הנה ספר ילדים דק ומוצלח: יש בו סיפור שובה לב על בעיה אמיתית, יש בו עלילה קולחת, יש בו חריזה מוצלחת והוא חוצה גבולות של גיל, ובכך מתאים גם לילדים גדולים וגם להוריהם.
כל זה, בספרו של מנחם הכהן. לא הכרתי את האיש, ורק כשסיימתי לקרוא את הספר, וכבר החלטתי מתי אני מספר אותו לנכדתי בת הארבע (כן, גם היא תיהנה, אולי אפילו אחיה בן השלוש, עם קצת הסברים מצידי) גיליתי פרט טכני מעניין: הסופר מנחם הכהן היה גם שופט בבית המשפט לענייני משפחה ונפגש, במרוצת שנות עבודתו הרבות, עם מאות ילדים שספרו לו על מאוויהם, תסכוליהם, משאלות ליבם וחלומותיהם.
אז מה כל כך מוצלח בספר: הרי לכם ספר שאינו מועבר בצורה דידקטית מדי, כזו שמתיימרת לחנך או ללמד שיעור. בין אם זה את הילד או את ההורה. בחרוזים קצובים, בלי שפה מתיימרת ובליווי איוריה של נעה קלנר, שמשרתים את התוכן ולא משתלטים על הספר, מסופר סיפורה של רוני, תלמידת בית ספר. היא בת יחידה, אמה רופאה ויש חתול בבית. זה, מה לעשות, בבת-עינה של האם. את מעט הזמן שהיא מבלה בבית היא מקדישה לחתול. מלטפת, מאכילה, ורוני – מסכנה שכמותה – מקנאה בחתול.
“אמא של רוני רופאה/ בבית כמעט לא נמצאת/ כל בוקר את החתול מלטפת/ ומהבית מיד היא יוצאת״.
רוני המתוסכלת יוצאת לטיול עם כיתתה בירושלים וליד הכותל יש לה הזדמנות לבקש משאלה. היא מבקשת להיות חתולה, כדי שאימא תאהב, תלטף ותתייחס גם אליה.
כאן נעצור, ולא נגלה לכם אם רוני, אכן, זכתה שמשאלתה תתגשם, או שקרה משהו אחר. אבל אי אפשר שלא לראות את הרגישות לאחר ואת אהבת הילד באשר הוא, ניגרת כמו דבש מכל שורה בספר.
הילדה שרצתה להיות חתול
מאת: מנחם הכהן
איורים: נעה קלנר.
יצא לאור ע”י הוצאת אלרום , נוב’ 2018