סאלי אן פרידלנד במופע המחול – The ladybird מרגשת בפשטותה   

צפתה, התרשמה וכתבה: אוולין יפרח *

שלוש חיפושיות/רקדניות, השילו את האדום המנוקד, התלבשו בבגדי הפשטות ודברו אליי בשפה עתיקה וקסומה: ריקוד! ביצירתה של סאלי אן הוד מלכותו: הריקוד, דיבר בשפתו המקורית ופינה מקום לשיחה ללא מילים, הגוף הוא הכלי ואין עוד מלבדו, מופע מחול שופע בתוכן תנועתי ואני התמוגגתי.

אישה חיה פותחת את היצירה בקטע סולו “חוטף” לב ועשוי היטב, היא חדה ורכה, טורפת ומעופפת כמו החיפושית המוכרת בשמה “פרת משה רבנו”,  כך גם היצירה נפתחת בסולו מבשר תקווה. הרקדנית דנה מרכוס נעה בין האישה לחיה ומרשימה ביכולותיה לנוע בין מצבים, יחד עם מוזיקה מרככת לב היא נוגעת בכל האיכויות ומגשרת את כל התארים: הגברת, הציפור והחיפושית. הסולו היה מרגש בפשטותו ובוצע בצניעות יתר, במילים אחרות: לרקדנית דנה מרכוס יש עוד כמה שפנים בכובע, המחכים להתגלות.

בהמשך רקדניות משוחחות בדואט, שואפות לעוף ולבשר את בוא האביב, הן בולמות זו את זו ונלחמות על מקומן, עפות בסולו ומתבטלות כשיש מגע, חיפושית שהתפצלה לגברת וציפור ושכחה את דרכה אל עצמה, בתנועות הודפות הן מרחיקות סכנה או קרבה וחומקות אל הסולו הבא. חצאיות וחולצות בהירות זרוקות ברישול על גופיהן, מתחלפות, מתקלפות ונמתחות, הן מכסות את הפנים ויורדות אל הרצפה, רוקדות יחד, אך זה מרגיש נפרד.

הדואטים ביצירה המחישו את המתח בין הגברת לציפור, אולם תוכנם התנועתי היה דל ביחס ליתר הקטעים  וכך גם הביצוע. הדיאלוג בין הגברת לציפור היה שטחי, לדעתי האישית, והמחיש פן אחד בלבד של הטקסט.

פסקול של מוזיקת קולאז’ מתנגן ברקע, מתניע את קטע הריקוד הבא ומחלק את היצירה לקטעים קטועים וחבל! הרקדניות רוקדות בתשוקה מרגשת אך הפסקול המלווה את היצירה הרגיש לי לא תואם ולא תומך. חלק מהבחירות המוזיקליות היו תמוהות לאוזניי והרגשתי פער בין התדר של המוזיקה לתדר של הרקדניות.

מאיה פיטלסון ומור בר זכאי, בטאו ביצירתיות את תכונותיה ורצונותיה של החיפושית בקטעי הסולו שלהן, שתי רקדניות עם תשוקה בולטת, אך לקח להן זמן להתבשל ולהתבטא. עם זאת, לקראת סוף היצירה חיכתה לנו הפתעה נעימה ממאיה פיטלסון שברגע אחד הפכה את עורה והפכה מרקדנית קטנטונת לאישה גדולה המבטאת עוצמה ורגש.

לסיכום:

הריקוד במהותו, עוקף שכל והיגיון, רוכב על כנפי הדמיון  ומנגן על תאים רדומים, הוא משחק לנו ברגשות ומוציא אותנו מאזורי נוחות  והתרגשתי לראות הרבה ממנו. יצירת מחול שופעת חומרים תנועתיים מעניינים ובאיכויות מגוונות. יחד עם זה המופע היה דל ברעיונות כוריאוגרפים והיה קטוע ע”י חלוקת כל המופע והפסקול לקטעים שלא הרגישו שלם. קטעי היוניסון (הקטעים שבצעו הרקדניות יחד), היו יפהפיים, אך לא מאוחדים. השימוש בחולצות הרגיש מיותר והיצירה הרגישה לי כמו מבשרת את עונת הסתיו ולא את האביב הפורח.

אני רוצה להמליץ לכותבי הפליירים וליוצרים לשים לב לפרטים!

פרסום כל שמות הקטעים מהם עשוי הקולאז’, חשוב והכרחי, אני רציתי לחזור אל ביתי ולהקשיב שוב לחלק מהקטעים. הבחירה להשתמש במוזיקה ספציפית של יוצר מסוים, מפרסמת גם אותו ובכך מתנהלים יחסי גומלין מלאים של אמנים עם אמנות.

כמו כן, בקומוניקט שקבלנו לפני המופע נכתב:  “שתיהן שועפות  להגן על עצמן – משחק מילים נחמד ומעניין

ואילו על הפלייר כתוב: “שתיהן שואפות להגן על עצמן”

ייתכן וזה ייראה קטנוני ומציק, אך אני למדתי שהתשובות לכל השאלות נמצאות בפרטים הקטנים.

מוגש באהבה

אוולין

Like a ladybird

המופע הבא: שישי,  29 בנובמבר 14:00 + 22:00

מרכז סוזן דלל בתל אביב

כוריאוגרפיה: סאלי אן פרידלנד

פס קול: קולאז’

תאורה: איליה פלדמן

רקדניות: דנה מרכוס, מור בן זכאי,  מאיה פיטלסון

 

• אוולין יפרח היא רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול.