מאת: צוות התרשמות
על צלע הגלבוע, סמוך לכביש התענכים המוליך לבית שאן, צמוד למשטח הסקי הלבן והבוהק, בולט מבנה האבן המהודר של מסעדת קימל בגלבוע. בולט, וקורץ לנהגים החולפים כל כך קרוב. אלה מביניהם, הנוסעים בחלונות פתוחים, אינם יכולים לחמוק מריחות המטבח העשירים הנישאים ברוח ומדגדגים את נחיריהם. אנחנו לא עמדנו בפיתוי, הפננו את ההגה ימינה, עצרנו בחנייה ומצאנו את עצמנו ישובים בתוך המסעדה הקורצת כל כך.
היתה שעת צהרים מאוחרת של יום ה’ בשבוע. רוח יבשה הסיעה ענני “סימפסון” לבנבנים בשמיים התכולים ונוף העמק שנשקף מהחלון הענק שלצידו הושבנו גרם לליבנו להחסיר פעימה. קודם לכן החסיר ליבנו פעימה נוספת. זה היה כשנכנסנו למסעדה היפהפיה שהיתה כמעט ריקה, (והתמלאה בחלקה במהלך סעודתנו). קשה היה שלא להתרשם מהעיצוב היוקרתי, הלבן ונקי הקווים. בית האבן הזה נטוע בנקודה כל כך אסטרטגית, גבוה מעל הגליל התחתון. בפנים יש בר משקאות ענק, ריהוט לבן, נוח ונקי קווים שאינו מצועצע בכלל, והחלונות מעניקים תחושה שאתה כבר בחוץ. ובכל זאת – יש שפע של מקום גם במרפסות הצפונית והמזרחית הצמודות למסעדה.
בעודנו מלקטים את הזמנתנו מתוך התפריט קיבלנו לשולחן צלוחיות ובהן טפנד זיתים ומטבלים שונים, ביחד עם לחם אגוזים וצימוקים שהיה חם, חום ומזמין לבציעה. החלטנו להתחיל דווקא עם כוס יין רקנאטי ספיישל אדישן 2009, וטוב שעשינו כך, כי התיאבון, שכבר היה קיים, נפתח לרווחה ואנו החלטנו ללכת על תפריט טעימות, ולא התחרטנו כלל.
מנת הפתיחה היתה סלט סלק חי וגבינת סיינט-מור עזת טעם. סלק הוא ירק בריא, שבעבר נמנענו ממנו בגלל זכרונות ילדות קשים. (אולצנו לשתות “בורשט” ושנאנו כל רגע). הוא היה חמצמץ ומעניין, והשילוב שלו עם שתי טבעות הגבינה הצליח לעניין לנו את החיך, אם כי אנו מודים – זו מנה “קשה” המתאימה לאלה מביניכם שיש להם חיבה מיוחדת לטעמי גבינות צרפתיות עזות.
המשכנו בשקשוקה תרד וביצה, שהגיעה בכלי מתכת שהזכיר לנו מאוד את המסטינג הצבאי של פעם. התבשיל שנרקח בתוך הכלי היה שונה מאד מהשקשוקה המוכרת. צבעיו ירוקים צהבהבים, וטעמו של התרד אינו בולט, אלא טעם אחר, שלא זיהינו אותו. נשנשנו בעניין, אך מכיוון שלא ממש נדלקנו – הסתפקנו בטעימה.
שתי המנות הבאות שקיבלנו לטעימה היו כבר טעימות מדי, ולא יכולנו שלא לחסל אותן: אורז ריזוטו עם רוטב פטריות וסלמון על מצע כרישה ובצד פירה תפוחי אדמה. היה זה הסלמון הטוב ביותר שאכלתי זה זמן רב. ורדרד, עשוי בדיוק לטעמי, עשיר טעם והולך נפלא עם מעדן הפירה, שהצרפתים “מתים” עליו.
עכשיו הגיע סטייק אנטריקוט חתוך על מצע קרם שורשים. קצת הפריע לי שהסטיק נחתך, כי הייתי מעדיף לחתוך אותו בעצמי, וזאת באמת עשיתי למנה שלאחר מכן – נתח הבשר העסיסי, החום מבחוץ והאדמדם מבפנים, שכבד אווז הושב עליו במלוא הדרו והיה פשוט נפלא.
אופס, כמעט ושכחנו את הילדים שהגיעו אתנו וכבר מהרגע הראשון הביעו בקולניות-מה את התפעלותם מיופייה של המסעדה ומהנוף. הם קיבלו שניצלונים שהיו פריכים כדבעי והמבורגר, שאותו הגדירו “ההמבורגר הטוב ביותר שאכלנו בכל החיים!” (מדובר בשמונה שנים, בסך הכל). הצ’יפס שבא עם כל אלה הגיע בפלחים כפריים עבים וצהבהבים.
בשלב זה עצרנו את פסטיבל הטעימות כי פשוט לא יכולנו יותר. את הקינוח בכל זאת התאמצנו לטעום, ולא הצטערנו, כי אצבעות השוקולד והפחזניות היו מוצלחות כמעט כמו המלבי – שהיה מלך בפני עצמו. אגב, לדעתנו ניתן לוותר על מרקחת פירות היער החמצמצה המשמשת כרוטב לקינוח הזה ולהסתפק בסירופ שושנים קלאסי ובטעם פטל.
ברור שיש ב”קימל בגלבוע”, שהיא מסעדת אחות ל”קימל” התל אביבית הוותיקה של השף שאול בן אדרת, גם מבחר מטעמים שלא זכינו לטעום וביניהם: קדירת זנב ביין אדום, רוסטביף לשון, שאטו בריאון פילה בקרם כמהין, קבב טלה ובקר ועוד. גם מבחר הדגים הוא גדול ומתוכו נציין דווקא את הפיש אנד צ’יפס והדג החריף אש בעגבניות, שום ופפריקה בסגנון חריימה.
קימל בגלבוע – אירועים, בשרים, כפרי, מסעדת שף, צרפתי
אתר סקי כביש התענכים , דרך נוף הגלבוע
טלפון: 9444104–057
פקס: 04-6893849
שעות הפעילות:
א – ש לקוח אחרון – 12:00
מחיר לסועד: 60-120 ש”ח