להשתכשך במימי האגם ואני המשכתי לטיול עם שאר הקבוצה, בעיקר מתוך סקרנות. מערת הנטיפים הייתה חביבה, לא יותר וכך גם הטיול. היתרון היחיד בטיול היה התצפיות המרהיבות על האגם והנוף. פרט לכך לא הייתה סיבה כלשהי שלא לנצל את הזמן על האגם. במיוחד כשזכינו במזג אוויר טוב.

ביום השני החלטנו לנוח קצת ונסענו עם רכבנו לחוות פילים סמוכה, שבה ניתן לעשות פעילות הומאנית עם הפילים ולא לרכב עליהם. רחצנו את הפילים בנהר, בעזרת מברשת שניתנה לנו במקום ולקינוח האכלנו את הפילים בבננות. הבנות נהנו מאוד ולאחר מכן שבנו לגן העדן הפרטי שלנו במלון. העדפנו גם לאכול במלון, מכיוון שלא מצאנו מסעדה טובה ברחוב הראשי שליד השמורה, בו ממוקמות מרבית המסעדות. אפילו מקום שהתהדר בשלט פיצה איטלקית באפייה בתנור, לא סיפק את הסחורה. מאז עשינו לנו כלל – פיצה אוכלים במסעדות איטלקיות בלבד (וכאלו יש לא מעט בתאילנד ומצוינות).

בערב התמודדנו עם חוויה פחות נעימה – הקטנה מעדה, פתחה את הסנטר עם חתך עמוק במיוחד ובן הזוג נאלץ לנסוע שעה לכיוון בגשם שוטף ובדרך מפותלת כדי להגיע לבית חולים מקומי, שם תפרו לה את הסנטר (על הדבקה לא שמעו שם). השניים חזרו למלון מבוהלים, לאחר חווייה טראומתית במיוחד. מקום גרוע במיוחד להיפצע בו, באמצע שום מקום וללא בית חולים בקרבת מקום. בנוסף – נאסר על הקטנה להיחשף למים משך 10 ימים, ציווי לא פשוט בכלל בתאילנד. גם בגן העדן לא תמיד מושלם, אבל זה חלק מהעניין.

ביום האחרון התלבטנו מאוד והחלטנו לצאת לטיול עצמאי בשמורה, גם בגלל הקטנה וגם מכיוון שעם ילדים קטנים יש אופציה אחת בלבד לטיול והיא להגיע למפל הראשון, מרחק כ- 1.5 ק”מ מפתח השמורה. מיותר לחלוטין. הטיול בשמורה והמפל שאליו הצלחנו להגיע, לא היו שווים את המאמץ, קל וחומר את הקיטורים הבלתי פוסקים של הבנות והשערות הלבנות שנוספו לנו מדאגה לקטנה, שמא התפר שלה בסנטר יזדהם מהלחות הכבדה שבאזור.

חשוב לציין שייתכן שלמטיילים מטיבי לכת שאינם חמושים בשלוש בנות שהקטנה ביניהם בת 3.5, קיימים מסלולים טובים יותר בשמורה. לנו זה לא היה רלבנטי.

אין ספק שאם יש יום אחד בלבד באזור – עדיף להגיע לאגם. הוא מרשים הרבה יותר מכל דבר אחר שקיים בסביבה וזה כולל את השמורה עצמה.

לאחר שעזבנו החלטנו להמשיך ישירות לקו פאנגן, על אף שהיינו במרחק קצר יחסית לאיים ולחופים שבצד המערבי (פוקט, קו לאק וקראבי). הבחירה להמשיך לקו פאנגן הייתה בראש ובראשונה בשל אהבתנו הרבה לאי הזה וגם בגלל שמזג האוויר בצד הזה של האיים (המזרחי) נוח יותר בעונה הזו (יולי אוגוסט).

חזרנו לסוראטני , לאחר נסיעה של כשעה וחצי ומשם המשכנו במעבורת שנמשכה כשעתיים וחצי עד לקו פאנגן. את הרכב שכרנו בשדה התעופה של סוראטני והעלינו אותו איתנו על המעבורת – חוויה משעשעת לכשעצמה. עובדי המעבורת אוזקים את הרכבים, כדי שלא יזוזו בבטן האונייה, בעוד אנחנו מקפצים לנו למעלה לסיפון כדי לנשום אוויר.

המעבורת הייתה איטית ונעימה, הבנות שיחקו בטאקי (גאוני המשחק הזה), או היו בזמן מסך בטאבלט ובפלאפון. בסופו של השייט חיכה לנו האי שלנו – קו פאנגן.

  • שירה טמיר היא עורכת דין ומגשרת

אל פרק א’: ההחלטה לצאת

אל פרק ב’: בנגקוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *