כמה זמן יכול צופה ממוצע לצחוק ברצף? בקומדיה של הצמד גור קורן וגלעד קימחי “לא לריב”, הצופים מצליחים להחזיק מעמד ולצחוק רוב זמן ההצגה. אמנם, המתח קצת יורד בקטע המרכזי, אבל לא מגיע לכלל שתיקה מביכה. וכך, מסתיימת לה הקומדיה עם צופים די מותשים מצחוק, וגם עם סוף מפתיע, שלא נגלה לכם אותו, כמובן.
תיאום ציפיות לקראת ההצגה יכול לעשות לך, הצופה, שירות טוב. אני, למשל, לא הגעתי ל”לא לריב” עם ציפיות גבוהות מדי. קרבן כמה קומדיות שניסו לשווא להצחיק אותי, קיוויתי שהפעם הטקסט לא יביך, שהשחקנים לא יעשו צחוק מעצמם ושההצגה לא תתברר כעוד אחת שמנסה להתרומם ולא מצליחה.
דביר בנדק המוכר שבשחקנים, משחק בהצגה את האח הבכור, סלע, ההיפי חסר הפרוטה, שחוזר לארץ קצת אחרי שהצליח לפספס לא רק את הלווית אביו, אלא גם את השבעה. אל הפגישה אצל עורך הדין, האמור להקריא את הצוואה, לעומת זאת, הוא מצליח להגיע.
נדב אסולין הוא עורך הדין ביטון המוחצן, הסובל מכל מיני חוליים שעליהם הוא נוהג לדווח בפרוטרוט ללקוחות שלו. וכך הוא מופיע לפגישה אחת עם כאב שיניים איום, ולשנייה, עם כאב בחור הישבן שלו, שגם מגביל את הליכתו וכמובן – בעיקר מצחיק את הצופים שבהצגה הזאת מוכנים לצחוק על כל מום ופגם. הוא גם מזרחי גאה, המצליח למצוא בכל משפט תמים שנאמר ע”י לקוחותיו, האשכנזים, איזו גזענות או עלבון, ולעשות ממנו עניין גדול.
הן עו”ד ביטון והן מזכירותיו התאומות של עו”ד ביטון , המגולמות ע”י אותה השחקנית, כינרת לימוני המוכשרת, מהווים סיבה רצינית ביותר להצלחתה של הקומדיה, לא רק בשל הטקסטים השנונים שנכתבו להם, אלא הרבה בזכות היכולת של השחקנים להגחיך את הדמויות במשחק מוחצן.
איילת (עירית קפלן) האחות, היא מורה ואם חד הורית והאח הקטן, גור, (גור קורן, שגם כתב את המחזה) הוא כוכב ילדים קמצן. שניהם אינם מוכנים לוותר על הירושה שמגיעה להם אבל הם צריכים להלחם ביפית אטיאס, נערת ליווי (ירדן ניקפהמה) שגם היא איננה מבינה למה נפלה עליה דירה באמצע החיים, כי היא כלל אינה זוכרת את הלקוח הספציפי שהוא האבא, אך לעולם אינה אומרת לו להצעה שאי אפשר לסרב לה. בכלל, זוהי נערת ליווי שחוכמת הרחוב שלה שווה בערכה להשכלתם של שלושת האחים ביחד. (אני מניח שנערת ליווי ממוצא אשכנזי היתה יכולה לעשות כאן תפקיד משמעותי יותר. הרי יש כבר שחקן בתפקיד ה”מזרחי”…).
וכדי לגרום לה בכל זאת לוותר על הדירה, צריכים שלושת האחים שמורגלים לריב אחד עם השני כבר 40 שנה להתאחד כדי להחזיר לעצמם את הבית בו גדלו, כשבכל רגע ורגע במסע הזה הם… לא מפסיקים לריב.
הנגיעה במקומות כואבים שכולנו מכירים כמו: אבא מבוגר שחי לבד וילדיו לא ממש מתעניינים בו, קרב מביך על ירושה המצליח בקלות להצית מריבה בין היורשים, חייהן הלא קלים של נערות ליווי וכדומה ומגוחכות של עורכי הדין באשר הם, מהווים את החומרים מהם נוצקו רגעי הצחוק הפעם.
זה לא שההצגה הצליחה ליצר אצל הצופה תובנות חדשות, או לגרום לו להבין משהו עמוק בנפשו של האדם, אבל, במציאות שבה המגוחך והבלתי הגיוני נמצא סביבנו 24 שעות ביממה, זו חכמה די גדולה לספק לצופה מפלט ולהביאו לצחוק משחרר, ולו ל- 95 דקות.
גור קורן וגלעד קמחי, יוצרי ההצגה, הם גם היוצרים של “המוגבלים”, “השחקנית”, ו”רומיאו ואימא”.
צוות ושחקנים
- בימוי גלעד קמחי
- תפאורה ערן עצמון
- תלבושות אורנה סמורגונסקי
- תאורה נדב ברנע
- מוזיקה אמיר לקנר
- שחקנים דביר בנדק, עירית קפלן, גור קורן, ירדן ניקפהמה, נדב אסולין, כנרת לימוני/ אסנת בן יהודה.
ההצגה מוצגת בקאמרי ביולי ובאוגוסט.