מחול בסוזן דלל: “טטריס מון אמור” – מעיין בלתי נדלה של מחול

התרשמה וכתבה: אוולין יפרח *

המופע “טטריס אהובתי” בביצוע מועדון גיא ורוני עם להקת סלאגוורק דן האג, הוא מופע מצוחצח המחובר למעיין בלתי נדלה של תנועה אינסופית כוריאוגרפיה שבה המדע והרוח מתחברים ועושים download לתוכנה חדשה.

המופע נוצר בהשראת הטטריס, משחק מחשב פשוט אך ממכר מאוד אשר כבש את העולם בסערה לאחר שהומצא במוסקבה בשנת 1984. שלושה גברים בשמלות, עומדים על הבמה ומקבלים את פנינו, מחזיקים כלי הקשה ומכינים אותנו לבאות. מסגרת ענקית במרכז הבמה מספרת לנו שעוד רגע, גם אנחנו נכנסים למשחק הרוסי שהגה ותכנת מהנדס המחשבים הרוסי אלכסיי פז’יטנוב.

קוביות,  או יש לומר, רקדנים נכנסים לבמה ומנסים להתאים את עצמם זה לזה, כמו במשחק, כך גם הם מחפשים נקודות ממשק, מדברים בשפה תנועתית מכאנית וטכנית, המושגת בעזרת כוריאוגרפית דקדקנית  עם תפישה מרחבית מפותחת.

נדמה לי שרוני חבר כתבה שורות קוד חדשות למשחק הטטריס והעלתה את האלגוריתם במלואו על הבמה. גופם של הרקדנים התפרק לגורמים ולפרטים קטנים ודבר בשפה תנועתית עשירה מאוד. תנועות חדות, קטועות ומהירות המאלצות את שחקן הטטריס ואותנו הקהל לחשוב מהר. ספק רקדנים ספק מכונות, נכנסים ויוצאים מהמסגרת, מנסים לנצח את המשחק, הם אמינים ורוקדים עד הקצוות, ניכר היה שהושקעה מחשבה בכל ניואנס.

יחד איתם, שלושת הגברים המתופפים שקיבלו את פנינו, מלווים את היצירה בקטעים מגוונים ואינטנסיביים, לעיתים רועשים וצורמים, כמו במשחק מחשב, מוזיקה המנגנת לנו על תאי המוח ומשתלטת על מחשבה עצמאית. אלומות אור מסתדרות בטבלאות, מלהטטות והופכות למופע תאורה מרהיב המאפשר להקהל לחוות את חווית המסך הממכר במלואה.

לקראת המופע נכתב: “בטטריס, אתה מתמודד מול לבנים נופלות וממש כמו בחיים אתה מנסה לנהל את כל מה שמגיע אליך, בקצב הולך וגובר. בטטריס, כמו בחיים, רמת הקושי עולה בעוד אתה עושה כמיטב יכולתך לשרוד עד לסוף המשחק “GAME OVER“. היכנס לתוך המשחק!”

היצירה נתנה גיבוי מלא לטקסט, רמת הקושי והמורכבות עלתה, הקצב התגבר וכך גם הרגעים שהרגישו כמו סוף המשחק וסוף היצירה. אבל זה לא היה הסוף והמשחק הממכר המשיך והאיץ, מה שאפשר לי לחוות את חווית החיים בתוך מכשיר בצורה מוחשית ומשקפת עולם.

משמעותי מאוד היה הקטע בו הצטרפו המתופפים אל הרקדנים ורקדו בסרבול ובנחישות. שלושה מתופפים בקדמת הבמה, רוקדים ליד רקדנים מקצועיים, מנופפים בתנועות ידיים החוזרות על עצמן שוב ושוב, נאבקים עם גופם שלא מכיר את השפה ואני נהניתי!  עבורי היה זה רגע אנושי ורגע לנוח מהמושלם והנוקשה, רגע של פתיחת לב ורצון לחבק.

לאורך כל היצירה בלט הניסיון לקרבה פיזית אנושית, קרבה הנהדפת  במחוות תיאטרליות, מצמוצי עיניים והומור מעציב. לקראת הסוף  נמסו החומות ,שני רקדנים, גבר ואישה מקלפים את המכונה ונשארים חשופים מול רגש אנושי בסיסי-אהבה.

בשמה של אהבה ממיסת חומות ושערי פלדה, אומר שכל מרכיבי היצירה בחלל המחישו מהי מחשבת בריאה, הכל שזור בכל! יישום של כל הרעיונות במלוא העוצמה ועד הפרטים הקטנים.

המופע היה אנרגטי, מעניין ומהודק ולכל מרכיבי היצירה ניתן ביטוי מלא ושלם, הקהל אמר את דברו, קם על רגליו ומחא מחיאות כפיים מעריכות ומודות.

אשמח לראותכם מתארחים שוב בארצנו ומכבדים אותנו במחולותיכם.

“טטריס אהובתי” (Tetris Mon Amour)

כוריאוגרפיה: רוני חבר// דרמטורגיה: גיא ויצמן //

רקדנים: : Camilo Chapela, Angela Herenda, Sofiko Nachkebiya, Adam Peterson, Igor Podsiadly, Tatiana Matvena, Lewis Seivwright 

מוסיקה מקורית: NOSIA / Thijs de Vlieger

ניהול מוסיקלי: Fedor Teunisse // מוסיקאים: : Jonathan Bonny, Pepe Garcia, Niels Meliefste // תפאורה: // Ascon de Nijsתאורה: Maarten van Rossem // סאונד: Simon Derks

• אוולין יפרח היא כוריאוגרפית, רקדנית ומורה למחול.