“שירה זו/חיה רעה.” כותבת המשוררת מיא שם-אור באחד השירים בספרה השלישי הנושא את שם המשוררת עצמה “אני מיא”, בסוג של הצגה עצמית ראשונית וילדית משהו, כפי שילדים מציגים עצמם, “אני…”
כותרת המשנה לעומת זאת בוגרת ומתחכמת – “רצפשיר”, כאילו התבגרה המשוררת מרגע בו בחרה בכותרת הראשונה המשובבת עד לכותרת המשנית של משוררת היודעת את השירה ומשחקת בה בתצריפי מילים ואיחויים. וזה מופיע כבר על עטיפת הספר הצהוב מצהוב, הנזירי והנקי מכל מגע וויזואלי, שאף זאת אמירה האומרת ומדגישה, עוד בטרם פתחת את הספר, את בטחונה במה שצפון בתוך הספר, ויש בזה גם מן ההתרסה של – אני לא כמו כולם…
בגב הספר הפנימי מתנוססת תמונת המשוררת בו היא נראית מהלכת בתוך שדה וכתר ילדות – נסיכות על ראשה. ושוב המשחק של הילדה – אישה במין פיתוי, וזה לוקח את הקורא היישר אל תוך השירים בפתיינות מכשפת אך מודעת לעצמה, וכל זאת בתוך מאה פרגמנטים. וכפי שכתב על גב הספר עורך הספר, הסופר המוערך עודד מנדה-לוי: “…פרגמנטים המשופעים בעולמות ויזואליים חד פעמיים וגדושים במרחבים אקוסטיים מפתיעים…”
ואכן רצפים שירים כובשים, נקיים, נטולי פניות וישירים, ועם זאת אניגמטיים. כמו שירי הייקו יפנים הם מכסים טפחיים מגלים טפח, ונשביתי בכוחו ובייחודו של הספר הזה הדומה לעצמו ואך לעצמו.
ונדמה בתחילה שהמשוררת שכתבה את השירים אינה לוקחת עצמה ואת שירתה ברצינות רבה מדי, כאילו נוצרו מעצמם והיא רק כלי, ילדה משרבטת, כי הספר הזה רוקד שר מנגן מצייר ומצלם, והמשוררת עושה ככל העולה על רוחה באיזו התפנקות והתפרקדות, אבל לא כך. זאת רק התרשמות ראשונית, כי שירתה רצינית, מעמיקה כובשת ואחרת.
“מנועים של אש/דבש וחלום/מזיזים אותי אליו”.
עשויה היא תבניות שיריות קצרצרות, מעוגלות, שלמות, ממוספרות ומדויקות, ובתוך זה היא מסחררת מסתחררת ומתבלת, והכול היא עושה במינון חושני – אירוטי מעודן. בכמה מן השירים מיא מסיימת אותם בשפה אנגלית, כאילו העברית לא הספיקה למשוררת לומר את כל שרצה והיא חייבת להיעזר בשפה נוספת, אך כזאת שהכול מבינים. שירים שהמיעוט במילים, הוא המעט התופס את המרובה, ואני חשה בתוכם כשוחה בתוך נטיפים, אבל בטני נוגעת בגעש מימי תת קרקעי:
“זו אני שמושכת/למקום הכחול כחול/הזה של הים”.
עודד מנדה- לוי, העורך מוסיף וכותב בגב ספרה דברים שאיני יכולה שלא לצטט: “…אני מיא, היא יצירה אקסטטית, מסע נפשי ופלסטי של רוח וגוף אל האני, אל מיא. נטיפי המילים הנמצאים כל העת ברגישות שעל סף התודעה טעונים בווירטואוזיות ובהמצאות לא מצויות…”
“דוחפת לתוך/הגוף שלו/אצבעות להתקרב/אני עסיסית מאהבה.”
אני מיא, ספר שירים מרגש. מעורר מחשבות אחרות על שירה .
מומלץ.
אני מיא
[רצפשיר]
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2017
2 תגובות
אני מיא – זו לא הכרזה ילדותית. נהפוך הוא.
להבא מבקרת שראויה לספר.
יצירה יוצאת דופן של ממש!!!
משובב נפש!!!