שורה תחתונה: אחל’ה אוכל. מחירים סבירים. פתוח בשבת. מומלץ.
בכל פעם שאנו מבקרים במדרחוב של זיכרון יעקוב הוא נראה מלהיב יותר, אך גם קצר יותר ועמוס יותר. יותר חנויות, יותר דוכנים, יותר מסעדות, יותר קהל. אותו מסלול מרוצף אבנים, בן כמה עשרות מטרים, גבוה על הכרמל, בשעת ערב, מושך אליו מאות, אם לא אלפים, שרואים בשיטוט לאורכו ולרוחבו בילוי לכל המשפחה. בצדק.
עם התיאבון באה גם השאלה הגדולה: איזו מסעדה להעדיף? איזה שלט קורץ לנו יותר? לך תדע מה בין ההבטחה לבין מה שבסופו של דבר תכניס לפה, אל בין לסתותיך. אם בא לכם אוכל איטלקי טעים במחיר הוגן מצאנו בשבילכם מקום טוב. או.קי, הוא לא ממש על המדרחוב, אלא עשרים מטר פנימה, בתוך אחת החצרות. תשאלו איפה “מנואלה” האיטלקיה, או בנק הפועלים, כל אחד יגיד לכם. גם אנחנו שאלנו, ומצאנו את עצמנו בתוך מרפסת רחבה, שמעבר לה אולם אוכל בגודל בינוני. היתה שעת צהרים אז העדפנו את האולם.
נדב, הבעלים של המקום, הוא גם השף. מצאנו אותו עם סינר ארוך, טורח ליד התנור, מכניס פיצות ומוציא פוקאצ’ות, מקפיץ מחבתות ובקיצור – עסוק. היינו זוג ילדים וזוג הורים והתיישבנו בקצה, ליד החלון שעל המעקה שלו גילינו גביע המעיד על זכייה בתחרות “פיצאיולו ישראל 2014”. נחמד לדעת.
אחרי שחרשנו את התפריטים, גילינו את שפע האפשרויות (על טהרת האוכל האיטלקי הכולל פסטות, רביולי, ריזוטו ופיצות), שרק מסבך אותך, הסועד, באינסוף אפשרויות. כשהתחלנו לנהל דיון מעמיק במנות שנזמין, הגיע נדב אל השולחן. הוא ביטל בהינף יד את ההזמנה שהמלצרית כבר לקחה מאיתנו והציע: “תנו לי להוציא לכם מנות.” משכנו בכתפינו והנהנו. מצד אחד – האיש בוודאי יודע מה הוא אומר. מצד שני – מה עם ההתחשבות בדעתנו? ובכל זאת, האם אתם הייתם מסרבים להצעה שכזאת?!
ההמתנה ארכה כרבע שעה, והמנות החלו להגיע. כדי להקל עליכם, וגם עלי, אציין שכל מה שהועלה על שולחננו ערב לחיכנו. חלק מהמנות הצליחו לסחוט מאיתנו אנחות של הנאה, האחרות – סתם מיהרו להיעלם מהצלחת. בגלל שהמטבח פתוח לסועדים בחלקו יכולנו לראות כיצד מכינים לנו את האוכל. ואמנם, חלק מהמנות המשיכו להתנהג על שולחננו כאילו עדיין מכינים אותן – רוחשות, מעלות אדים וניחוחות, חיות את חייהן, שהולכים להיקטע באכזריות בלסתותינו המצפות.
וזה מה שעלה על שולחננו:
- פטריות פורטובלו מעולות עם פולנטה חרוכה (שהיתה בסדר, לא יותר). (48 ₪).
- פיצה משפחתית עם שמנת, פטריות וארוגולה. בכלל לא רצינו פיצה, אבל היא היתה כל כך קרנצ’ית וכל כך טעימה, שלא נשאר ממנה ולו פרוסה אחת. (55 ₪).
- קרוסטיני – פרוסות לחם עם מוצרלה ושמן זית, פשוט, ים תיכוני ומעורר תיאבון. (34 ₪).
- סלט פנצנלה שהיו בו עגבניות שרי, פלפלים, צנוניות, בצל סגול, צלפים וכמובן – שמן זית וחומץ, אך גם קרוטונים גדולים, כאלה שמתפצחים בפה. (40 ₪).
הפתיחה הזאת היתה מסחררת. אמנם איננו משפחה של בררנים או פיינשמקרים, אבל כשמשהו אינו טעים למישהו מאיתנו – הדבר אינו נשמר בסוד, גם מפני המלצר. הפעם היה האוכל טעים במיוחד, וכל אחד מאיתנו טרח לבשר זאת למלצרית, וגם לנדב, השף.
שתי מנות עיקריות נועדו לסתום סופית את רעבוננו. הראשונה שבהן היתה מנת ניוקי סינטה. מטבעות הניוקי היו נימוחים, עמוסי שמנת, רוגולה ופרמזן, ובשר הסינטה, אף שהיה דקיק, היתה לו נוכחות עזה על הטעם של המנה. (88 ₪. רוב הפסטות מתומחרות בין 50 ל- 70 ₪).
גם הספגטי קרבונרה, שכלל ספגטי, בייקון וחלמון ביצה היה טעים ומיוחד במינו, אף כי חלק מאיתנו סבר שאפשר לוותר על הצהוב של הביצה, בגלל שעל אף שהוא, כנראה, משביח את טעמה של המנה, הרי מראהו הנוזלי, הנשפך בתוך הצלחת, עושה בדיוק ההיפך. (64 ₪).
היינו שבעים ומאד מרוצים, כשבני הצעיר בן ה- 14 התעקש שהוא לא ממש שבע. הוא החליט לעקוף את המלצותיו של השף ולהזמין, על אחריותו, מנה עיקרית נוספת. לא נגיד את שמה כי, להפתעתנו בננו נטל 2-3 ביסים ואז טען שהוא שבע. האם היתה פחות טעימה מהאחרות?! האם ייתכן שנדב, השף, יודע על מה הוא מדבר, כשהוא ממליץ על האוכל שלו?!
הרשו לנו להמליץ על התפריט העסקי, המציע גם מנה ראשונה לבחירה ושתיה חמה או קרה, ביחד עם המנה העיקרית ב- 58, 68 או 78 ₪. עוד הצעה מעניינת: ב- 175 ₪ לזוג תקבלו פוקאצ’ה, מנה ראשונה לבחירתכם, 2 פיצות או פסטות וקינוח.
מנואלה – רח’ המייסדים 49 זיכרון יעקוב. 04-8735761. המסעדה לא כשרה והיא סגורה במוצ”ש ובימי א’.
