“יופיו” של הרעש

תחילה הגיעו הפועלים המשפצים את הבית הסמוך. בשש בבוקר הם הפעילו את כלי המשחית החשמליים שלהם, ושלחו את כל דיירי הרחוב במרוצה החוצה, מתוך חלומותיהם הוורודים אל המציאות האפורה.

אחר כך הגיע הטרקטורון של העירייה, מלווה במכלית “המטאטא” העירונית. זהו כלי הנשק הסודי החדש שנועד להילחם בלכלוך העירוני. על הטרקטורון מותקן מיכל, וזה מחובר אל הרץ הקדמי, פועל אתלטי במיוחד, המלהטט בין המכוניות החונות והולכי הרגל, כשהוא אוחז בצינור גמיש ומתיז לכל העברים. חוץ מהרעש האדיר שהשילוב הקטלני הזה יוצר, יש גם סילון מים שפוגע, בדרך כלל, במכוניות ובהולכי הרגל. פה ושם נרשמת פגיעה גם במדרכה.

בשמונה הגיע זובין מהטה מהפילהרמונית. הוא נעמד על אתר הבנייה המרשים של המיליונר הצרפתי, זה שבונה על רבע דונם את מוזיאון הלובר ומוסיף גם בריכת שחייה אולימפית בחצר. זובין הניף את השרביט ומופע האופרה הגדול החל. הזמרים, הלא הם פועלי השלד, צעקו על נהג מערבל הבטון, שמצידו הפעיל את כינורות משאבת הבטון על טורים גבוהים.

אמבולנס נוסף פילס את דרכו ברחובות הקטנים תוך השמעת ארסנל הצפירות השלם שלו  בתרועות חצוצרה רמות. שני גננים המתחזקים את הגינות ברחוב חברו אל צמד פועלי קבלן האחראים על ניקוי השלכת מהגינה העירונית וכולם חברו אל היצירה בקולות צפצוף. אלה הם חלילי הפיקולו המצפצפים כבר שנים על החוק החדש וממשיכים להפעיל את מכשירי הרעש שלהם בעוצמה גבוהה במיוחד.

ישבתי בתוך כל הרעש הנפלא הזה בחדרי וניסיתי לכתוב משהו פסטורלי, לקראת עונת החופשות. וזה מה שיצא…