המשורר רוני סומק אמר לי שבחג השבועות השירה העברית עולה לראש התורן. הוא צדק ואף יותר. השירה העברית בשבועות הרקיעה שחקים בעיירה מטולה, שכמו היפהפייה הנרדמת, זכתה פתע בזריקות אדרנלין של שירה עברית שהזניקה אותה אל הנקודה הצפונית בארץ במרכז התרבות המקומי, למשך 4 ימים רצופים, בהם אף לא רגע דל של שירה עברית, דיונים ושיחות אודותיה, ובמפגשים עם טובי המשוררים ומספר סופרים, שהתארחו בפסטיבל גם כמחווה לזכרו של עמוס עוז, והיו לאורחי השירה העברית.
בני ציפר, האיש הצבעוני, המבריק והשנוי במחלוקת, מנהלו האמנותי של הפסטיבל, לא הותיר רגע דל ואף לא נשימה אחת מיותרת. נוכחותו באירוע היתה דומיננטית. דומה היה שידו בכל, ויד כל בו. בכל שעה ושעה – מבוקר עד חצות – נשמע קולה של השירה העברית במרחבי אצבע הגליל.
בפסטיבל השירה ה-22 שנחגג בחג השבועות, גדשו מבקרים רבים את בית הראשונים, הספרייה והחצרות היפות שכמה מתושביה הוותיקים של העיירה נדבו אותן למען השירה העברית.
המבקרים הרבים, חלקם הגיע במיוחד, ורבים מהמטיילים בצפון בחג, שילבו טיולים ושירה, שאין שילוב יפה מזה. והשירה העברית הייתה המלכה שהכול רצו להצטופף תחת כסותה ולהתבשם ממנה .
התרגשות !!!!
ואכן, כדברי מנהלו אמנותי של הפסטיבל : “… פסטיבל שהפך למקום עליה לרגל לאוהבי השירה. פסטיבל שהשנה עמד בסימן עמוס עוז, שחלק ממורשתו מתבטא ברעיון שצריך ואפשר לפרוץ את הגבולות בין פרוזה לשירה, כפי שעשה עמוס עוז בספרו אותו הים …”
אז מה היה לנו השנה בפסטיבל? עשרות משוררים ומשוררות מכל המגזרים קראו שירה, דברו שירה. ביניהם : אגי משעול, נורית זרחי, רחל חלפי, רוני סומק, מירון איזקסון, ארז ביטון – זוכה פרס ישראל, סמי. שלום שטרית, אורי הולנדר ועוד רבים. וגם אנוכי, כותבת שורות אלה, שבמהלך הפסטיבל נערך מחווה יפה לספרי האחרון :”מעגל המתופפות”.
לפסטיבל השירה זה הוזמנו שלושה סופרים מהשורה הראשונה: א.ב יהושע, אלי עמיר ומאיר שלו. כמו כן נערכה מחווה מיוחדת למורשתה של הסופרת ז’קלין כהנוב.
השתתפותם של סופרים אלה הפכה את מטולה למעצמת ספרות למשך אותם ימים בדיונים משמעותיים וטעונים שאף עוררו מחלוקות ותגובות. והקיסם הזה שנוסף למדורה אך ליבה את העניין בפסטיבל .
פאנלים רבים נערכו ובנושאים שונים: הן אודות השירה המזרחית בשיתוף ארז ביטון, סמי שלום שטרית ועוד ובהנחיית ד”ר קציעה עלון, פאנל אודות ספרו האחרון של א.ב יהושע, המנהרה, שעורר דיון מרתק אודות השיטיון והשכחה, שכחת הסופרים והמשוררים הוותיקים, פאנלים מרגשים שהעלו זכרם של משוררים כדוד פוגל, יעקב שטיינברג, נעמי שמר, שלום שבזי ועוד.
לא נפקד מקומם של חוקרי הספרות והפרשנים שהעמיקו לדבר ולעורר מחשבות ופנים לכאן ולכאן ביניהם פרופ’ דן מירון ופרופ’ אריאל הרשפלד.
במקביל, נוגנה מוזיקה נפלאה ומגוונת : מוסיקה קלסית, ג’אז, בלוז , שירה עברית, זמר עברי, שירה מקורית, שירה ערבית, שירה סופית, שירה מן המקורות ועוד. שכן אחד המאפיינים הבולטים של הפסטיבל היה בדיאלוג שבין השירה הכתובה לבין הזמרה והמוזיקה.
בין המוזיקאים והמלחינים שהופיעו עם המשוררים ובלעדיהם היו: עופר כלף, בועז גלילי, הדרה לוין ארדי, ויסאם ג’ובראן ורונן שפירא
ראוי לציין במיוחד את הקריאה המרגשת של השחקן דורון תבורי, שהקים לחיים חדשים בקולו את נכסיה האבודים של השירה והפרוזה העבריים.
אי אפשר לכתוב על פסטיבל מטולה מבלי לציין באהדה את מנהלה אפי בניה מבית הקונפדרציה על המקצועיות ועל ההשקעה שלו ושל הצוותים הרבים שעמלו ללא לאות.
ואיך אפשר לדבר על מטולה מבלי לתאר יופייה וסביבותיה, החצרות הקסומות, המלונות המזמינים והמסעדות הנהדרות. אך אני הייתי שרויה כל כולי בשירה ושיכורה מהשפה העברית והמוזיקה, מבוקר עד חצות משך 4 ימים, שלא נותר לי רגע פנאי לסייר בתוך העיירה כבגלויה צבעונית.
על כן, למטולה אשוב בסתם יום של חול להעמיק בה וליהנות ממכמניה.
**
פסטיבל המשוררים ה- 22 בחג השבועות 2019 (לציון זכרו של עמוס עוז)
ניהול והפקה : בית הקונפדרציה
מנהל הפסטיבל : אפי בניה
מנהל אמנותי : בני ציפר
**