קצת חבל שפסטיבל יפוג’אז, שהרבה ישראלים כמונו למדו לצפות לו, לטרוח ולהגיע אליו וגם ליהנות ממופעיו, מעתיק השנה את משכנו מיפו הציורית אל בית ציוני אמריקה על חופו של אבן גבירול המשמים.
אבל זוהי, אולי, הנקודה השלילית היחידה שהצלחתי לחשוב עליה בהתייחסותי אל הפסטיבל, שמתקיים השנה בחו”מ סוכות, 13 – 15 לאוקטובר. בכל שבע שנותיו, כולל שנות הקורונה הקשות והמתסכלות, הצליח הפסטיבל להרכיב תפריט מעורר תיאבון של אמנים ישראלים ואמנים מחו”ל, ליצור מהם הרכבים ייחודיים ומסקרנים, ולהגיש תמהיל של ג’אז ומוסיקת פופ/רוק, הפונה לא רק אל חסידי הג’אז.
ניקח למשל את מופע הסיום “מחווה לביטלס”. במופע הזה, המחבר את כל האמנים המופיעים ומעלה אותם יחד אל הבמה, תנוגן המוסיקה האלמותית של להקת חיפושיות-הקצב (כך קראו לה בישראל בזמן אמיתי) בעיבודיו של הפסנתרן והמעבד גיל זוהר. גיל הוא מולטי אינסטרומנטליסט השולט בפסנתר, בחליל, בגיטרה ובבס, מעבד ומפיק מוסיקלי. ניגן והקליט לצד גדולי האמנים בארץ כגון: אחינועם ניני, שלמה ארצי, גידי גוב, מתי כספי ועוד רבים וטובים. בעל ניסיון רב שנים בהפקה של מופעים. הוא הופיע בפסטיבלי ג’אז בינלאומיים ושיתף פעולה עם מוסיקאים מן השורה הראשונה.
האהבה למוסיקה של הביטלס חוצה גילאים, עדות ודתות. זוהי, ללא ספק, הלהקה הגדולה ביותר של מוסיקת פופ שקמה לעולם, ויהיה מעניין לשמוע אם העיבודים של גיל יוסיפו או, שמא, יגרעו מהצלילים המקוריים. אבל… הבה נהיה אופטימיים.
ביום חמישי, יומו הראשון של הפסטיבל תוכלו לבחור בין מופע מחווה ללהקת תמוז עם יהודה עדר ותזמורת הג’אז של תל אביב, לבין מופע מחווה ללהקת קצפת. ביום שישי, המופעים מתחילים לפני הצהרים ונגמרים בלילה וביניהם מופעי מחווה ללהקת קולדפליי, מפגשי דואטים בין אמני הפסטיבל, וגם מופעי מחווה לרד הוט צ’ילי פפר, הדלתות ועוד.
ביומו האחרון של הפסטיבל יתקיימו מופעי מחווה ללהקת פוליס, להקת הנשרים, להקת קווין וגם ללד זפלין. לקינוח – מופע מחווה לביטלס. כאן תמצאו קישור לתוכנית הפסטיבל, בו תוכל ללמוד על סדר המופעים ועל רשימת האמנים האורחים והישראלים שישתתפו בו.
פסטיבל יפוג’אז הוא השיגעון הפרטי של המוסיקאי עמיקם קימלמן, שיש לו זכויות רבות בקידום עולם הג’אז כאן, בישראל. מעבר להיותו מורה בבית ספר רימון, הוא גם מנהלה האמנותי ומנצחה של ‘תזמורת הג’אז של תל אביב’, מנהל את מגמת המוסיקה ‘ביכורים’ בעין גדי וכמובן: נגן סקספון ג’אז בעצמו.
כמו בכל פסטיבל, עמיקם לקח על עצמו לנהל מוזיקלית את ההיבט הישראלי, כפי שהוא משתקף בנושא הפסטיבל והפעם הוא בחר את את להקת ‘תמוז’ המיתולוגית’. במופע הפתיחה של הפסטיבל תבצע תזמורת הג’אז של תל אביב, אותה הוא מנהל מוזיקלית מעל 20 שנה, עיבודים חדשים שעמיקם כתב לשירי האלבום הבלתי נשכח של הלהקה, יהודה עדר ישיר וינגן את קטעי הסולו שכל כך חרוטים בזיכרון של כולנו, כשכל זה יבוצע בסגנונות הסווינג, הלטין והפיוז’ן שכל כך אופייניים לג’אז , תוך הקפדה שלא לפגוע בשירים אלא לעטות אותם בלבוש חדש, מרתק ומאתגר. הנה קישור לדף המופע
עמיקם מדגיש כי הוא יזם והקים את הפסטיבל כדי שזה ישמש מנוע ליצירה מקורית או ייחודית בצורת מופעים חד פעמיים המופקים ומעובדים באופן בלעדי לפסטיבל שאין אפשרות לראותם לפני כן באף מקום. מדובר בחיבורים ייחודיים – בין אמני ג’אז ישראלים וזרים, כולם מובילים בארצותיהם, הנפגשים פה לפני הפסטיבל, מקיימים חזרות ומופיעים יחד.
עמיקם הוא “ציוני אמיתי של ג’אז”: “כ’פטריוט’ של הג’אז הישראלי אני תורם באהבה את חלקי לקידומו, תורם לעידוד המודעות לג’אז ולעוד חשיפה שלו לג’אז הבינלאומי, באמצעות יצירת פלטפורמה נוספת לפסטיבלים המבורכים הקיימים כבר בישראל.”
“הפסטיבל הוא ‘פיוריסטי’ מבחינה מוזיקלית. הכל סובב סביב ג’אז איני רואה מקום לשלב ‘עוגנים’ מז’אנרים אחרים כגון רוק ופופ כדי למשוך קהל. אני מאמין בעצמי ובכוחו של הפסטיבל להתקיים על טהרת הג’אז. חלק מזה נובע, אגב, מכך שהפסטיבל אינו למטרות רווח ואני מוביל אותו בהתנדבות מלאה כך שאיני דואג כלל שמא לא ארוויח. חשוב לדעת שכל אמני הפסטיבל ורוב העושים במלאכה אינם מתנים את השתתפותם בסכומי כסף ספציפיים, בבחינת ”מה שיכנס יחולק בין כולם”. כולם חדורים בתחושת השותפות הזאת. יחד עם זאת, אני עושה מאמצים גדולים מאוד לגיוס חסויות ותמיכות כדי לשלם לאמנים כראוי. כן חשוב לי לציין שאני מוכן לקבל תמיכות אך ורק מאלה שרואים עצמם שותפים המעוניינים לתרום לתרבות בישראל ואינם מונעים אך ורק מקידום עסקיהם.”
עמיקם מאמין גם בעצמאות אמנותית: “אני מתנגד לתמיכה ציבורית. זה אינו מוסרי בעיני. אני מאמין שאין לפסטיבל, או לכל פרויקט אחר, זכות קיום אם הוא תלוי במימון ציבורי. אם לא יגיע קהל פשוט לא אפתח את הפסטיבל. בנוסף, אי התלות בתמיכה ציבורית פירושה עצמאות אמנותית שאני לא מוכן לוותר עליה. זו גם הסיבה שבעטיה יצאתי בקמפיין מרגש ומוצלח ב’הד סטארט’ לפני 8 שנים. 150,000 השקלים שגויסו אז הוכיחו שאפשר גם אחרת ובמיוחד כשלאנשים ניתנת האפשרות להרגיש שותפים. ביצירה, בבחינת Yes We Can. מהשנה השנייה לא היה יותר צורך בכך. אלפי קוני הכרטיסים והאולמות המלאים הם ההוכחה לכך שהפסטיבל עומד על הרגליים.”
המוטו של הפסטיבל הוא ‘ג’אז מחבר אנשים מחברים ג’אז’ ולכן הוא כולל גם תוכנית אמנותית היוצרת מפגשים חד פעמיים וייחודיים לפסטיבל, מופע מיוחד של סטודנטים ישראלים לג’אז מבית ספר רימון, ג’ם סשנים וכיתות אמן המועברות בהתנדבות על ידי אמני הפסטיבל במגמות למוסיקה בתיכונים ברחבי ישראל וכמו כן תערוכת צילומי ג’אז של צלם הג’אז הצרפתי רפאל פרז, שתקדם את פני הבאים בפואייה הפסטיבל.
אל לוח המופעים המלא, כרטיסים וחבילות, לפי ימי הפסטיבל.