נכנסנו מבוגר אחד ושלושה ילדים למופע התיפוף המקצועי “טררם סטגדיש”. מקצועי אמרתי, שכן, שליטתם של חמשת חברי הלהקה באמנות התיפוף, הקפיצה, הטפ-דנסינג ושאר התחומים הנוגעים בקצב על הבמה, ראויה באמת לכל מחמאה.
כשיצאנו, שעה מאוחר יותר, אמרו שני ילדים שהמופע היה טוב, והם נהנו. עוד ילדה אחת, והמבוגר שהוא אביה, הודו שלא כל כך נהנו. תכף ננסה להסביר מדוע…
לפני תחילת המופע ישבו באולם הגדול אינסוף ילדים, חלקם פעוטות, ולכולם הורים, שניסו לא להסתיר לילדים שיושבים בשורה שאחריהם, ולא תמיד הצליחו. עלייתם של חמשת המתופפים-רקדנים על הבמה סימלה את תחילתה של הופעה שכולה תיפוף אחד גדול. הרבה רעש, הרבה קצב, הרבה מהומה והרבה שמח. למי זה מתאים? לא לכל אחד.
הרקדנים, שהם גם שחקנים ובעיקר מתופפים, הם חבר’ה צעירים, היודעים דבר או שניים על הפעלה של קהל צופים. הם יודעים איך לחלק את הקהל לקבוצות, הם יודעים איך לארגן תחרות שבה הקהל יתחרה בעצמו, והם יודעים – וזה הכי חשוב- לעצור בזמן, כשהקהל מאבד כוח או התלהבות, ולחזור אל המופע שלהם.
נהיה כנים ונודה כי רוב הקהל נראה מרוצה ביציאתו מהמופע. הם אהבו את הקצבים המשתנים, הם אהבו את מגוון אבזרי התיפוף (כולל כפיות, גוף האדם וכו…) שבהם השתמשו במופע, והם התחברו אל הקצב, שהוא תמיד מהיר, תמיד תוסס, ותמיד מדבק. אימא אחת, שישבה לפני, לא הפסיקה למחוא כפיים בזרועות מונפות, כשהיא מסתירה לי ללא הרף את הנעשה על הבמה. היא הגדילה עשות, והניפה בכוח את ידיו של הפעוט בן השנתיים שישב בחיקה, ולא כל כך הבין את פשר התלהבותה של אמו.
אני, שראיתי כמה מופעי תיפוף בחיי, חייב להודות שמופעי “טררם” ו”מיומנה” הקודמים שבהם חזיתי, שנועדו לילדים, לנוער ולכל המשפחה, היו מוצלחים יותר בעיקר בשל שילובה של עלילה, שתמיד הצליחה להדביק את חלקיו השונים של מופע התיפוף לכלל הצגה אחת.
הפעם זה לא היה. קטע תיפוף אחד רדף את משנהו, והקהל, שלא ידע שהעלילה לא תבוא, ושום סיפור לא יסופר על הבמה, המשיך לחכות בסבלנות עד סיום המופע. בדרך, הוא גם נהנה… ברובו, מחגיגת הקצב.
מפיקי המופע כותבים עליו: “… מופע המשלב תיפוף בסגנונות שונים, ריקוד ותנועה באווירה קומית סוחפת. תערובת של קצב, תנועה, קטעים קוליים והומוריסטיים ומוזיקה מקורית ודומיננטית.מופע הבנוי על אינטראקציה עם הקהל, בו מוצגים קטעי תיפוף, בשילוב קצב ומוזיקה תוך שיתוף חוויתי של הקהל. ”
שורה תחתונה: למרבה הפלא רוב הקהל התחבר אל הקצב, התנועה והמוזיקה, והעלילה לא חסרה לו, כנראה. המיעוט, ואני ובתי בתוכו, יחכה למופע הבא, שבו בוודאי יימצא סיפור כלשהו שיצליח להפוך את תערובת הקצב להומוגנית ומגניבה אפילו יותר.
מופעים קרובים:
| 09/07/2016 | 10:00 | צוותא – חזן 3 | אבן גבירול 30, לונדון מיניסטור, תל אביב |
| 28/05/2016 | 11:30 | סוזן דלל – אולם 1 | יחיאלי 5, נווה צדק, תל אביב |
טררם סטגדיש – ברלינר הפקות. 03-6123719berlinerpro@gmail.com
ראש הטופס
תחתית הטופס
תגובה אחת
לא אהבתי שיש פלייבק ולא כל המוזיקה חיה. הילדים ואני השתעממנו