מאת ליאור אבירם
בעיה מוכרת באילת היא מיעוט המקומות הטובים באמת, שבהם ניתן לאכול משהו שאינו ג׳אנק פוד, אלא אוכל אמיתי, טעים.
זוגתי ואני רצינו לחוות חוויה קולינרית ברמה קצת יותר טובה מבית קפה מלא בנוער רועש ואופטימי מדי, אז נכנסו למסעדת ״ראנץ׳-האוס״ הממוקמת על הטיילת כחלק מקומפלקס מלון רואיל ביץ של ישרוטל, ונראית נקיה ואלגנטית. מסעדות שהן חלק ממלון גדול הן הפתרון הנפוץ וההגיוני לבעיית “הארוחה האיכותית” בעיר אילת. כמובן, שיש לפתרון הזה את החסרונות שלו כמו המחיר הגבוה וגם יש מקומות שאינם חלק ממלונות ושווים ביקור, אבל ככלל, זהו כלל-אצבע טוב.
ראנץ’-האוס היא מסעדת בשרים כשרה, ואנו נכנסנו, למרות העובדה שבת זוגי הינה צמחונית, מאחר והגענו למסקנה שהמסעדה נראית כאופציה שחשוב לבדוק ולכתוב עליה. הגענו בסביבות שבע וחצי בערב. במסעדה היו כמה שולחנות מאוכלסים ורובה עדיין היה ריק. המסעדה כולה מעוצבת בקונספט של מסעדת בשרים אמריקאית, מה שמורגש בעיקר בעיצוב הפנים ובתוספות למנות העיקריות, אבל גם בשאר האוכל כמובן.
המלצר שהגיע לשולחננו, שממנו נשקף נוף הטיילת וים סוף, היה אדיב באופן קיצוני וכמעט מביך. מהר מאוד הוא נאלץ לעלות על פניו את ההבעה המופתעת כאשר נתקל בתופעה של לקוח צמחוני. בין המנות הראשונות יש מעט אופציות צמחוניות, אחת מהן מושתתת בעיקרה על שילובי חסה, השנייה מנת אספרגוס (עונתית). בין המנות העיקריות אין אפילו אחת צמחונית. כל זה הותיר את חברתי ובכך גם אותי ואת המלצר בבעיה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שהקונספט של מסעדת בשרים הוא לגיטימי לגמרי ואפילו העניין של חוסר במנות צמחוניות, אבל אני גם חושב שזה צעד מאוד נועז ולא בהכרח חכם. לשמחת כולנו, המלצר הציע הצעה מעולה ומאוד יוצאת דופן, הגדלת ההיצע הקולינרי לקהל הצמחונים של שולחננו על ידי הוספת מנה עיקרית מהמסעדה האסייתית השכנה, שהרי שתי המסעדות שייכות לישרוטל, ובכך נפתרה הבעיה.
למנה ראשונה אני הזמנתי “קולורדו” וחברתי “אוקלהומה”. קולורדו היא מנה של קרפצ’יו סירלוין (סינטה) עם פסטו עשבי תיבול. זוהי מנה חביבה, לא קטנה וטעימה, אבל אם בא לכם משהו יוצא דופן ומיוחד, זו לא המנה שלכם – רוטב הפסטו הוא נחמד אבל המנה עדיין נשארת קרפצ’יו. אוקלהומה, מתוארת בתפריט כמנה של פרוסות עגבניות אדמדמות בתוספת טבעות בצל. אם תזמינו אותה, תקבלו פרוסות עגבניות ובצל חתוכים גס מאוד.
היינו צריכים לחתוך את החתיכות שוב בשביל להגיע לרמה הגיונית. זה היה קצת מגוחך, עוביין של פרוסות הבצל נע בין 2-3 ס”מ, כלומר בצל גדול פרוס לשתי פרוסות. חוץ מבחירת החיתוך המשונה, המנה הייתה טעימה למרות, ואולי בגלל שמדובר בירקות טריים והרבה בזכות הרוטב, המלווה את העגבניות האדמדמות וטבעות הבצל.
למנות עיקריות חברתי לקחה מנת נודלס (מהשכנים האסייתים) שהייתה נחמדה אבל לא באמת משהו לחגוג עליו. אני בחרתי את מה שנודע לי מאוחר יותר כהמלצת השף (לפי אתר המסעדה) – צלעות הבקר. האמת שהתלבטתי בין המנה הזו לבין המלצת מלצרנו, מנה בעלת השם המסורבל “מעגלת החיתוך”, נתח פריים ריב מהתנור עם רוטב טבעי, במילים אחרות, רוסטביף. מדוגמא קטנה של המנה שקיבלתי לטעום, הבשר היה מאוד טעים עם טעם חזק של רוזמרין, שאני מאוד אוהב.
בכל מקרה, הלכתי על צלעות בקר כי פחות התחשק לי רוסט. הצלע הגיעה על מחבת והייתה נהדרת, כמובן שעקב אכילס של צורת ההגשה הזו הוא שהבשר ממשיך להתבשל ולאוהבי מידות עשיה מועטות, כמוני, הוא עלול להיות עשוי מדיי. עם זאת, הייתי מאוד מרוצה. כמו שכתבתי, התוספות למנה העיקרית הן מאוד אמריקאיות וכוללות סלט ומבחר של תפוחי אדמה בכל מיני צורות כגון צ’יפס, תפוח אדמה בתנור, פירה או את התוספת היותר ייחודית והטעימה – תפוחי אדמה ראנץ’ (פלחי תפוחי אדמה מתובלים). ליד הצלע, על המחבת, היו גם חלת בצל ממוצעת ותרד עם גוון טעמים הודי ולא קשור, שתי התוספות האלו לא גרעו אבל גם לא הוסיפו.
קינחנו בפאי פירות יער מוצלח, מנה לא גדולה אבל בהחלט מספקת לזוג אחרי ארוחה שכזו. הפאי היה מיוחד וחתם לנו את הארוחה יפה. בנוסף לקינוח, הזמנתי גם קפה הפוך, אבל מאחר והמסעדה כשרה ואין חלב, הייתי צריך להסתפק באספרסו, שלא הגיע ב”אקספרסו” ונחת על שולחננו כשכבר לא נשאר קינוח, מה שקצת הרס לי את הטקס.
זה בהחלט יכול להיות מקרה חד פעמי ובכל זאת, לדעתי כדאי למסעדות לדאוג שהמשקה החם יגיע עם הקינוח, כמו שלא רצוי שיוציאו מנות עיקריות לחוד. זה נכון בעיקר למסעדות ברמה כמו זו. העניין הכשר לא השפיע על האוכל לרעה כמו שרבים אולי ידמיינו, זאת למעט הרטבים, שהגיעו עם מנת הצלע, שטעמם היה קצת פרווה, וכמובן הקפה שהיה חלב-לס.
כתובת: טיילת ישרוטל רויאל ביץ’, אילת. טלפון: 072-3947681 פקס: 08-6368877 אי-מייל: snirsabag@gmail.com שעות פתיחה: יום א’ – יום ה’ 23:00 – 19:00 שבת 23:00 – 20:30