הערה: מתאים גם ליום חורפי אביבי וגם ליום קייצי קריר
החלטנו לבלות יומיים-של-חול בגלבוע, אחת מפינות החמד היותר נשכחות במדינה. ומדוע פינה נשכחת? מכיוון שעם ישראל עולה לרגל בהמוניו לצפות בפריחת האירוסים, תוך יצירת פקקים בלתי אפשריים על הכבישים הצרים, במהלך שני סופי שבוע אביביים בשנה, ואחר כך שוכח מההר לחלוטין.
מזג האוויר היה מושלם. אביבי-עד-קריר. המרחק מהמרכז – שעה וקצת. הקפה בדרך (קפה בונו על כביש 4 ליד צומת קדימה – מעולה!) והנה, אנחנו (זוג הורים ובן ובת, תאומים בני 12) כבר מעפילים על רכס הגלבוע מכיוון צומת נבות. נזכרים בחוויית ביקור קודמת שהיתה לנו במסעדת קימל בגלבוע, ואיך נהנינו לגלוש במדרון הסקי המלאכותי הסמוך, שנראה בימים אלה במצב גסיסה מתקדם…
אחר כך התחילו הפרחים לכבוש את שולי הכביש הצר, שולחים את תפרחתם החוצפנית אל בין צמיגי המכונית. נופים מפתיעים של עמק יזרעאל נגלו מבין החורשות, חלקן סבוכות, שעטפו אותנו במעלה הדרך. פה ושם נגלו פרות דשנות, רועות בכל הטוב הירוק הזה, ורחוק יותר אפשר היה לזהות בקלות את הרי הגלעד ואת פינותיו הנשכחות של עמק המעיינות, הלא הוא עמק בית השאן בשמו מעורר הסקרנות שניתן לו לפני שנים ספורות. שם, שכל כך מתאים לו…
קל להתמצא בגלבוע. פשוט נוסעים דרומה על הכביש הצר והיחיד המתפתל בין אוכפיו של ההר ומחבר בין חבל התענכים לבין עמק הירדן. התאפקנו שלא להיכנס אל פינות הפיקניק שבכתף שאול, הניבט אל עין חרוד והמשכנו עד הר ברקן. שם מצאנו, גם באמצע השבוע, לא מעט מטיילים שממש כמונו העדיפו לבלות יום אביבי על ההר שדויד קילל אותו, והוא – בחוצפתו, מעז לפרוח ולצמוח בכל עוז. שוטטנו להנאתנו בין שבילי הפרחים והעשב, שעלה על גדותיו, טיפסנו (הבנים שבחבורה) אל מגדל התצפית הגבוה, עשוי המתכת, שיכול לגרום לרעד בלתי נשלט אצל אלה מבינינו שסובלים מפחד גבהים, והמשכנו אל שדות האירוסים הפחות מוכרים, אלה הסמוכים אל גדרותיו של כפר הנגמלים מלכישוע.
היתה שעת אחר צהרים מאוחרת כשהחלטנו שאנו שבעים מהנוף ומהשיטוטים. קיבותינו המו, והפתרון המתקבל על הדעת היה למצוא מסעדה טובה וסמוכה. ומכיוון שבחוות תבליני הגלבוע ובקימל היינו לאחרונה, הפור נפל על המסעדה המצוינת דג-דגן, שבקיבוץ חפציבה על צלע הגלבוע. המסעדה שוכנת בתוך הרפת הראשונה בעמק, יש לה מראה כפרי ועשיר, וממש כמו האוכל שהיא מציעה, הכולל תפריט דגים משובח. המסעדה מנוהלת על ידי קרן הנמרצת והחייכנית, ביחד עם בעלה השף, שאינו עוזב את המטבח, וכך עדיין לא זכינו להכירו למרות שביקרנו במקום יותר מפעם אחת, ותמיד נהנינו מהסעודה במקום.
כשיצאנו, מתנדנדים, שבעים מדי ועייפים מספיק, החושך כבר עטף את הכל. נכנסנו למכונית ושמנו פעמינו אל הישוב מגן שאול, הנושק לחומת ההפרדה מצידו המערבי של הגלבוע, שם חיכה לנו הצימר “אחוזת הגלבוע”, שאירח אותנו ללילה אחד.
בחשכת העמק השקופה, צלולת האוויר ועטורת הכוכבים, יכולנו לראות את הגינה המטופחת בכניסה לאחוזת הגלבוע. בקתות עץ משני צידי הרחבה המעוצבת, ובקצה בריכת שחיה סגלגלה, שנצבעה בגוונים כסופים, באצבעותיו הדקיקות של הירח. אנחנו קיבלנו את בקתת “המלכה” ומיהרנו להתקלח ולהשתרע על המיטות. לילה טוב.
עם הנץ החמה קמנו, מלאי מרץ, לחצי יום נוסף של פעילות. תחנתנו הראשונה – הגן היפני שבחפציבה. זה הגן שחברי תנועת המקויה היפנית, נוצרים שכולם אוהבי ישראל אמיתיים, ובראשם פרופסור אברהם איקורו טושימה, הקימו לאות ידידות עם העם היושב בציון בכלל, ועם הקיבוצניקים מחפציבה בפרט. היו אלה הקיבוצניקים, שהציעו את ידם המושטת כשמייסד התנועה הגיע, לראשונה, לישראל.
הלכנו בין שבילי הקיבוץ על לקצהו הדרומי של הקיבוץ, הנושק למדרון הגלבוע, גבוה מעל העמק, מצאנו פנינת טבע שהקים האדם בחוכמתו, המציעה יופי בצד שלווה. על פני דונמים ספורים הצליחו היפנים לברוא עולם קטן של נוף ומים. יש שם דשא ושבילים מתפתלים, מפלי מים וערוץ מעיין המפכה בעוז, עד בואו אלי בריכת דגים סגלגלה. גשרון עץ המוליך אל שביל, הנעלם בתוך צמחיית ההר הסבוכה, פינת ישיבה מוצלת, פסלי אבן ומערת תפילה הספונה בתוך צלע ההר. לא הרבה, אבל כל כך יפה, כך כך ממכר, כל כך מעורר מחשבה.
(ביקורכם במקום יתאפשר רק בתיאום עם נעמה עמית, המדריכה נאת המראה, מרחיבת הדעת והכל-יכולה, חברת הקיבוץ, שתיקח אתכם לסיור מודרך בשם “סוד הגן היפני”, 054-6634348).
מהגן היפני מיהרנו אל כפר יחזקאל. שם, בתוך מבנה העץ הנעים של חנות “מחלבת ברקנית”, חיכתה לנו ארוחת גבינות, לחמים וירקות. מחלבת ברקנית היא מחלבה משפחתית לייצור גבינות איכותיות מחלב עיזים וכבשים, הראשונה מסוגה בישראל.
נסענו בעקבות השילוט הצנוע, ובקצה הרחוב הכפרי במושב מצאנו את מיכל ואבינועם, הבעלים החביבים, שלא רק פרסו בפנינו ארוחה בלתי נשכחת, אלא אף ליוו אותנו בסיור קצר אל תוך החדרים המקוררים שבהם מתקיימת ממלכת ייצור הגבינות.
לפני הסיור ישבנו ליד השולחן הערוך, אחד מכמה שולחנות עץ בתוך החנות הכפרית. סביבנו מדפים עמוסים בכל-טוב תוצרת חקלאית גלילית ושפע גבינות. האמת? כבר מזמן לא נהנתה כל המשפחה מסעודת גבינות קשות טעימה כל כך וגם עכשיו, בעת כתיבת המילים, עולה בחיכי טעמן הבלתי נשכח של הגבינות המיוחדות ועזות הטעם של אבינועם ומיכל מ“ברקנית”. טלפון : 0723947497
זה היה השלב שבו נאלצנו לחזור הביתה. מאחורינו השארנו את הגלבוע ועמק המעיינות שאנו כה אוהבים לחזור אליו בכל פעם מחדש. הפעם לא רכבנו באופנינו בין שביליו הנמתחים של פארק המעיינות, לא לנו בצימרים המרווחים של עין חרוד ולא טעמנו מהמטבח התאילנדי של מסעדת יקינטון. אפילו לא הספקנו לקפוץ לשכשוך במימיהן החמימים במיוחד של בריכות הסחנה. אבל, הרי צריך להשאיר משהו לפעם הבאה. לא?!
הצעה לטיול: חופשה משפחתית בעמק המעיינות: באיזה דרך כדאי לנסוע לשם, איפה כדאי לעצור בדרך, איפה לבלות והיכן לטייל בעמק המעיינות, באיזו מסעדות תיהנו לאכול ובאיזה צימר או מלון תיהנו לישון. (ההמלצות מבוססות כולן על התנסויות אישיות שלנו!)