פגשתי את קווינסי ג’ונס באולם האינטימי של ביה”ס ניסן נתיב ביפו. בסך הכל עשר שורות ואף אחד לא מסתיר לאף אחד. במה במרחק נגיעה ועליה כמה נגנים שאמנם, הכירו רק לפני כמה ימים, אך בזכות היכולות המוסיקליות שלהם ולא מעט חזרות, הם מצליחים לייצר מוסיקת ג’אז סבירה, לעיתים טובה וברגעים של חסד – מרגשת.
במופע הפתיחה שהוקדש ליצירותיו של המלחין והחצוצרן האמריקאי קווינסי ג’ונס, חיבר עמיקם קימלמן, המנהל האמנותי, בין החצוצרן הגרמני המנוסה קלאוס רייכסטאלר, שגם הנחה, ובין שלושה אמני ג’אז נוספים שהגיעו מחו”ל, וכל אחד מהם ינחה, בתורו, מופע ג’אז אחר, במהלך הסופ”ש. גיבו אותם שלושה נגנים ישראלים מעולים: יוסי לוי בגיטרה, יוראי אורון בבס ורועי אוליאל בתופים. המופע היה מענג, אף כי בשירים הראשונים אי אפשר היה שלא להבחין במתח מסוים והיצמדות לתווים שעיקרם – חוסר היכרות מספקת בין האמנים והצורך להכיר מספר גדול של יצירות ג’אז שינוגנו במהלך הפסטיבל. בהמשך נוצרה על הבמה תחושה של שחרור והקלה, האימפרוביזציה, לב לבו של הג’אז תפסה מקום בולט וכך גם מדד ההנאה של הקהל המפרגן.
אי אפשר שלא להתרגש, וקצת קשה להחליט לאיזה מופע בדיוק כדאי ללכת בשלושת ימי הפסטיבל: הנה מופע מחווה לוודי אלן, עם “שושנת קהיר הסגולה, ובמקביל: “כחום הלילה, מחווה לקווינסי ג’ונס, שהתזמורת שלו ליוותה, בין השאר, את מיטב הלהיטים של פראנק סינטרה. המוסיקה של צ’ארלי צ’אפלין, השירים התוססים מתוך הקולנוע הברזילאי (דונה פלור נשואה לשניים), היצירות המתוקות-מרירות של מישל לגרן (מטריות שרבורג)…
בשלושת ימי הפסטיבל תוכלו להאזין לביצועי ג’אז למוסיקה של הנרי מנצ’יני (הפנתר הוורוד), ל”בלונדיני עם הנעל השחורה”, ליוצר המוסיקה החשוב לאלו שיפרין (משימה בלתי אפשרית) ולאירווין ברלין, שיצירות הג’אז שלו הן פסקול חובה של כל חובב ג’אז בעולם. ואיך אפשר בלי – גם מוסיקה מתוך סרטים ישראלים, כמו “השוטר אזולאי” ואחרים תישמע בסופ”ש הג’אזיסטי המיוחד הזה בין סמטאותיה הצרות של יפו.
לפני חמש שנים התקיים בפעם הראשונה בישראל פסטיבל יפו ג’אז שאותו יזם והוביל המוזיקאי עמיקם קימלמן (מי שנמנה על מייסדי בית ספר רימון וניהל אותו במשך 24 שנים עד לפני 3 שנים). הפסטיבל הוכתר כהצלחה מסחררת עוד בטרם הספיק להתנגן ולו צליל אחד.
מעבר לעיסוקו בבית ספר רימון, כנגן סקסופון ומעבד ג’אז פעיל, משמש קימלמן בתפקיד מנהל מגמת המוסיקה ‘ביכורים’ במועצה האזורית אשכול’ (עוטף עזה), כמנהלה המוסיקלי של תזמורת הג’אז של תל אביב וכיזם והמנהל האמנותי של ‘הפסטיבל הבינלאומי ‘יפו ג’אז’.
מאז התקיימו חמישה פסטיבלי ג’אז ביפו. השנה יחגוג הפסטיבל 5 שנים לקיומו. מה שהחל על ידי כיוזמה קצת ‘נאיבית’ התגבש לכדי פסטיבל עם אג’נדה אמנותית ברורה שהפך לעובדה קיימת בנוף הפסטיבלים בישראל. מידי שנה אני מייחד את הפסטיבל לנושא מסוים.
בשנה שעברה, למשל, הוא הוקדש למחוות לאמני פופ ורוק אייקוניים. בשנים הקודמות הוא הוקדש למלחיני ג’אז כגון דיוק אלינגטון, טלוניוס מונק, קול פורטר, ג’ורג’ גרשווין, אנטוניו קארלוס ז’ובים ועוד, או לפורצי דרך בג’אז כגון מיילס דיוויס, ג’ון קולטריין, צ’ארלי פארקר, דייב ברובק, רביעיית הג’אז המודרנית, צ’ארלס מינגוס ועוד….
עמיקם קימלמן יזם את הפסטיבל כמיזם ללא מטרות רווח ומוביל אותו כמו שהוא מסביר את זה בפשטות: “כי פשוט ”בא לי על זה” ומפני שאני מסוגל לעשות זאת. עובדה.” התפיסה אמנותית של הפסטיבל מבוססת על מפגשים חד פעמים בין אמני חו’ל ואמנים ישראלים. פגישות שבאות לידי ביטוי בהפרייה הדדית, לעיתים ספונטאנית, בסגנון “ג’אם סשנ’ס”, שמולידות תמיד רגעים מוסיקליים בלתי נשכחים.
על איכותו הבלתי מתפשרת של הפסטיבל, והאיש העומד בראשו, תעיד העובדה, שכשעלה נושא המימון של הפסטיבל, לפני חמש שנים, עמיקם בחר שלא לפנות בבקשת תמיכה מעיריות או ממוסדות ממשלתיים. במקום זאת, הוא פנה ישירות לקהל קוני הכרטיסים, באמצעות הפלטפורמה האינטרנטית “האד-סטרט”. הקמפיין שם לעצמו למטרה לגייס 120 אלף ₪ (סכום גבוה משמעותית מהנהוג בקמפיינים כאלה). הקמפיין עבר את יעד הגיוס שלו והשיג 149 אלף ₪. יותר מ- 1800 קוני כרטיסים הגיעו לפסטיבל ! היתה זו הצלחה יוצאת דופן בעולם המוסיקה והבידור הישראלי שהקנתה לפסטיבל ערך ייחודי.
מאז, המוטו של הפסטיבל הוא ‘ג’אז מחבר אנשים מחברים ג’אז’ ולאורו בנויה תוכנית אמנותית הכוללת: מפגשים חד פעמיים וייחודיים לפסטיבל, מופע מיוחד המחבר סטודנטים ישראלים לג’אז מבתי ספר גבוהים למוזיקה בישראל עם סטודנטים מאקדמיות יוקרתיות למוזיקה מחו’ל, מופע מיוחד לילדים בו מנגנת נבחרת של אמני ג’אז מחו”ל בהנחיית אמן ג’אז ישראלי, ג’ם סשנים וכיתות אמן וכמו כן בכל פסטיבל מקדמת את פני הבאים תערוכת צילומי ג’אז בה מציג אמן צילום ישראלי צילומים אמנותיים ומרגשים של אמני ג’אז ישראליים.
ייחודו של “יפו ג’אז” טמון לא רק בעובדה שאלה העומדים ברשותו לא מקיימים אותו כדי להרוויח כסף ולהתעשר: הפסטיבל הוא מיזם ללא למטרות רווח, אינו נתמך על ידי שום גוף ממסדי, למעט משרד החוץ הישראלי, וכל האמנים ואנשי צוות ההפקה, השיווק ויחסי הציבור לא התנו השתתפותם בהתחייבות כספית ספציפית. הפסטיבל משדר צניעות ומחירי הכרטיסים שווים לכל נפש.
גם העובדה שהפסטיבל מתקיים דווקא ביפו, בעלת האוכלוסייה המעורבת ישראלית-ערבית, מסמלת שאיפה לדו קיום ופתיחות. ואמנם, האווירה בימי הפסטיבל אומרת הכל: אי אפשר שלא להתרשם מקולקטיב האמנים, תומכים וקהל שמשלב ידיים להקמת מיזם תרבותי בינלאומי ואיכותי שאינו למטרות רווח ושאינו נתמך, האמון על יצירת תוכן אמנותי ייחודי לפסטיבל, עשיר אך צנוע, איכותי אך בגובה העיניים, המשלב מוזיקה עם צילומי ג’אז אמנותיים ויין טוב באיזור שוק הפשפשים של יפו.