“חחח.דוט.קום” יצירת המחול של רונית זיו: מרתקת וסוחפת

• מאת אוולין יפרח

חחח .דוט .קום  הפתיעה אותי בוירטואוזיות תנועתית המשלבת שפה אישית ואותנטית יחד עם שפה מוכרת וקלאסית של בלט תובעני.

המופע מתחיל  בגבר שוכב מאחורי ערימת חוברות המוכרות לנו את החיים בג’ורנל, מלמדות אותנו להיות פלקט ,חיים בשלט רחוק ,גדוש בחייכנים וסימנים מוכרים אחרים ,השפה הבינלאומית החדשה והפוליטקלי קורקט של העידן החדש. שיחה של גבר ואישה  ברקע ,מדברים ומתלבטים ,אט אט המילים מאבדות תוכן ומשמעות ונבלעות בתוך חוברות הוראות לחיים נכונים. רקדנית נכנסת ותוחמת את החלל, מכניסה אותנו אל החדר האינטימי של כוריאוגרפית עמוקה, שופעת, מרתקת וסוחפת, אישה חוקרת חיים.

זהו דואט של רקדנים חזקים ופיזיים שלא מוותרים לעצמם ומתמודדים עם כוריאוגרפיה חסרת פשרות ,כזו המחייבת טכניקה ברמה גבוהה ,יכולת הבעה מגוונת וכושר של אצן באולימפיאדה. גופים פיזיים של רקדנים אוגרי מידע ופולטי נתונים, רוקדים אינטנסיביות וסיזיפיות של חיי רקדנים ושל חיים בכלל. הקומפוזיציה בחלל והמעברים בין הקטעים הפיזיים והמוזיקליים היו מרגשים והרמוניים ונשזרו בחכמה נוגעת, מעברים בין מצבים הנתמכים ע”י בחירות מוזיקליות מדויקות ומתופף רגיש ונוכח.

היתה לי תחושה של זוג כלוא בתוך ציר זמן ,מגיע  לעתיד וחוזר שוב לעבר ,זוג משחזר טעויות רגשות ומצבים, מזגזג בדרך לזוגיות שלא רוצה לנוח.הם נלחמים צוחקים מתלטפים מתקדמים וחוזרים שוב לאחור ,מנסים להיות זוג מושלם, זוג מז’ורנל עם חיוך מאולץ.

בעיני רוחי ראיתי את החלל מתמלא בחוטי חשמל דקים ועדינים ,נוצצים  ובוהקים אך עם הזמן ותוך כדי תנועת החיים והתנועה בחלל התעבו החוטים והצבעים הפכו מטושטשים ,חוטי החיים התלפפו והפכו למבוך מורכב של סיטואציות שמחפשות פתרון.

החלק השני של המופע מתקיים על דשא סינטטי ,כמו רגש סינטטי ,אשתף בשקיפות שהחלק הזה הרגיש לי קצת פחות מבושל וכבר הייתי שבעה. הרגשתי את תשישותם של שהרקדנים לירון  ואלדר שכבר התעייפו  ואבדו עוצמה ,יחד עם ,זה הם חינניים להפליא  גם בעייפותם ומרגשים במסירותם.

היו קטעים ספציפיים שבהם התנועה שהולבשה על הרקדן אלדר אלגרבלי לא תמיד שרתה אותו או החמיאה לו והייתי מזמינה אותו לעוד קצת פשטות תנועתית והבעתית גם בביצוע.

בקומוניקט לקראת המופע נכתב: “ביצירה חחח.דוט.קום, הדמויות על הבמה חוזרות על אותם התבניות גם אם אלו לעיתים הרסניות. אחת מהדמויות עסוקה באוסף כפייתי של מגזינים שהכותרת שלהםMan’s Health  במגזין כתוב הכול; מה לאכול, מה לעשות בשביל לשמור על גזרה חטובה, אפילו מה לחשוב, וכמובן מה המתכון לחיים מאושרים. המגזינים האלו כמו הצ’ט כמו הסוכר, מלווים את הקורא בתחושה של אושר ונחת אבל ישר לאחר תום הקריאה מתחלפת זו לתחושת ריק. חלל גדול נפער, החרדה. אותה אי נוחות כשסוגרים את מסך המחשב.”

אני משתפת אתכם בעובדה, שהרגשתי פער רגשי בין היוצרת לרקדנים, פער לגיטימי הנובע מגיל וניסיון חיים  זה  בא לידי ביטוי בעומקה של תנועה ובמבט עיניים אחד וניתן לגשר עליו תוך כדי תנועה. המלצתי היא לתקצב את האמנים החוקרים ,שומרי הרגשות והלבבות של אנושות מנוכרת.

תודה על ערב מרתק ומעורר השראה, נגעתם לנו בלב.

**

חחח.דוט.קום

יום ה’ 25.7.19 בשעה 21:00 – מרכז סוזן דלל- סטודיו זהבה וז’אק.

כוריאוגרפיה: רונית זיו רקדנים: לירון קיכלר, אלדר אלגרבלי ניהול מוסיקלי: נדב לוזיה

תיפוף: שלו סרור עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין במה ותלבושות: רונית זיו

• אוולין יפרח היא רקדנית, כוראוגרפית ומורה למחול.