אילת בסתיו, ואף בחורף, היא מקום אידאלי לחופשה חמימה, יבשה ורוגעת. ההמונים אינם גודשים כל פינה, ואורחיה של העיר הם, בדרך כלל, תיירים מנומסים מרוסיה או אירופה, המשווים לעיר נופך צפוני יותר.
וכשהאופציה להיכנס לים יורדת, ואפילו בבריכות המחוממות של בתי המלון נעשה קר, נותר ללכת לעיר המלכים שהיא, עדיין, האטרקציה המרכזית באילת לילדים, ובעצם – לכל המשפחה. אפשר להרבות בביקורת על האטרקציה, אפשר להשוות אותה לאטרקציות דומות (“פארקי נושא) באירופה ובארה”ב, ובכך היא יוצאת מפסידה.
אבל עדיין צריך להודות – מי שהחליטו להשקיע את כל הממון והעמל בהקמת “עיר המלכים” הוסיפו לעיר האילתית נדבך חשוב בהיצע הבידורי שהעיר מציעה לאורחיה. במיוחד עתה, כשהיא פתוחה 7 ימים בשבוע.
לכן, בשעת אחר צהרים מוקדמת החלטנו לכתת רגלינו לאורך נתיב קצר העובר מבית המלון שבו שהינו, ליד הלגונה, אל עיר המלכים, שבקצה המזרחי של אזור המלונות. החום – חום אילתי טיפוסי, אבל לא בלתי אפשרי.
רוח דוחפת אותנו קדימה (במקרה הזה) ומזרזת אותנו למצוא פינות צל על המדרכות בדרך הקצרה במפתיע עד לאטרקציה. עיר המלכים חצובה כמו בסלעי אדום, גבוהה ומעוררת התרגשות. זאת, למרות העובדה שקומפלקס מלונות הרודס הגבוה כמעט ומצליח לגמד את האטרקציה.
המבנה הגדול, שחללו הענק המתחלק לאולמות, מסלולים ואטרקציות משנה הוא אפלולי וללא חלונות. סגור כלפי חוץ ואיננו נפתח בפנים אלא לחדרים, מחילות, דרכי מעבר, חדרי מדרגות ושבילים מתפתלים. אלו מובילים אותך, האורח אל ארבעה חלקים מרכזיים: מסע אל העבר, מערת האשליות, מערת התנ”ך ומפלי המלך שלמה. בחוץ מחכה אטרקציה חמישית – לונה פארק קטן, ועליו נרחיב בנפרד.
התחלנו מ”מסע אל העבר”, לפי המלצת הבחורה מצוות הסדרנים. אולם קולנוע אפלולי קידם את פנינו, ואנו נדרשנו להרכיב משקפי תלת מימד. סרט התלת מימד שמוקרן באולם עוסק בתקופת מצרים הקדומה.
הסרט מרתק את כולם. איכות משקפי התלת מימד אינה טובה, בהחלט לא בהשוואה למבול סרטי התלת מימד החדישים יותר שכל דרדק נחשף אליהם. ואולם, העלילה הדמויות המצוירות והסיפור האמיתי מעניקים עוצמה. הוסיפו לכך את המימד הנוסף – טיפות מים, רעידות ותזוזות של המושבים ותקבלו את התשובה לכך, שהכל יוצאים מההקרנה בתחושה שחוו חוויה גדולה, והם מלאי ציפיות לקראת הבאות.
אל מערת התנ”ך, האטרקציה הבאה, נכנסנו בדחילו וברחמו. היו אתנו כמה ילדים בגילאי בית ספר יסודי, ונראה היה שהירידה למעבר האדמה, דרך מנהרות חשוכות, הפחידה אותם מעט, אך הלהיבה אותם ממש באותה המידה.
השביל המתפתל, באורך של שלוש מאות ושישים מטרים, לקח אותנו אל מיצגים תלת מימדים, שהיו ממוסגרים בתוך הקירות. בתוך המיצגים – בובות המדמות סצנות מוכרות מסיפורי המקרא כגון: אדם וחווה, יוסף ואחיו ולוחות הברית. זאת, בעזרת בובות מכאניות זזות וקולו של קריין המספר את הסיפור המקראי בשפות עברית ואנגלית.
לדעתנו, גם לפני שש שנים, כשנחנכה עיר המלכים, כבר היתה צורת הצגה זו בעולם, באמצעות בובות, בגדר פאסה. הקהל הצעיר של היום, הנחשף לאינסוף גירויים דיגיטאליים במימדים שונים, יכול לצפות שהסיפור המקראי ידבר אליו בדינמיות רבה יותר, כזו שתלהיב אותו.
הבובות, לעומת זאת, בקושי נעות. הן חורקות, זזות בקושי ובעיקר מצחיקות ומעוררות רחמים. דווקא האטרקציות הנוספות שבאגף – מפלי המים, הגשרים ודגם של מערת הנטיפים מהרי יהודה היו מלהיבים הרבה יותר.
האטרקציה הבאה – מערת האשליות – היא המוצלחת שבין האטרקציות שמציע המקום. הילדים התנסו שוב ושוב באתגרים השונים, חזרו אל ההתחלה ובעיניים בורקות קיבלו גם שיעור חשוב בפיסיקה. מדובר במספר אולמות וחדרים המציעים התנסויות אינטראקטיביות שבתחום האילוזיות, ההיגיון, החידות והאשליות האופטיות. בין החוויות – מבוך מראות, בית עקום, חדר שירותים בלתי אפשרי ולקינוח – מגלשה מסתחררת בצורת ספירלה המציעה אתגר גם למבוגרים שבינינו.
מפלי המלך שלמה. אל האטרקציה הזו הגענו ללא נשימה, עם הרבה אדרנלין וקצת אחוזי פחד (מדובר בילדים בכיתות נמוכות) מהדימוי של הסירה הגולשת מגובה רב ומתיזה סילון אדיר של מים לכל העברים. במזח תפסו (הכניסה מותרת לילדים מעל גובה 1.20 מ’) הילדים מקום בטוח בחלק האחורי של הסירה, שניתקה והחלה שטה במסלול, שבו התגלו לעינינו מיצגים על חייו של שלמה המלך, כמו משפט שלמה וביקור מלכת שבא.
לצערנו, איכות הקריינות, או אולי הרמקולים, איננה טובה. לפיכך, חלקים רבים מההסבר ההומוריסטי ששני קריינים מקריאים ליד כל סצנה, הלכו לאיבוד.מה שלא הלך לאיבוד היא החרדה הקלה לקראת שתי הגלישות הצפויות, במורד שני המפלים מעוררי “האימה”, שהלכו והתקרבו במהירות.
הסירה סבה על צירה, נסגרה פעמיים בתוך חלל סגור, עלתה וירדה במעליות שונות ובסופו של דבר הגיעה אל הראשון בשני המפלים. ספלאש קצר – והכיף הוא גדול.
אך רגע, ישנו עוד מפל אחד. הסירה יוצאת החוצה, אל גג עיר המלכים, ומגובה רב מתגלה נוף בתי המלון, הרי אדום והרי אילת. וכבר מגיע המפל השני. ירידה אדירה כמו מגובה בניין בן שש קומות, בזווית חדה, קריאות אימה וכיף של השייטים, למישהו עף הכובע עם הרוח, וכבר מגיע הספלאש הגדול מכולם.
כולם קצת נרטבים, אבל המים הרוגעים והתחושה ש”עשינו את זה” עושים רק טוב. רגע, אפשר עוד פעם? (בוודאי. ניתן לחזור על כל האטרקציות כמה פעמים שרוצים).
פארק פנטזיה – פארק השעשועים הצמוד למבנה של עיר המלכים, מכיל בתוכו 8 מתקנים הכוללים רכבת הרים, מכוניות מתנגשות , סימולאטור , עמוד-מתקן נפילה ועוד.
לדעתנו, המקום מתאים בעיקר לילדים מתחת לגיל בית ספר ולפעוטות. מספר המתקנים קטן יחסית, והוא אינו עומד כאטרקציה בפני עצמה. ויש בעיה: לשניים מהמתקנים, היותר אטרקטיבים שביניהם, צריך לקנות כרטיס נפרד העולה 10 ש”ח.
בעיה נוספת – המקום פתוח, ובאילת, מקום בו השמש קופחת בחום בלתי אפשרי, ישנם זמנים שבהם פשוט אי אפשר להתיישב על המתקנים השונים וכל הביקור במקום הוא סבל גדול לילדים ולהוריהם. אבל, היי, אנחנו הגענו, הרי, בסתיו, והשמש היתה מה-זה רחמנית. אפילו מעט גשם ירד, במיוחד לכבודנו.
בתוך האטרקציה ישנו גם בר מסעדה “שאטו” (לא ניסינו), מתחם מזון מהיר, חנות מזכרות ותמונות. אתר האינטרנט של עיר המלכים יפה ויזואלית, אך אינו כולל פרטים בסיסיים חשובים כמו: שעות פתיחה מעודכנות.
עיר המלכים אילת: טלפונים: *3044, 08-6304444 , פקס: 08-6338282
שעות פתיחה: מ- 10 בבוקר עד 7 בערב רצוף. הלונה פארק נפתח בשעות הצהרים.
כתובת: סמוך למלונות דן והרודס, אילת
כרטיסים: למבוגר מעל גיל 13 – 115 ₪.
לילד 4 – 13 – 99 ש”ח.
לאזרחים מעל גיל 65 – 90.
אל תשלמו את המחיר המלא. יש מבצעי הנחות במלונות, בכרטיסי אשראי ובאינטרנט.