קראתי, על גב הספר, שהסופרת אן ברידג’, היתה אשת דיפלומט שהרבתה לטייל בעולם וליהנות ממכמניו. ואכן, אם יש משהו בולט בין דפי הספר, שקריאתו נינוחה ובהחלט מהנה, זה בתנאי שאתה, הקורא, חובב נופים, תרבות והיסטוריה, הרי היא העובדה שגיבורת הספר היא אישה שהגורל צייד אותה בכל טוב והיא מעולם לא ידעה סבל או מצוקה.
זאת, מכיוון שליידי גרייס קילמייקל, אשת החברה הגבוהה, היא אישה יפה, בשנות הארבעים לחייה, עשירה ללא דאגות פרנסה, נשואה היטב עם ילדים מוצלחים ובנוסף, ציירת בעלת מוניטין שמרבה לטייל בעולם. די נושק לדמותה של הסופרת, לא כן?!
מומחיותה של אן, הסופרת, היא כנראה לטייל בעולם, להתערב בחברה הגבוהה, להשתתף במסיבות קוקטייל ובפתיחות של מוזיאונים ותערוכות ולהשקיע את זמנה לא רק בכתיבה, אלא גם בלימוד הרקע ההיסטורי והתרבותי של הנופים השונים בהם הרבתה לשהות בחברת בעלה הדיפלומט. את כל אלה היא תופרת יחד, לעיתים בתפרים עדינים ולעיתים בתפרים גסים יותר, לכלל עלילה שיש בה את כל המרכיבים המתאימים. נופי ים ויבשה, ארכיאולוגיה והיסטוריה, קטרים מתנשפים וחדרי אוכל מפוארים של אוניות נוסעים, החוברים אל ידיד צעיר נאה וחכם, ומינון נכון של בעיות משפחתיות שעיקרן – העובדה שילדיה המתבגרים מגלים רצונות משלהם ושבעלה, העשיר והאוהב, אינו יודע לפרגן באמת לקריירת הציור שלה ולשאיפותיה לחיים עצמאיים בצידו.
הדלק המזין את העלילה היא החלטתה של הליידי לעזוב את ביתה ואת משפחתה – את בעלה (שאינו מסתיר את העובדה שהוא מגלה עניין באישה אחרת), את שני בניה הבוגרים האדישים לה ואת בתה המתבגרת, בבת עינה, שלאחרונה החלה גם היא להתנכר וללעוג לה. היא חומקת מלונדון בחשאי ויוצאת לבדה למסע באיליריה, אזור החוף של קרואטיה, בואכה אלבניה.
הסופרת משלבת היטב בין תיאר שלבי מסע “בריחתה” המפתיעה מ”כלוב הזהב”. בריחה מרופדת היטב, במיטב כלי התחבורה, המסעדות וכלי הרכב שנועדו לשם כך, ובין תיאור בעיות ההתבגרות של ילדיה וידידה הצעיר, החיפוש אחר משמעות בקריירה וכמובן – תיאור מפורט ולעיתים ארכני של אתרי תיירות כמו כנסיות וקתדרות עתיקות, אתרים ארכיאולוגיים וכיוצא בזה.
אציין שאחרי שגמעתי בנינוחות לא מרותקת כשני שלישים מהספר החלטתי לוותר על המשך קריאתו. היתה זו הדידקטיות שפגמה בהנאתי. הנוסחא המשלבת ניתוח פסיכולוגי של הדמויות הראשיות ביחד עם תיאורים תיירותיים מדי של האתרים שאליהם “נמלטה” ליידי גרייס הפסיקה לעבוד עלי בערך בעמוד 138.
והנה עוד פרטים שיסייעו לכם, אני מקווה, לגבש דיעה אם לקרוא את הספר או לוותר: אביב באיליריה פורסם לראשונה בשנת 1935 וזכה מייד להצלחה מסחררת. הסופרת אן ברידג’, ששמה האמיתי היה מרי אן אומאלי, היתה אשת דיפלומט בריטי והצטיינה בכתיבת ספרים שעלילתם מתרחשת במקומות נידחים ובלתי מוכרים לקוראים הבריטיים בני זמנה, ועולה מהם ביקורת חברתית נוקבת ומתוחכמת. תיאורי הנוף, אוצרות האמנות, הפרחים והתרבות המקומית המוצגים באביב באיליריה מרהיבים ביותר, ומשולבים ביד אמן בסיפור האהבה העדין והמסוגנן.
לא ייפלא אפוא שהמוני קוראים – המפורסמים שבהם היו הנסיך מוויילס ואהובתו הגברת סימפסון – יצאו ועודם יוצאים בעקבותיו למסע משל עצמם במחוזות הקסם האיליריים.