המלצרית החביבה שקיבלה את פנינו ב”שירי ביסטרו” – המסעדה ובית הקפה שב’פינה בראש‘ – שאלה אם אני רוצה ללוות את הארוחה ביין. אמרתי שכן. כוס יין אדום זה רעיון מצוין, ואני סומך עלייך ועל יין הבית”, הוספתי.
אבל לה היה רעיון אחר. מקץ דקותיים היא חזרה והניחה על השולחן כלי הגשה שבתוכו היו נתונות שלוש כוסות יין גדולות, זהות, שבכל אחת מהן מעט יין אדום, לטעימה. היא אמרה את שמות היינות, אך לא ציינה באיזה כוסות הם נמצאים.
“עכשיו תטעם את היינות, ואחרי שתחליט איזה יין אתה מעדיף, אגיד לך את שם היין שבחרת. הולך?” בטח שהלך. אחרי שהסתבר לי שהעדפתי את היין האדום של “התישבי”, קיבלתי אותו בכוס גדולה ולגמתי בכיף. החיים יפים, אמרתי לזוגתי, והיא הסכימה…
בשנים האחרונות נהפכה ראש פינה למושבת התיירות מספר אחת של אצבע הגליל. צמודה להר כנען, נהנית מיתרון הגובה, טובלת באינסוף ברושים, אורנים, עצי נוי וחורשות שלמות, היה זה רק טבעי שיצוצו בה עשרות צימרים, מלונות בוטיק ובתי אירוח. אנחנו, לעומת זאת, הקפדנו בדרך כלל לעקוף את המושבה, ואת חופשותינו מיקמנו בעיקר בבתי המלון המתחדשים של קיבוצי אצבע הגליל, שרובם מעניקים תמורה נהדרת לכסף. הפעם נעצרנו כאן, בבית האבן העתיק והדו-קומתי.
היתה שעת בין ערביים וזו היתה השעה בה שנינו תפסנו את השלווה האמיתית. קודם לכן, כשהגענו, הנחנו את המזוודה בחדר האירוח שקיבלנו בצמוד למסעדה, אחד משבעה צימרים המוצעים במקום, שכל אחד ייחודי ושונה מרעהו. נחנו מעט ואז חזרנו והתיישבנו במרפסת האירוח. באותו הרגע חשבנו ששום דבר לא יכול להיות טוב יותר מזה.
גבוהים מעל הנוף המשובץ שדות, בריכות והרים, של אצבע הגליל, חשנו את הרוח הקלילה לוטפת ומדגדגת, מרמזת שעדיף חולצה עם שרוול ארוך. לידינו, בשולחנות העגולים האחרים, ישבו אורחים שרק חלקם מישראל, וחלקם האחר ממדינות אחרות בעולם, כאלה שעוד לא מחרימות אותנו. המלצריות ליהטטו בין השולחנות וציפורים אחרונות ריחפו בחופזה בשמיים, ממהרות לסיים את ענייניהן בטרם ירד יום. אנחנו בחנו היטב את התפריט והזמנו שתי מנות ראשונות.
האחת היתה מנה של פטריות פורטבלו עם אספרגוס וערמונים ברוטב שמנת (55 ₪). הרוטב שעטף את המנה העניק לה את טעמה העשיר, והשתלב היטב עם גושי הערמונים. האספרגוס נשאר קצת בחוץ מבחינתנו, כי בגלל הסיבים הקשים החיתוך שלו בעזרת הסכין הרגילה היה כמעט בלתי אפשרי. לא חשבנו שניקלע למאבק כל כך אגרסיבי בפריט מזון שנראה תמים, אבל “עושה שריר” בעזרת סיבים קשוחים ביותר. עם זאת, בכל פעם שהחיתוך הצליח לנו היה טעמו של האספרגוס, שטבל גם הוא ברוטב השמנת, מעולה!
עוד ביקשנו, וקיבלנו מרק פטריות עם בצל. (30 ₪). השילוב הזה, של פטריות ובצל, לא שכיח כל כך, אבל המרק שלא היה כבד מדי וגם לא קרמי, הותיר בפה טעם עשיר ומספק. אל השולחן הצטרף סלט “גאוני” ואנו הנחנו שמדובר במשחק מילים עם ערוץ הנחל המפורסם של ראש פינה, שזכה גם להנצחה בספרה של שולמית לפיד “גיא אוני”. נבטים עבים (שנחתכו היטב…) , גזר, סלק, מלפפון, אגוזי מלך וגבינת עיזים. חיסלנו!
רביולי ממולא מוצרלה בשמן זית, שום, בזיליקום, עגבניות וזיתים, (65 ₪) היתה אחת המנות העיקריות שהזמנו אל השולחן. לא מנה ייחודית, לא הברקה יוצאת דופן, אבל שוב, בזכות הרוטב, נהפכו ריבועי הרביולי למעדן נימוח, שמענג את החיך, ננגס ומגלה את טעמה המיוחד של המוצרלה שבתוכו… ומזל שהיה לנו גם לחם, בשביל לנגב.
דג המוסר שאותו קיבלנו על מצע עלי מנגולד וקונפי שום, (120 ₪), היה טיפה עשוי מדי אך צרוב היטב, והיווה הוכחה נוספת לכך ששירי פרידמן, הבחורה שעומדת בראש המטבח, שפית בזכות עצמה ובתם של בעלי “פינה בראש”, מכירה היטב את עבודתה. סך הכל היתה זו מנה מיוחדת במינה. מצע עלי המנגולד היה חמצמץ ועשיר בטעמו, והרוטב, כן, הרוטב, היה מצוין.
התפריט של “שירי ביסטרו” אינו צופן בחובו הפתעות קולינריות שיפילו אתכם. שילובים די צפויים במנות בלי לעשות ניסיונות על הלקוחות. הוסיפו לכך את העובדה שתמחור המנות במסעדה הגיוני, ולא יומרני וקבלתם מתכון להצלחה.
באתר המסעדה כתוב: “התפריט עשיר אך לא מתחכם יתר על המידה, משלב את עקרונות המטבח הצרפתי עם טעמים וחומרי גלם מקומיים. בפשטות הבישול עם קמצוץ תבלינים ובסיס נדיב של שום, שמן זית ועשבי תיבול, שומרת שירי על טעמם המקורי והעדין של חומרי גלם משובחים.” אנו בהחלט מסכימים, אלא שבכך מתאפשר להעריך אפילו יותר את האוכל הטעים שיוצא מהמטבח. אגב, ישנה גם אופציה נוספת: במחיר של 260 ₪ יכול זוג ליהנות משבע מנות טעימה הכוללות פטריות ממולאות, קבבים, לביבות בטטה, קרפצ’יו סלק, פרוסות אנטריקוט, חזה עוף ממולא וקינוח.
שעת בין הערביים במוצאי שבת (בעונה זו של השנה זה יוצא לקראת השעה שמונה בערב) שבה בחרנו לאכול היתה בחירה נכונה. כשהגענו למקום בשעת אחר צהרים, היתה מרפסת האירוח כמעט מלאה. עתה הכל היה יותר רגוע – בלי המשפחות עמוסות הילדים, ועם מלצרים פנויים יותר ולא מתוזזים. היה גם שפע של מקום בשולחנות המרוקאיים העגולים, שהם “הקו הראשון” אל הנוף, אלה שצמודים אל מעקה המרפסת.
האמינו לנו – אין כמו צימר שצמודה לו מסעדה, או מסעדה שצמוד לה צימר ואתם, האורחים מוזמנים ליהנות משני העולמות. ב’פינה בראש‘ בקצה רחוב החלוצים המיועד לשימור, בתוך מבנה אבן עבה קירות ורחב קשתות מהמאה ה- 19 הצליחה אישה אחת, נילי פרידמן שמה, לייצר מקום שכזה, ובתה, השפית, מצליחה לשמור על רמה קולינרית, איכות ומחירים שפויים. במילים אחרות: פינה, שהיא פנינה.
שירי הייתה מהסנוניות הצעירות הראשונות, שפרשו כנף והמריאו לחו”ל כדי להתחכך בגדולי השפים בעולם. היא למדה גורמה צרפתי במשך שלוש שנים אצל השף ברנד לואזו במסעדת שלושה כוכבי המישלן ‘קוט ד’אור‘ וכשחזרה הביתה ב- 1995, פתחה בפינה בראש את מסעדת “שירי גורמה” אשר הפכה ברבות השנים ל- ‘שירי ביסטרו‘.
במתחם המסעדה ניתן לבחור בין מרפסת חיצונית מקורה ורחבת ידיים, המשקיפה לנוף עוצר הנשימה של עמק החולה הגולן והחרמון, לבין מרפסת פנימית סגורה ואינטימית המשמשת גם כחדר אירועים פרטי עד ל-30 סועדים, או בר יין עשיר הפועל בתוך מבנה האבן העתיק ומתמחה ביינות ישראלים מהגליל והגולן.
‘שירי ביסטרו’ ב”פינה בראש”. רח’ החלוצים 8 ראש פינה העתיקה. מיקוד 12000
טלפון: 04-6936582 mail@PinaBarosh.com
קראו איך התרשמנו ממתחם האירוח “פינה בראש” בראש פינה
