כשכמעט וגמרנו לטפס אל מג’דל שמס, קצת לפני שהגענו אל מחסום הכניסה אל ההר הגבוה בארץ, סטינו מהכביש הראשי ונתנו עוד קצת גז. הכביש התלול המוליך אל הישוב נמרוד הפתיע אותנו בירידה פתאומית שאחריה באה עליה אחת נוספת, ואיך שהמכונית התחילה להשתנק מרוב מאמץ עצרנו ליד הפינה הדרום מערבית של הישוב. שם, הכי קרוב לשמיים בישראל, למעט החרמון, כמובן, חיכה לנו הצימר של מיכל ודייגו.
השניים קראו לשתי בקתות העץ המפנקות שהם הקימו על ראש ההר בשם הגובה שבו הן נמצאות – 1125 מטר מעל פני הים. זה אומר הכל, לא?! עוד מעט מאמץ, להעלות את התיקים מהאוטו אל הצימר במדרגות העץ, וכבר נפתחת הדלת בלי לחרוק ואתה, האורח, מוצא את עצמך בתוך חלל ביתי חמים, מלא הפתעות, הנפתח בחלונותיו הגדולים אל נופים רחוקים.
בחכמה נהגו מתכנני הצימר, שלא הקיפו אותו בגינה, בשיחים ובעצים, אלא בדשא ובשני עצים קטנים, שנראים כה אבודים בתוך המרחב העצום הנפתח לכל רוחות השמיים. רגעים ארוכים עמדנו נדהמים מול אצבע הגליל, המשוטחת בערפילים הרחק למטה, כמו ממעוף הציפור. מאחוריה הרי נפתלי ומאחוריהם עוד ועוד רכסים כחלחלים האובדים באוויר הצונן. מדרום נשקפת, גם היא נמוכה מאיתנו, בירכת רם המסתורית, ואחריה צצים ועולים התלים המפורסמים של רמת הגולן. מתחתנו הומה העיירה מסעדה, כלי הרכב הנעים בה נדמים לצעצועים, והרחוב הראשי שלה נדמה בלילה למסלול נחיתה למטוסים. משני צדדיו מוקף בעצי יער אודם, שאסור שלא ללכת קצת לאיבוד ביניהם.
ההתפעלות מהנוף לא נגמרה לנו לאורך כל החופשה. כמעט שלושה ימים ישבנו בתוך הערסל, או על אחד הכסאות המעוצבים ובהינו בנוף. הרוח הכתה בנו, מפתיעה ועוצמתית, ואנו בשלנו – ממשיכים לבהות, לצפות לכל עבר, מנסים לבלוע עוד ועוד, ללא סוף.
אבל בסוף גם נכנסנו פנימה. שתי דלתות לבקתה ושתי קומות לה. מיד בכניסה אפפה אותנו תחושה שהגענו אל בית חם שעושה הכל כדי לפנק אותנו. אולי תרמו לכך שתי מערכות קפוצ’ונים וכובעי צמר שתלויות על הקיר, לשימוש האורחים הרוצים לבלות מול הנוף. בקומה התחתונה מצאנו מטבח מצויד, שבו גילינו לא רק כלי מטבח וסכו”ם משובחים, אלא גם מכונת קפה עם 3 סוגי קפסולות, קומקום משפחתי ענק, מכשיר מיקרו ושפע כלי מטבח.
היו גם מיני מזונות ותרגימא שאי אפשר שלא לנשנש אותם, לדוגמא: בונבוניירה, כלי עם עוגיות טעימות במיוחד, חליטות תה, שלושה מיני שקדים בצנצנות, דבש, בקבוק יין חרמון ובקבוק ליקר וישניאק דובדבנים מייצור עצמי. במקרר יש חלב, שני בקבוקי מיץ תפוחים אורגני ועוד ועוד… בהמשך ממוקמת פינת ישיבה לארבעה, הפתוחה אל הנוף, ובקצה השני של הבקתה ג’קוזי ענק ומאחוריו מיטה זוגית. במקלחת הנפרדת, שבחדר הרחצה, יש מקלחון “גשם” הממטיר מפיו הרחב גשם של מי רחצה חמימים, וזה כל כך הרבה יותר כיף מאותו הקילוח המוכר מצימרים אחרים…
בקומת הסטודיו המרווחת יחסית, שגרם מדרגות רחב ונוח מוליך אליה, יכולים להסתדר שלושה ילדים או מבוגרים ללא קושי. לנוחיותם ישנו חדר רחצה גם למעלה, וזוהי אחת הבקתות היחידות שאנו מכירים עם שני חדרי רחצה! בכל מקום ישנם אבזרים הנותנים הרגשה שנכנסת לבית, ולא למלון: בובות וצעצועים, משחקי קוביות ומונופול, מדפי ספרים וספריית די.וי.די ובה לא מעט סרטים מפתיעים. נותרה רק השאלה – מתי מוצאים זמן לראות הסרט או לקרוא ספר, כשכל הזמן העיניים נמשכות החוצה, אל הנופים ואל חווית השהייה בגובה כה רב.
מה שקצת חסר לנו זה מקום אחסון. היה, בעצם, רק ארון אחד, צר וקטן, ובתוכו היינו אמורים לסדר את חפציהם של ארבעת בני המשפחה. מה שעשינו – הפכנו את המיטה השלישית בסטודיו למקום אחסון ובא לציון גואל. (אגב, דייגו מודע לבעיה והבטיח שהנושא בטיפול, ועוד מקום איחסון יוצע לאורחים כבר בקרוב). באותו השלב גילינו את קוצץ הציפורניים שממוקם על המדף בחדר הרחצה ליד מקלוני הצמר-גפן לניקוי האוזניים, שממוקמים ליד מברשות השיניים הרזרביות עם שפופרת המשחה החדשה. וכן הלאה והלאה, כל פריט ביתי הנדרש לשגרת היום – נמצא בבקתה. והכל שלך, האורח. השתמש כרצונך בשפע הפריטים, האבזרים, הממתקים והנשנושים והכל כדי שתרגיש ממש-ממש כמו בבית!
הערב רד, הרוח הכתה בבקתה בעוז, אך אנו היינו ספונים בין קירות העץ, מניחים לאש שבאח המבוערת לפצח זרדים ברעש נעים, כשאנו חשים את החום הרייחני מתפשט לכל עבר ומחמם בצורה מושלמת את הבקתה (כמובן שיש גם מזגנים…) השינה בלילה היתה נוחה ובבוקר גילינו שמיים תכולים ואוויר שעומד דום, ללא תזוזה. ארוחת הבוקר הוגשה על ידי דייגו ומיכל על גבי טס ענק, והיתה משובבת נפש. היה שם מגוון גבינות קשות, לבאנה דרוזית וסלט ענק. היו גם רוטב פסטו ורוטב זעתר, והיתה כיכר לחם מלא חמה ושתי לחמניות לילדים. היו ריבות וכוסות מיץ רימון טבעי, הביצים הגיעו כחביתות ירק וכחביתות לילדים בכמות נדיבה.
במהלך שהותנו במקום התוודענו אל משפחה ערבית מטייבה, אב, אם וארבעת ילדיהם, שהגיעה אל הבקתה השנייה לכל השבוע. אחרי התפוגגות הביישנות הטבעי החלפנו לא מעט משפטים ועצות, דיברנו קצת על החיים והתרשמנו ששכנינו לנופש חיים ברמת חיים ראויה לקנאה. אגב, המרחק בין הבקתות קטן, וכדי לשמור על הפרטיות, במיוחד במקום שכזה, אנו ממליצים בחום לשתול גדר חיה בגובה קומת אדם בין שתי הבקתות. הדבר לא יפגע בנוף ולא יחסום אותו, אולם ישפר את תחושת הפרטיות הנפגמת כשישנם אורחים בשתי הבקתות. (גם כאן מתברר כי בני הזוג גולדפרב חשבו לפנינו על הבעיה ושתלו גדר חייה בין הצימרים, מה שמבטיח שבעתיד יווצר מחסום טבעי ונדרש בין שתי החצרות).
במהלך החופשה גלשנו בחרמון, שוטטנו ברחובות מג’דל שמס, ירדנו לבניאס ולקפה קוקייה בקיבוץ דפנה, המציע קפה ומאפים מעולים. הלכנו ברגל על שביל הגולן העובר בכניסה לישוב וביקרנו בעמק “התפוחים” הדרוזי. ראינו את הזרימות במפל סער ובחנו את עובי החומות במבצר הצלבני קלעת נמרוד. כמובן לא שכחנו לסור אל הסטודיו הסמוך לצימר כדי לראות את ציוריו של דייגו. על כך, בהמשך הכתבה.
1125 בנימרוד. אצל מיכל ודיאגו גולדפרב.
טלפונים: 057-4322983 057-4322999
**
דיאגו גולדפרב – אמן מהגולן
“ארגנטינאים מבינים בבקר” יגידו לך יודעי דבר. אולי זו ארגנטינה ואולי אלה נופי הגולן השחורים ירוקים, המשפיעים לאחרונה על יצירותיו הצבעוניות של האמן דייגו גולדפרב. ממרומי צפון הגולן, בנמרוד, לשם הגיע בשנת 2002, מפיח האמן, יליד ארגנטינה, חיים בבדי הציור, בעזרת צבעים חמים ומלאי הבעה.
לאחר שעלה לארץ בגיל 3, גדל והתחנך בקריית חיים, עסק דיאגו במקצוע טכנאי תעופה. ואולם משק כנפי האמנות והציור גבר על רעש המנועים וכיום, הוא אמן יוצר, צייר ב”משרה מלאה” המתפעל בעצמו את הגלריה שלו בישוב נמרוד בצפון הגולן, על מנת לבוא בקשר ישיר עם הקהל שמצפין להתרשם ולרכוש מיצירות האמנות שלו. הסגנון המיוחד של דיאגו מתבטא בקווים חדים וכתמי צבע חמים ועזים, המתבהרים לנגד עיני הצופה, ככל שמתרחקים מהציור. כמו כן ניכרים במיוחד בציוריו קלות היד וחופש התנועה הנובעים ממשיכות מכחול אינטואיטיביות – תוצר בשלותו ובטחונו הנשענים על ניסיון עבודה אינטנסיבית, יומיומית ולאורך זמן. בין יצירותיו תמצאו דמויות מהמזרח הרחוק, נופי הגולן, וכמובן – פרות מקומיות באחו.
לחוויית הביקור בגלריה בנמרוד , מצטרפת האפשרות לפגוש ולשמוע את דיאגו עצמו, איש שיחה חם, החי את עבודתו ויצירותיו. אף כי הוא אוטודידקט בעולם הציור, אין ספק שתפגשו באמן אמיתי ומיוחד בנוף הישראלי. בנוסף, מעביר דיאגו במקום ובתיאום מראש, סדנאות לציור שמן על בד – חוויה מרנינה כשלעצמה.
הסטודיו פתוח כל יום בשעות: 10:00-19:00 טל. 057-4322983.
תערוכות אחרונות:
2006 : שרתון סיטי טאוור.
2007: יקב רמת הגולן.
2008 : גלריה משרד בתל אביב.
2009 : גלריה מצפה הימים.
2011 : תצוגה קבועה בסטודיו גלריה דיאגו ביישוב נמרוד ובגלריה משרד בתל אביב וכן בתצוגה הקבועה בגלריה “שטרן” ובגלריית אומני הגולן בצומת ווסט.