מחפשים ספר שיהיה לכם קל לתחוב אותו לתוך תיק הצד? כזה שאפשר לשלוף גם בתור בסוכנות הדואר, בתחנת הרכבת או במטוס? כזה שתוכלו להתחבר אליו במהירות וגם לזכות בריגושים מיניים, שיעלו סומק קל על פרצופכם? לכו על אחד משני הספרים של ארקולה ליסרדי: “שעה חופשית”, ו”סודותיה של רומינה לוקאס”.
לפני שאדבר על הספרים, שאותם קראתי בשקיקה, אומר משהו בשבחו של הפורמט הקטן של ספרי “זיקית”, שמתחרה בהצלחה גם בפורמט של הספרים הפופולאריים של “עם עובד”: ספר קריאה קטן הוא ספר עדיף. תמיד. הוא אינו כבד או מסורבל לאחיזה, אינו שתלטן בכריכתו או מפואר בדרישותיו. הוא נחבא אל הכלים, או אפילו בתוכם. מצטנע, אינו מכריז על עצמו בפומפוזיות מוגזמת ומציע לך אינטימיות מלבבת, שתתאים לך לא רק במיטה, לאור מנורת הלילה, אלא כתחליף אולטימטיבי ומקורי לסלולרי, שנהפך למכה ה- 11, ומצליח להדביק כל פרצוף שאתה פוגש במרחב אל מסך צמוד ותובעני.
ועתה לשני הספרים. כן. מדובר בספרי “זיונים”. יש שם תיאורים מדויקים, שלמראה הפלא אינם מביכים כלל, של יחסי מין בין הדמויות שבספרים. בספר השני המומלץ “סודותיה של רומינה לוקאס”, יש גם דמיון רב בין גיבור הספר ובין דמותו של הסופר עב הבשר ועתיר היכולות…
לא. אין מדובר בפורנוגרפיה. אף שהסופר מרבה לעסוק בתיאור מעשה האהבה, ועושה זאת לפרטי פרטים, או בהחלט מתייחס גם לנפש, למאוויים, לדמויות משנה ואל החיים עצמם. הגיבורים, ברובם, אנשים אסתטיים אך בוודאי לא מושלמים.
כתיבתו של ארקולה ליסרדי, כשאיננו מתפלסף יותר מדי, (ואת זה הוא דווקא כן עושה בתחילת הספר “סודותיה…”) היא נהירה, לא גבוהה מדי, ונשמעת ישראלית בזכות התרגום המוצלח מספרדית/אורוגוואיית. בכלל, לא אחת נדמה לי שהחיים במדינות דרום אמריקה הרחוקות כל כך, הרחובות, בתי הקפה, האמצעים הכלכליים, הפתיחות החברתית ובני האדם – מזכירים הרבה יותר את חיינו אנו, מאשר אלה המתוארים בספרים המגיעים אלינו מאמריקה הצפונית.
ומהו סיפור העלילה של “סודותיה של רומינה לוקאס”? אקל על עצמי, ברשותכם, ואדביק את התיאור המפורט שמצאתי באחד מאתרי האינטרנט: “זהו מעין סיפור בלשי ביתי, בעל מנות גדושות של דמיון וארוטיקה; רומן שלובש צורה של מותחן כדי לדון בשאלות על מקור התשוקה, הפעם בדמות הנגדת ארוס ותָנַטוס.
הכול מתחיל ברגע גורלי האורך שלושים שניות: שני מבטים מצטלבים באקראי — מבט של הולך רגל עירוני אנונימי ומבט של נהגת שחולפת על פניו. הרגע הזה הוא נקודת המגוז — סצנה קטנה שדי בה לליסרדי לנצח על תזמורת של תנועה בעיר, יחסים בבית, אובססיה ותשוקה. כהרגלו פושט מעליו ליסרדי את הקונבנציות המקובלות, את האיפוק והביישנות — וקופץ מיד ועמוק לתוך הרפתקה ספרותית חיונית. אנו מזמינים אתכם לצלילה נוספת אל המיניות החשופה של בני אדם רגילים, המפוסלת בעטו של אמן שהוא תופעה ייחודית בספרות העכשווית.”
“שעה חופשית”, מציע תיעוד משעשע הישר ממונטווידאו, על מפגשיה האינטימיים של מורָה בתיכון הנשואה לא-באושר הפוגשת מורֶה באותו תיכון הנשוי באושר מתקתק. לשניהם יש שעה חופשית פעמיים בשבוע באותם ימים ובאותן שעות, ובחלון הזמן הזה – סדק שנפער בחיים המחזוריים של דמויות ממעמד הביניים הגֶנרי – מתפתח ביניהם קשר המבוסס על תשוקה מינית. גם כאן מזמין אותנו ליסרדי להרפתקה ספרותית ארוטית, בכתיבה אוורירית, ישירה, מדויקת ושאינה נטולת קריצה הומוריסטית, כדי להתבונן נכוחה בטבענו ולנסות לגלות מה מסתתר בתווך שבין האנושי והחייתי. שעה חופשית הוא השני בטרילוגיה על אי-נאמנות של ארקולה ליסרדי – שם העט של הסופר האורוגוואי שרק שמו הפרטי היה ידוע (הוגו), עד שהתברר שמדובר במוכר ספרים אגדי ממנטווידאו ואיש ספר יחיד במינו. הדמות המיתולוגית של ה”פּאן” (חצי אדם-חצי חיה) היא הנוכחת תמיד בגלוי או במסווה בכל יצירותיו.
רוצים עוד המלצות על ספרים? הקליקו כאן.