“אתמול היום וגם מחר- שירים מכל הזמנים”/שירה
מאת בנימין גילאור
הוצאת המחבר 2017
202 עמ’
אתמול היום וגם מחר- שירים מכל הזמנים, הוא מבחר שירים חדש ומפתיע של המשורר בנימין גילאור, ספר רחב יריעה, אקלקטי וחובק, פרוש על פני מגוון נושאים, רעיונות, חוויות, הוויות, נופים וטיפוסים, ובעיקר אנשים אהובים. ספר המאגד שלושה עשורי יצירה ברוכה של בנימין גילאור, דרכם הוא משוטט ורועה בשדות רבים ועיניו רואות כל והוא מחולל בין המראות והדרכים, ומהם שואב את השראתו וכתיבתו. שהרי ליבו פתוח לכל, ובעיקר פתוח הוא לאהובת לבו: “…מְכֻרְבֶּלֶת וְגוּפָהּ בּוֹעֵר כַּאֲבוּקָה / וְגוּפִי נוֹגֵעַ בַּחֲמוּקָהּ.”
שירתו של גילאור רכה, על פניה היא פלומה מלטפת, ובעיקר כשהוא כותב על מושא אהבתו, בתו, הוריו וחבריו, עד למחוזות ילדות והעיר בה גדל: “.. פֶּתַח תִּקְוָה נִשְׁאֶרֶת תָּמִיד בְּלִבִּי כָּאן. / בַּפַּרְדֵּסִים, בֵּינוֹת לְרֵיחוֹת הַהֲדָרִים..” אך כשמעיינים היטב בשירתו מגלים גם את כוחה להצליף, והוא מוקיע עד כאב וחופר עד לקצות העצב העמוק של הקורא ואינו חוסך שבטו: “…אַבָּא,/ אַךְ עָלַי לְהִּשָמֵר / מִּיָּדֶיךָ הַמַכּוֹת.”
ובאבחה, גילאור כאיש פתוח ומודע לכוחה של אישה, הוא מהלל את דבורה המקראית הנועזת הפמיניסטית: “… וַתַעֲמֹד דְבוֹרָה בַּפֶרֶץ, /מְשַנֶסֶת מָתְנֶיהָ ,/זוֹקֶפֶת מְרוֹם קוֹמָתָהּ הַצְנוּמָה…”.
כאמור זהו מבחר רחב שיש לקרא בו לאט ובלגימות מרוות ומדודות ולגלות בגווניה הרבים גם שירה חברתית, כואבת ומצרה לנוכח עוולות חברתיות, כשהוא עומד בשער ומוקיע: “אֻמָה בְּלִּי מַנְהִּיג,/ בּוֹדְדָה/ בְּסְעוֹר הַסְעָרָה,/ בִּקְצוֹף קִצְפֵי הַגּוֹיִּים,/ מֻקֶפֶת עוֹיְנוּת,/ בְּאֵין אוֹנוּת.”
גילאור מרבה בשירה ארספואטית, כמתבונן בעבודת המשורר והיווצרות היצירה המסקרנת אותו, שאין היא מובנת מאליה. והוא חוקר אותה מבעד למשקפת ארספואטית קלידוסקופית צבעונית משתנה, ומלווה כמעט את כל הקובץ באופן גלוי ונסתר, בעיקר בחלקו האחרון של הספר, בחזקת נעל לנו שער: “אֵין תַחֲלִּיף לַמִּלָה הַכְּתוּבָה,/ לְסִּלְסוּל הָאוֹת,/לְלִּטוּף הַנְיָר בַּדְיוׂ הַכְּחוּלָה./זֶה נִּשְמָע כְּמוֹ סִּפּוּר אָהֲבָה.”
וגם: “הַשִּיר שֶבִּי הוּא,/ מִּזְמוֹר אָהֲבָה לָךְ, רָעָיָתִּי./ הַשִּיר שֶבִּי,/ הוּא סְוִּויטָה בְ 2- בָּתִּים / אֲרֻכִּים, נְמוּכֵי קוֹמָה,/ שֶׁגַגוֹתֵיהֶם,/ מִּשְתַפְּלִּים בְּכִוּוּן מַעֲרָב”.
וגם: “… מִּלִּים עוֹלוֹת מִּתוֹךְ הַגֶּשֶם, / מְבַעְבֵּעוֹת מִּתוֹךְ שְלוּלִּית,/ מִּמְכוֹנִּית שֶעוֹבֶרֶת עַל גֶּשֶר,/ מִּתָּא נֶהָג שֶל מַשָאִּית.”
המבחר הקסום הזה אכן מאגד את הזמנים הגלויים בתוך מעגל העבר ההווה והעתיד, שישוב להיות עבר ויסוב סחור סחור, ונדמה שבמעגל האנרגיה הקוסמית שבכוח המילים, גילאור מצליח ליצור ולברוא מימד זמן חדש, מעבר לזמן הגלוי והמוכר של עבר הווה עתיד, ואז הוא מהלך בזמן החדש שברא בכוח שירתו ובכוח אהבתו: ” וַאֲסַיֵים בַּשוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה,/ שֶל כָּל שִּיר -/ עָבָר נִּכְתַב בְּדַפֵּי הַהֹוֶוה וְעָתִּיד בְּדַפֵּי הָמָחָר…”
**
“הסיפור בקצה הקפה”/ קובץ סיפורים
מאת דליס
חדרים בית הוצאה לאור 2017
“הסיפור בקצה הקפה” הוא מהספרים המשרים על קוראיו לאחר קריאתו חושיות רבה וטעם של עוד, תרתי משמע . ספר שחיישני הטעם בפינו מוליך את הסיפור מן הלשון אל החיך ואל השפתיים, ספר בו משולבים חוויות אנושיות ומפגשים מיוחדים עם אנשים רגילים ואחרים במפגשים המתרחשים בבתי קפה, בתי אוכל ומקומות ציבור שונים.
דליס היא סופרת ומשוררת וותיקה שמאחוריה כמה ספרי שירה וקובץ סיפורים, קולטת אותם בחושיה החדים, מה שהופך את הספר הצנום והמיוחד הזה לספר מרתק ויוצא דופן ספר שכולו אוכל קפה ומה שביניהם.
הסופרת פותחת את הספר בסיפור אשר שמו כבר מסגיר את תוכנו, “כנאפה, שמלות כלה וחומוס בשוק של עכו”, סיפור מתוק – חריף המתרחש בעכו העתיקה על סמטאותיה, אנשיה וריחותיה וממשיך במפגש עם עיישה, מעצבת שמלות כלות, ואבו נאיף מלך החומוס, עם מוכרי הירקות, עם רקדנית בטן ומוכרי הגבינות. הסיפור אף מתובל מילים ערביות עסיסיות. ובסיפור אחר שמתרחש בבית קפה שעל קו המים בחוף פרישמן, סיפור נוסף בבית האוכל שבמוסד הסגור, סיפור מכמיר לב. אחר כך לוקחת אותנו לסיפור אחר על אוכל שתייה וחברות ברישפון ומשם אל בית קפה שכונתי בגבעתיים.
דליס מקיפה בסיפוריה מנעד רחב של בתי קפה, בתי אוכל וטיפוסים ממפגשים יוצאי דופן ועד למפגשים פשוטים מחממי לב של חבורת מבוגרים המכירים זה את זה עוד מנעוריהם ונפגשים שוב ושוב בנינוחות של מכרים שכבר יודעים זה על זה, והם שבים להיזכר בנעוריהם על שולחן קפה, יין ומאכלים נוטפים, מתובלנים.
תשעה עשר סיפורים מטיילים, מתנועעים מדוכן בשדה, אל הספא בים המלח, אל המוסד הסגור, אל ספסל בשדרה, אל בית הקפה השכונתי, אל הפיקניק, אל גג ביפו, אל סמטאות עכו ועוד. סיפורים אפיים בארומה פיוטית (היא גם משוררת , אמרתי, לא כן?!)
“הספור בקצה הקפה”, ספר קצת אחר בנוף הספרים. התמוגגתי, נהניתי, ומודה- לעיתים גם נטפתי ריר לנוכח תיאור הכנאפה, החומוס, עוגות הקצפת, מאכלי ים, משקאות, יינות, קפה מהביל מוקצף ורותח ביום חורף קר, משקה מרענן ליום קיץ או קוקטייל, וכל זאת במפגשי חברים, התקלות בטיפוסים, סיפוריהם ומצוקותיהם על פני נופי הארץ.
ספר מומלץ .
**
“נסיעה אחרונה”/ סיפורים
מאת עופר ירמינובסקי
הוצאת שולחן כתיבה מבית מטר 2017
“…שלומי נשאר לעמוד לבדו בחדר, מבוהל כאילו ראה רוח רפאים, אני חייב לצאת מהמצב הזה ולברוח, מהר ורחוק ככל האפשר,” הוא מוציא מזוודה מתוך הארון ומשליך לתוכה חפצים הכרחיים. “איך הסתבכתי עם האדם הזה? מכל בעלי הדירות שראיתי, דווקא את הדירה של ראש משפחת הפשע הייתי חייב לשכור? הוא עומד בכניסה לדירה, סוגר את הדלת , יורד בשקט ובמהירות ומקלל לאורך כל גרם המדרגות את המעלית המקולקלת.”
כך מסתיים אחד מהסיפורים הרבים, כשלושים סיפורים המכילים את הספר “נסיעה אחרונה”, מאת הסופר הצעיר עופר ירמינובסקי, שזהו ספרו השני. קדם לו ספר השירים “אושר חמקמק מדי”.
קובץ סיפורים קצרים שבמרביתם הוא מגולל אירוע או פרשיה מחייו של אנטי גיבור ובהלך נפשו, כשבמרכז כל סיפור, לצד העלילה, הוא מבליט את תעתועי הנפש והזמן בחייו ובחיי אנשים איתם הוא נפגש, ובעיקר בהתמודדות עם אירועים ומצבים מפתיעים ולא צפויים הנקרים בדרכו.
עופר ירמינובסקי בודה גיבורים ספרותיים וכולא אותם בתוך נפשם, חלקם מצויים שם ונותרים בתוך המבוך הנפשי ללא יכולת לצאת מתוכו, ואחרים נעים בתוך סבך החיים המטלטלים אותם. הסיפורים בספר רבים, הגיבורים והאנטי גיבורים המכילים את הסיפורים אף לא מעטים, ולכן כל קורא יכול להזדהות או למצוא נפש דומה לו או תאומה או אולי נקרתה לדרכו בחייו הפרטיים או מחוץ להם.
הסיפורים בספר נפרדים ועומדים בפני עצמם מחד, אך מאידך ניתן לדמיין בעת הקריאה כיצד הם מתחברים ונשזרים בעלילתם, ובמסע החיפושים האישי של כל אחד מהם, אחר האושר, השקט הנפשי והאהבה.
אוסף הדמויות והטיפוסים נראה, כי נלקחו וגם הומצאו, הן מן המרכז אך בעיקר משולי החברה שחיבוטי הנפש ואי שקט הרוחש וגועש אופף אותם, וכאן נדמה הם נאספים כולם תחת הכותרת “נסיעה אחרונה” (כשמו של הסיפור האחרון בספר), בהתמודדות מפתיעה ואחרת. ספר נוגע ללב ומפתיע .
מומלץ !