מאת: איטו אבירם
(* על ביקורנו השני במסעדה בשישי בערב ועל מנות נוספות שטעמנו – בסוף הכתבה)
נניח שאתם בדרככם לבילוי סופ”ש בצפון, או בדרככם דרומה על כביש 4. נניח שאתם רעבים. איפה תעצרו לאכול?
אם נהגתם לעצור באחת ממסעדות רשתות המזון המהיר בקניוני “ביג” שעל הדרך, או בבתי קפה צמודי תחנות דלק, הנה אופציה טובה יותר: עצרו בשרון. יש שם לא מעט מסעדות שיציעו לכם את השילוב שלא כדאי לעמוד בפניו, ועדיף למהר ולהתיישב: קרבה אל הדרך הראשית, שעות פתיחה הכוללות סופ”ש, אוכל טעים ומקורי ומחירים סבירים ביותר. אופס… כמעט ושכחנו – הנוף שישתקף מחלון המסעדה יהיה, לרוב, מענג ומרחיב לב, ירוק וכפרי, שקט במקום רעש כלי הרכב השועטים על האוטוסטראדה צפונה.
מסעדת קופינאס במושב צור משה (“מטר” מהרמזור של פרדסיה, על כביש 4) היא בדיוק המקום המתאים להפסקת אוכל שכזאת. מוקפת בחצרות מוריקים של בתי מושב, בחזיתה מגרש חנייה שתמיד תמצאו בו מקום פנוי, מבנה היסטורי הכולל בתוכו מוזיאון קטנטן שאליו אפשר לקפוץ בין מנה למנה עם הילדים והעיקר – אוכל טעים ולא יקר, בכל ימות השבוע!
המבנה החד קומתי, שהיה פעם מאפיה, וגם צרכניה, הולם להפליא את המסעדה רחבת הידיים, שנראית מרווחת ומזמינה. היא מעוצבת נכון בריהוט עץ, עם המון עציצים, ויש גם מרפסת. הבר עשיר, עז נוכחות והמלצרים ידידותיים וזריזים (בניגוד להתרשמותו של עיתונאי מ”הארץ”, ואולי בזכותו).
לקחנו שלוש מנות ראשונות:
מליצאנה – (32 ₪) מחצית קלויה של חציל, שרותכה לה שכבת מוצרלה, ויש בה גם פטה, בזיליקום, רוטב עגבניות וקראסט עשבי תיבול. אישית אנחנו מעדיפים חציל בלאדי בטחינה, אבל הטעם של המנה הזאת עז יותר וצובט את הלשון.
לביבות פראסה בצזיקי (32 ₪) לביבות כרישה אפויות, פטה, עשבי תיבול ורוטב צזיקי, שהיו טעימות לחיך, גם בזכות השילוב שבין הלביבות החמות והציזיקי הקר.
מרק היום, שהפעם היה מרק תפוחי אדמה (32 ₪). המרק, סמיך וטעים כשלעצמו, קצת אכזב כי משום מה היו לנו ציפיות לטעם מורכב ומשובח יותר בפה. אבל, היי, מדובר בירק הפופולארי והפשוט הזה, כולה בולבוסים, אז למה כבר ציפינו?! אולי אם היו משולבים במרק גם ערמונים?… סתם רעיון.
לפני שהגיעו העיקריות הספקנו לקום מהשולחן ולכבד את חדר המוזיאון בביקור פרטי. ראינו שם כדי חלב של פעם, מכונת כתיה, משקל מאזניים וצילומי קיר שחשפו את העובדה שהחלוצים שהקימו את צור משה הגיעו בשנות ה- 30 מיוון, שאת המים היו צריכים להוביל על חמורים מהיישוב קדימה הסמוך, ושהמסעדה קרויה על שם מנהיגם – משה קופינאס. (ואנחנו חשבנו שמדובר על שם המשלב את הקפה עם הנס שהנה, צצה לה מסעדה במושב על אם הדרך).
את העיקריות (במחיר ממוצע של 60 – 65 ₪) אהבנו אפילו יותר:
מנת הרביולי גבינת העיזים, שבה בחרה רומי, הגיעה בצלחת עמוקה והתבררה כמנת רביולי גדולה ומעוררת תיאבון. הרביולי הוגשו במילוי גבינת עיזים, אבל הרוטב היה, כרגיל, סוד ההצלחה האמיתי של המנה: היו בו חמאת מרווה, עגבניות שרי, שום ופרמזן, והוא היה משובח.
המוסקה של קלרה, שבה בחרה אמה של רומי כללה שכבות של חצילים, תפוחי אדמה ובשר טחון עפ״י המתכון המקורי של קלרה היקרה, שעליה, חשוב להודות, לא שמענו עד כה. ואולם, אסנת נהנתה מכל ביס וטענה בעוז היא חייבת לפגוש את קלרה היקרה הזאת, ולקבל ממנה את המתכון.
את הגירוס של קופינאס טעמתי אני. היתה זו מנה של נתחי שווארמה הודו וירקות צלויים על הגריל, אריסה, טחינה, בצל כבוש וצ’ילי על לאפה פתוחה. האמת היא שהלאפה קצת מיותרת. המון קלוריות בתוך פיתה שטוחה, אך מה לעשות, וכשהפיתה הזאת סופגת את מיצי השווארמה והירקות הצלויים היא נהפכת בעצמה למטעם.
נתחי פרגית במשרה הדרים ועשבי תיבול היתה המנה שבה בחר אדר, ביחד עם פירה. הוא התענג במיוחד על נתחי הפרגית, ואנחנו נשנשנו מהפירה הטוב. אבל… הוא לא הצליח לסיים. גם אנחנו לא יכולנו לסייע לו בשלב זה, ולקחנו הביתה. 24 שעות מאוחר יותר היה בנתחי הפרגית עדיין טעם של עוד…
* שישי בערב בקופינאס *
הגענו שוב, בהרכב משפחתי מלא, לארוחת ערב שבת במסעדה. בשבע וחצי בערב שוקק לבו של מושב צור משה מכלי רכב המגיעים למסעדה. בחניון המרווח אין מקום, מזל שאפשר לחנות קצת הלאה. אביב בשרון. ריחות הדרים בשומים מתערבבים בריחות המסעדה, השעון שהתחלף לקייצי מאפשר לקרני האור האחרונות של השמש לצבוע את השמיים בוורוד. תחושת חגיגיות.
בתוך המסעדה שמח. זוהי שעתן הגדולה של המשפחות. מי שמחפש אווירה רומנטית בזמן שכזה יתאכזב. האמת – גם מי שיחפש שיחה שקטה עם חבריו לשולחן יגלה שזה מאד קשה, לפחות באולם האחורי של המסעדה, היכן שניצב הטאבון והיכן שאנו התיישבנו. משהו באקוסטיקה לא עובד כפי שצריך והרעש שולט בכיפה.
מבט בתפריט הערב של קופינאס מגלה שהוא השתנה מעט, פחות יווני, וחבל. אהבנו את המנות האותנטיות וחסרונן של כמה מהן מורגש. אנחנו מתחילים עם קלמארי וקרפאצ’יו. המנות נדיבות, טעימות ומעוררות את התיאבון, שבלאו-הכי קיים.
כמנה עיקרית אדר בני ואני לוקחים ספיישל של המסעדה – רצועות סינטה עם ריבועי אווז. אדר אוהב את המנה. אני קצת מאוכזב מריבועי האווז הזעירים, שנוכחותם אינה מורגשת בפי. עודף הירק, בעיקר רוקט, אינו משתלב עם הרוטב הדליל. הפירה טעים, אך אינו מתעלה על עצמו.
אסנת בוחרת בפילה סלמון צלוי על הגריל בתוספת פולנטה, פטריות, פרמזן, פטרוזיליה ורוטב שמנת זרעי כוסברה וכמון. היא מקבלת פרוסה גדולה של סלמון העשוי בדיוק לפי טעמה. לא רק היא נהנית מהדג, אלא גם אנו, חבריה לשולחן. כולם טועמים, מבקשים עוד קצת, ועוזרים לה לחסל.
ליד הטאבון, הניצב במרכז האולם הפנימי של המסעדה ושולט בנוכחותו עליה, ניצבת כל העת עובדת מיומנת, שתפקידה לייצר את הפיצות ואת הלחמים שציבור האוכלים צורך. הפיצות כאן מגיעות במגוון גדול והן מוצלחות במיוחד, ומחיריהן – בסביבות 50 – 60 ₪ סבירים לגמרי.
המסעדה מאד מתאימה למשפחות. הילדים יכולים לצאת בכל רגע החוצה אל החצר הגדולה, או, אם הם מהסוג הנדיר, להיכנס למוזיאון הקטן לתולדות צור משה, שנמצא בחדר הכניסה של המסעדה. גם המחירים סבירים ולהוכחה – תושבי המושבים בשרון מכירים את המקום וכבר הפכו אותו לאחת ממסעדות הפייבורט שלהם. הם חוגגים כאן גם אירועים ומגיעים גם בבוקר, כשהמסעדה מתפקדת גם כבית קפה וגם מציעה בופה נדיב.
אל תוותרו על קריאת הכתבה: שבע המסעדות המומלצות בשרון, שבכולן אכלנו, חווינו והתרשמנו. ביניהן גם מסעדת טאיה, השייכת גם היא לבעלים של קופינאס.
אם בא לכם טיול משפחתי מהנה בשרון לפני או אחרי המסעדה? הנה ההצעה שלנו – כאן!