המצב על הפנים. מסביב יש חוסר ודאות ומיסוך, מוסדות התרבות נסגרים-נפתחים-ונסגרים, מתווים, רמזורים והנחיות מעורפלות ניחתים עלינו חדשות לבקרים. בין סגר לסגר אנחנו מנסים להיזכר מה היה הדבר הזה קודם שקראנו לו חיים, ונכנסים בעצמנו לאותה תנועה מתישה – נסגרים-נפתחים-נסגרים.
אפשר לוותר ולהרים ידיים בקלות בתקופה הזו, בעיקר בתחום שלנו, כשהאופק כל כך לא ברור. אפשר לסגור הכל ולחכות עד יעבור זעם או עוד תעבור קורונה, ולא מעט אכן עושים את זה.
בתמונע לא סוגרים וממשיכים ליצור ולעבוד ולפעול, בכל מתווה של מצב רוח ובכל צבע של הרמזור. בתקופה כזו החזון מתחדד. אחרי ההצלחה של פסטיבל אינטימדאנס הדיגיטלי ממשיכים לפסטיבל תמונע.
סדרת הדיוקנאות הדוקומנטאריים “יוצרים.ות מציאות” תשודר מידי ערב בשעה 21:00 באתר ובפייסבוק של תיאטרון תמונע, כשהפסטיבל מתמקד השנה, דרך דיוקנאות דוקומנטאריים של היוצרים שלנו, במצב הנוכחי וההשלכות שלו על כולנו ועל התיאטרון.
הלכנו לבתים של היוצרים והיוצרות שלנו עם מצלמת והמון סימני שאלה והם הכניסו אותנו פנימה ללב ולמחשבות שלהם, ולסימני השאלה של עצמם. קיבלנו תמונת מצב של כל אחד ואחת מהן כרגע, רצף של תמונות מצב שמשקף רגע שכולנו נמצאים בו.
פודקאסט תסכיתי הכיס יצא לאור ב-19.11 בספוטיפיי, אפל פודקאסט וגוגל פודקאסט ובאפליקציות פודקאסט נוספות
לפני כחודשיים שלחנו קול קורא לכתיבת תסכיתים בני חמש עד עשר דקות ברוח התקופה. קיבלנו כמאה תסכיתים ובחרנו כעשרה תסכיתי כיס, מאת ובבימוי כמה מהקולות הבולטים והמעניינים של התקופה, שהוקלטו באולמות שלנו בביצוע עשרים ואחת שחקניות ושחקנים מובילים, ויועלו כעונה שלמה של פודקאסט, להאזנה פרק-פרק או בבינג’. הפורמט הייחודי חושף כותבים חדשים וותיקים וסיפורים חדשים ומיוחדים.
בנוסף לעשרת התסכיתים נארח את פרופסור שמעון לוי (אוניברסיטת תל אביב) שמבין דבר או שניים בתסכיתים ונלמד ממנו על ההקשר הרחב של הצורה הזו, דרך תסכיתים של בקט, פינטר ועוד.
ניהול אמנותי: ניצן כהן וד”ר ארז מעין שלו
ייעוץ אמנותי: נאוה צוקרמן
מוסיקה לתסכיתים: שרון גבאי ואייל שינדלר
צילום סרטי הדוקו: ארז שוורצבאום ונעמי בניאל
עריכה של סרטי הדוקו יניב סגל, פידאא זידאן ונאוה צוקרמן – נעמי בניאל
עריכה של שאר סרטי הדוקו: True Twins
הפקה: עומר עזרתי
סדרת הדוקו “יוצרים.ות מציאות”
מה קורה כשאין מקום ואפשרות ליצור? סדרת הדוקו יוצרים.ות מציאות עוקבת אחרי היוצרים של תיאטרון תמונע בתקופת הקורונה וההתמודדות שלהם עם מציאות חדשה ומאתגרת. היוצרים והיוצרות שתראו בסדרה היו אמורים להעלות עבודות בכורה שלהם בפסטיבל תמונע השנה על הבמה. הם עבדו קשה ותכננו וניסו להתאים את עצמם לכל המגבלות. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים. התיאטרון נסגר ואין אפילו מקום לעשות חזרות. אז החלטנו השנה שבמקום היצירות נתמקד ביוצרים וביוצרות עצמן – ניכנס פנימה למרחב האישי שלהם ונשמע מה הם חושבים ומרגישים עם המצב החדש שנכפה על כולנו, אילו תובנות אפשר להוציא ממנו ואיזה אופק הם רואים. במקביל נקבל טעימות קטנות מהיצירות שהיו אמורות לעלות בפסטיבל ויעלו על הבמה ברגע שנחזור לעבוד.
היוצרים.ות שיופיעו בסדרה :
לילך דקל אבנרי, נדב בושם, עדילי ליברמן, יגאל זקס וקבוצת עבודה, עומר קינן, אורי לנקינסקי, דניאל כהן לוי, יוסי צברי, עמית זרקא, יואב ברתל ואביגיל רובין.
נדב בושם
נדב הוא לפעמים ג’ני, חיילת שמאוהבת ביאיר נתניהו, לפעמים סוואנס, פרפורמר דני שמאוהב במיינסטרים הישראלי, ולפעמים שמחה בביוף, משוררת הגבעות, ועוד כמה אלטר-אגו מצחיקים וייחודיים. בשאר הזמן הוא גם אזרח שלא מפסיד אף הפגנה ונלחם על התקווה ואבא שמחכה בחדר הריק של הבן לאחר שנלקח על ידי שירותי הרווחה ללא הודעה.
עדילי ליברמן
יש רגעים שהיא ג’אנה, חיילת שהפנימה את הפטריארכיה של צה”ל, ויש רגעים שהיא נירה לילי רוסו, בימאית מתולוגית מקומית, אבל רוב הזמן עדילי ליברמן עסוקה בגידול הילדים שלה, בהתנדבות וסיוע לנפגעות פגיעה מינית ובמחשבות על איך אפשר להמשיך ולהיאבק במקום הזה ולא לברוח מפה רחוק.
יוסי צברי
יוסי צברי לא סוגר את הפה לרגע, אבל זה מצוין כי גם אנחנו לא יכולים להפסיק להקשיב לו. בקטעי הספוקן וורד שלו, ששורפים את הרשת, הוא פותח פה ויורה על כל העוולות הפוליטיות והחברתיות שסביבנו. בחודשים האחרונים, עמוק בתוך תקופת הקורונה, הוא גם הפך לאבא, ובמקביל כתב את “עור לגויים”, מחזה ספוקן על תינוק שנולד ואי אפשר להוריד לו את העורלה.
דניאל כהן לוי
דניאל כתבה מחזה על עיירה נידחת שחרדה ופחד מכל דבר זר מניעים את התושבים שלה להסתגר ולנעול את עצמם. ואז פרצה הקורונה והפכה את המשל הזה למצב הנוכחי שאנחנו חיים בו ואת הדמויות לקרובות אלינו מאוד. אז הלכנו לדניאל לברר איתה על המציאות שהופכת לאמנות והאמנות שהופכת למציאות, ולשאול אותה איך היא מעבירה את הזמן בימים של מגפה של חרדה ופחד.
עמית זרקא
בימים האלה, כשהכל נעצר, היא הולכת לים, מקשיבה ומאזינה לכל מה שקורה סביבה, בערב היא חוזרת ללכת על הקצה ולהתיך את העולמות והזהויות שלה למחזות שנושקים תמיד גם לשירה שהיא כותבת. נסענו אליה בערב יפואי אחד ושאלנו אותה למה ואיך ועל מה בדיוק כותבים בזמן הקורונה ?
אביגיל רובין ויואב ברתל
אצל יואב ואביגיל נכנסים לבית ביפו ומיד מרגישים חלק מהמשפחה. אחרי כמה דקות גם יודעים הכל על הכלבים שהיו ואלו שהגיעו, על הציורים בכל הבית, על היצירות שהם יצרו ויוצרים, אלו שבסטודיו ועל הבמה ואלו שבחדר הילדים, וגם ועל היצירות שבדרך. את כל זה הם עושים כשהם משלימים משפטים אחד של השניה בלי לשים לב. ביקור משפחתי אצל זוג שנושם את היצירה ואת החיים ביחד.
יגאל זקס
כמה אנשי תיאטרון אתם מכירים שהם מושבניקים? הנה אחד כזה, מושבניק עם עץ אלון בחצר, ערסל ופסל של בודהא. יגאל זקס לא רק מוביל את “קבוצת עבודה” קבוצת התיאטרון שהקים, הוא גם הקים את “נקודת פתיחה”, פלטפורמה לפיתוח מחזות מקור, ועסוק תמיד ביוזמות חדשות. קפצנו לביקור וגילינו שהקורונה לימדה אותו גם להכין חומוס בכלל לא רע.
לילך דקל אבנרי
שש שנים היא חוקרת את אייכמן מכל כיוון אפשרי. חדר העבודה שלה מלא בפרוטוקולים ובחומרים שכולם קשורים איכשהו לאייכמן ולשואה. אבל בעצם מבחינתה הכל קשור לאייכמן ולשואה. לילך דקל אבנרי, מהיוצרות המרכזיות בתיאטרון העצמאי, גרה בהרצליה ומדברת איתנו על הנוכחות של השואה בחייה ובחיים של כולנו, גם כשאנחנו לא שמים לב שהיא נמצאת שם.
עומר קינן
את עומר ואת חבורת היוצרים והיוצרות שהולכים איתו גם הקורונה לא עצרה, ובימים בהם כולם הסתגרו והשתבללו, הם המשיכו לפתח ולחקור את השפה הייחודית שלו. מצחיקים ומוזרים, מעניינים ומיוחדים, חייזרים ומוכרים, עכשוויים ונצחיים, מקומיים וגלובליים. ביקשנו מעומר קינן לקפוץ לרגע לבית שלו והוא שמח מאוד לקבל את פנינו בחדר החזרות, כי זה כרגע הבית.
אורי לנקינסקי
לאורי לנקינסקי, כוראוגרפית, רקדנית, שחקנית, כותבת, מתרגמת ועוד הרבה דברים יש עניין לא סגור עם ג’קי קנדי. הלכנו אליה הביתה לברר מה קורה שם וקיבלנו כמה תובנות חדשות. על ג’קי קנדי, על אמהות בזמן קורונה ועל אהבה בלתי נגמרת לוינטג’, שהיא הדבר הכי עכשווי בעצם.
“ובכל זאת” – פודקאסט תסכיתי כיס
הכל סגור. הבמות ריקות. האולמות מוחשכים. אנחנו לא יכולים לראות הצגות אז בואו לפחות נשמע אותן ונדמיין. פודקאסט תסכיתי הכיס “ובכל זאת” הזמין יוצרים ויוצרות לשלוח תסכיתים קצרצרים ברוח התקופה. שני חיילים שמנסים להעביר את הזמן בשמירה והולכים עם זה רחוק מאוד, אדם שמנהל מערכת יחסים עם סירי, שחקן שנמצא בצינוק ועובר חקירה מפתיעה, ועוד סיפורים קצרצרים, שמשקפים את השבריריות של הרגע הזה שאנחנו נמצאים בו, את התנודה והשינוי שמתרחשים בחיים שלנו עכשיו.
רשימת התסכיתים והיוצרים שלהם :
דניאל כהן לוי – יש לי מישהו בבית, נועה וגנר – נעבור את זה יחד, אילנית בן יעקב ונועה בקר – אוקטן 95, יפתח אופיר ומור לידור – עולם המים, אלי חביב – תופסים עמדה, מעין יובל שהם וגילי יובל – בדיקת דופק, מעין אבן – פתיתים, , ליבי רן – פעם את בוכה, ליאור גליציאנו – החקירה, רועי מליח רשף – ג’ורג’ פלויד
בדיקת דופק
בשיאו של הסגר הראשון, כשתחושת הלא נודע נמצאת בכל פינה, אביגיל יוצאת אל חדר הלידה. כשבחוץ משתוללת מגיפה וכל יציאה מהבית מלווה בחששות כבדים היא עוברת מסכת התמודדויות גורלית שמעמתת אותה עם חוויות מהעבר על הגבול הדק שבין חיים ומוות.
מאת: גילי יובל ומעין יובל-שהם, בימוי: מעין יובל-שהם, משחק: מעין יובל-שהם, עדילי ליברמן, עמית אולמן, ליווי והדרכה: אלונה פרץ, מרכז הרגע, בשיתוף תיאטרון הבית, רמת יוחנן, עיצוב סאונד: אייל שינדלר
ג’ורג’ פלויד
בשיחת חולין בין שני חברים עולה שהאמריקאים מנצחים אותנו בהכל. אז איך הקנאה אליהם קשורה לכך שגורג’ פלויד ינצח את איאד אל חאלק?
מאת ובבימוי: רועי מליח רשף, משחק: דורון בן דוד, תום חגי, עיצוב סאונד: אייל שינדלר
החקירה
במרתפי העינויים של מדינה דמיונית מנסה סוכן משטר לשכנע אסיר לחדול מהעיסוק באמנות, משום שזו לא מביאה כל תועלת לחברה. המאבק ביניהם יהפוך לא רק לדיון בנחיצותה של תרבות גבוהה, אלא גם בשאלת מקומם של היופי והחיפוש אחר משמעות בעולם מוכה מגפה.
מאת: ליאור גלציאנו, בימוי: דנה שטנדל, משחק: אלון פרידמן, אמיר גולדמן, עיצוב סאונד: שרון גבאי
יש לי מישהו בבית- תסכית מתח קומי
באמצע הלילה את מקבלת שיחת טלפון. האמת שאפילו לא תכננת לענות, ומה את אמורה לעשות עכשיו כשאת מבינה שהוא התקשר להגיד לך שנדמה לו יש לו מישהו בבית?
מאת ובבימוי: דניאל כהן לוי, משחק: אלון אופנהיים, יעל טל, עיצוב סאונד: אייל שינדלר
עולם המים:
על אף שטליה ואלון סיימו את הטיפול הזוגי שלהם בהצלחה, מוזמן אלון שוב לאורלי המטפלת כדי לצלול לתהומות הנפש.
מאת ובבימוי: מור לידור ויפתח אופיר, משחק: יפתח אופיר ופלורנס בלוך, עיצוב סאונד: שרון גבאי
פעם את בוכה
הדס בצרות ורק ערבה יכולה לעזור לה. הרדיו במכונית של ערבה מנגן געגועים ונחמה, אבל הדס לא יכולה לשמוע אותו. היא חייבת להגיע ליעד ורק ערבה יכולה להביא אותה לשם. באמצע יום עבודה, שתי אחיות בנסיעה בהולה ליעד לא ברור.
מאת ובבימוי: ליבי רן, משחק: שרון גומבוש, מיכל פלח, עיצוב סאונד: אייל שינדלר
פתיתים
מישהו מנסה להכין פתיתים בעזרת סירי ומגלה בטעות שהוא במשבר.
מאת ובבימוי: מעין אבן, משחק: תמר עמית יוסף ובני אלדר, עיצוב סאונד: שרון גבאי
תופסים עמדה
עמדה מבודדת, שני חיילים וזמן. הרבה זמן. איך מעבירים אותו? כמו שמעבירים את שאר החיים. אבל כשמתגלה שלא כולם בעניין, נשאלת השאלה – כמה רחוק אפשר ללכת רק כדי שיהיה מעניין?
מאת ובבימוי: אלי חביב, משחק: יניב ביטון, אלי חביב, עיצוב סאונד: שרון גבאי
אוקטן 95 – מבוסס על מקרה אמיתי
בישראל לא עובר יום ללא נסיון התאבדות אחד לפחות.
בעקבות הקורונה חלה עלייה חדה במספר ניסיונות ההתאבדות. רב פקד שי, שוטר ביחידת צוות המו”מ המשטרתית פוגש במהלך עבודתו עשרות בני אדם במרחק נגיעה מההחלטה לסיים את חייהם. טלי היא אחת מהם.
מאת: נועה בקר ואילנית בן יעקב, בימוי: נועה בקר, משחק: דורון צפריר ואילנית בן יעקב, עיצוב סאונד: שרון גבאי
נעבור את זה יחד
“אז את הלכת לפגוש סתם מישהו מהטינדר בזמן שמשתוללת קורונה בחוץ?
(שתיקה)
לבשת מסכה?”
שיחת טלפון, בבוקר אחד של ימי מגיפה.
מאת ובבימוי: נעה וגנר, משחק: רוני עינב, לירז חממי, עיצוב סאונד: אייל שינדלר
https://www.facebook.com/tmunaTelAviv/