Image default
בימה ומחול מעניין תרבות ובידור

להקת הפלמנקו ב”אלבה” – קודר, מהפנט וקשה לצפייה

מאת ציפי שחרור

ישבתי באולם סוזן דלל בתל אביב וחשתי כיצד  האדפטציה של המחזה  “אלבה” לתנועה שלא נאמר בו כמעט דבר, למעט הפתיח והסיום בקולה של השחקנית גילה אלמגור, אתגרה אותי לחפש כל העת בתנועה, במבע ובדרמה מבעד לריקוד, כיצד הרקדניות והרקדן  מובילים את הצופים אל הטקסט הלא נאמר במילים.

כצופה אני צריכה ליצור במוחי ובליבי את ההקשרים ולחבר את חוטי העלילה אל התנועה המורכבת  והמשתנה על פי  הכוריאוגרפיה שיצר חבייר לטור, גדול  הכוריאוגרפים הספרדים, לדרמה  של נשים בספרד  של תחילת המאה ה-20 . כאשר לאחר הלוויית אבי המשפחה, כופה אלמנתו, ברנרדה אלבה, על חמש בנותיה לא לצאת מהבית במשך שמונה שנים, כאות אבל, כבוד וצניעות.

ארוסה של הבת הבכירה מתגלה  כמאהבה של הבת הצעירה והמרדנית, מה שמרמז לכל אורכו של המחזה על סוף טרגי  המשחר לפתחה של  המשפחה. כל הסיפור הזה מתרחש תוך כדי ריקוד פלמנקו נטול מילים ומלווה במוסיקה דרמטית לסוגיה, שירה גרגוריאנית, מוצרט, באך, ויולדי,  סן-סאנס, שופן ועוד. יצירות המעצימות את הדרמה והטרגדיה הממשמשת ובאה, לנוכח  הגילוי המרעיש את האם האכזרית והמטריארכאלית השלטת בבני הבית .

דמויות דומות  ממחזותיו של לורקה אנו מכירים גם מ”חתונת הדמים” המזכירות את הטרגדיות של המלט, אותלו, ליידי מקבט, המלך ליר  ועוד, מיצירות שקספיר שוודאי השפיעו על המשורר הספרדי.

במשך כשעה על במה חשופה, למעט  5 כסאות, כשהדמויות לבושות בשחור צנוע כיאה לנשים השמרניות והאבלות, ולמעט הבזקים של  כותנות לבנות  בהן נראו הבנות  מדי פעם, הבמה נראתה חשוכה מדי לדעתי. אמנם, גם אני שיערתי שהאפלה  מכוונת ובאה ליצור את אווירת המוות המתקרב ותחושת האבלות והעצב הנורא, אך ניתן היה לתת נקודות אור, ולו אשליית תקווה כלשהי. כמו בחיים עצמם.

הצבעוניות הגיחה לפתע במחצית המחזה אך לזמן קצר, כשנכנס המאהב ופצח בריקוד ולבושו צבעוני, אך מהר מאוד הוא פשט את חולצתו ונותר חצי ערום עד לסוף המר…

וכך, בנוסף לתחושת האפלות והקדרות הזאת, המופע מותיר רושם עז וכואב. המופע מומלץ ומאתגר וכלל לא קל לצפייה.

עלילת “אלבה” מתרחשת כשלאחר הלווית אבי המשפחה, כופה אלמנתו, ברנרדה אלבה, על חמש בנותיה לא לצאת מהבית במשך 8 שנים, כאות אבל, כבוד וצניעות. ארוסה של הבת הבכירה מתגלה כמאהבה של הבת הצעירה והמרדנית – מתכון בטוח לסיפור מטלטל בעל סוף טרגי.

“בית ברנדה אלבה” היה מחזהו האחרון של לורקה, אותו סיים לכתוב ב- 19 ביוני 1936, חודשיים לפני מותו במלחמת האזרחים בספרד. המחזה הועלה לראשונה על הבמה ב- 1945. המחזה מתמקד באירועים המתרחשים בבית באנדלוסיה בתקופת אבל, שבמהלכם ברנרדה (בת 60) שולטת באופן מוחלט בחייהן של חמש בנותיה: אנגוסטיאס (בת 39), מגדלנה (בת 30), אמליה (בת 27), מרטיריו (בת 24) ואדלה (בת 20). בבית מתגוררות גם לה פונסיה, המשרתת בת ה- 60 ומריה חוספה, אמה בת השמונים של ברנרדה.

לורקה לא כלל אף דמות גברית במחזה, מה שגורם למתח מיני רב, שנוכח לאורך כל המחזה. פפה “אל רומאנו”, מושא אהבתן של בנותיה של ברנדה ומחזרה של אנגוסטיאס, מעולם לא מופיע על הבמה. המחזה עוסק בנושאים של דיכוי, תשוקה, הליכה בתלם ובוחן את ההשפעה שיש לגברים על נשים.

להקת הפלמנקו הישראלית הינה להקת הפלמנקו הרפרטוארית המובילה בישראל. היא הוקמה בשנת 1997 על ידי מיכל נתן, המנהלת האמנותית והכוריאוגרפית של הלהקה. הלהקה פועלת במסגרת העמותה לקידום תרבות הפלמנקו בישראל (ע”ר) ונתמכת על ידי משרד התרבות והספורט ועיריית תל אביב.

מיכל נתן, ילידת ישראל, הגיעה אל המחול הספרדי לאחר שלמדה במשך שנים סגנונות מחול שונים – קלאסי, מודרני, הבוטו היפני ומחולות אתניים אחרים. מיכל שהתה בספרד תקופה ארוכה, במהלכה הופיעה בטבלאו פלמנקו במדריד והשתלמה אצל גדולי המורים: Javier Cruz, Paco Fernandez, Manolo Marin ועוד. מאז חזרתה לארץ, היא ממשיכה להופיע עם להקות והרכבים ספרדיים בסיבובי הופעות בעולם, הוזמנה ליצור תיאטרון-פלמנקו עבור להקה מובילה מספרד ומשתלמת בקביעות מידי שנה אצל מורים נבחרים בספרד. מיכל הקימה את בית הספר לפלמנקו ולמחול ספרדי, הנחשב למקצועי ביותר בארץ. בכירות תלמידותיה משתלבות בסצינת הפלמנקו המקצועי בארץ ובעולם.

ALBA

דרמה של נשים בספרד של תחילת המאה ה-20

יום ב’ 9.12.19 בשעה 20:00 – היכל התרבות אשקלון

יום ג’ 10.12.19 בשעה 20:00 – היכל התרבות עפולה

יום ד’ 11.12.19 בשעה 20:30 – תיאטרון חיפה

מוצ”ש 14.12.19 בשעה 21:00 – מרכז סוזן דלל תל אביב

יום א’ 15.12.19 בשעה 20:30 – היכל התרבות יבנה

יום ג’ 17.12.19 בשעה 20:30 – תיאטרון החאן ירושלים

ע”פ “בית ברנדה אלבה” מאת פדריקו גרסיה לורקה

כוריאוגרפיה: Javier Latorre

אמנית אורחת: סילביה דוראן

תרגום טקסט: יאיר שיינפלד, מיכל נתן

קריינות: גילה אלמגור

סולו קומפאס קחון: מעין דוארי

עיצוב תלבושות: ורוניקה שור

ביצוע תלבושות: ולנטינה סטץ

עיצוב תאורה: יעקב ברסי

הקלטות: יוסי פרץ

רקדנים: מיכל נתן, סילביה דוראן, ולדה וסט, איבליסה מרטינז גונזלס, גראו קבררה קאודרדו, מורן רון, 

אילת שחר, מאיה שני פלנבאום

אולי תאהב\י גם:

הולכים לאכול בירושלים ב”מסעדות פתוחות ירושלים”

איטו אבירם

סרט חדש: “הטנור״ – “תופס אותך בגרון”…

איטו אבירם

מופע מחול מודרני: ורטיגו 20 – יופיו של הג’אז

איטו אבירם

הגב לפוסט

דילוג לתוכן