כתב: איטו אבירם
הסופר, המשקיף מהצד ומעיד על המעשה באוזנך, הקורא, עולה בראשית הספר על רכבת שלוקחת אותו מפריז דרומה, אל עיירות בעמק הלואר שכוח האל. עם כל שקשוק מסילה, עם כל גשרון העובר מעל נחל, עם כל עיירה קטנה בת רחוב אחד ובתים דחוסים, ובצידם שדות ויערות, אתה שוקע יותר בתוך עלילה לא ברורה, אך מסקרנת, המערבבת בין אנשי עמל הקמים לעבודתם בביסטרו הנושק לקצה הרחוב בעיירה צרפתית שכוחת אל, וביין האווירה הדקדנטית של עינוגים זמניים, מין ושעשועים, שבהם עוסקים גיבורי הספר.
עיירה קטנה בלב “צרפת האמתית” היא הרקע לפרשה לוהטת של אהבת בשרים בין צעיר אמריקאי מקסים ואובד דרך לבין נערה צרפתייה בת מעמד צנוע. הסיפור המתוק־מר, מקצתו עדות מכלי ראשון ומקצתו פרי דמיון קודח, מסופר בדיעבד בידי גבר אמריקאי אחר, הלא הוא הסופר, מבוגר מעט יותר, עצור רגש אך בעל טביעת עין נדירה.
קצת קשה לעקוב אחרי גיבורי העלילה בחלקו הראשון של הספר. אולי זה בגלל העובדה שהסופר לוקח חלק בעלילה, בעיקר כצופה ויועץ מהצד, ואולי בגלל הדרך המרומזת שבה הוא מגלגל קדימה את העלילה, כאילו גם אנחנו נוכחים בסיטואציות השונות וחווים אותן על בשרנו. כך שלא באמת צריך לצייד אותנו בכל פרטיה הטכניים של העלילה.
על כך מחפה יופיים של התיאורים, וקטעי המין הנועזים, שהם בעיקר קרים וטכניים, אולי בגלל שהתשוקה מצלה על האהבה, ובעיקר כי לכל ברור שהכל זמני ובר חלוף.
זהו ספר שהולך ונעשה ברור וקריא יותר-ויותר, ככל שמתקדמת העלילה, ובשלישו האחרון הוא נעשה סוחף באמת, עד לסוף הבלתי נמנע. משחקים ושעשועי שווא ראה אור לראשונה ב־1967, נדפס מחדש כמה וכמה פעמים ונחשב למשובח בספריו של ג’יימס סולטר. “רומן יפהפה שכוחו אינו מרפה… רוחו של הספר – הכאב והעיצוב האמנותי כשל סקוט פיצג’רלד המסוננים דרך הרגישות חסרת הפניות של סופרים כפלובר או הנרי ג’יימס – מחיה את צרפת, הזדמנויות מוחמצות, את כל יופיים החמקמק של הנעורים” (וושינגטון פוסט). משחקים ושעשועי שווא
שם מחבר: ג’יימס סולטר
מאנגלית: יונתן דה שליט
מספר עמודים: 213
הוצאה לאור: עם עובד. ספט’ 2015