חופשה בקיבוץ שניר – ליהנות מכל העולמות

בחרנו תקופה נפלאה לבקר בקיבוץ שניר. השמיים החליפו צבע בכל רגע, ממש כמו עלי העצים, שחלקם כבר נשרו. האחרים נצבעו בצהוב בהיר, והפכו את החצר המוריקה של הקיבוץ לגן ציבורי שופע הפתעות. הפרות שרעו בשלווה ליד שער הכניסה לקיבוץ נהנו מהאוויר הקריר והרוח הערנית. צליליו הקרובים של מי הבניאס הגועשים עלו מתוך הקניון שעל גדתו המערבית נבנו בתי הקיבוץ.

כדי להגיע לכאן הצפנו עד לקצה הצפון מזרחי של הגליל העליון. וכך, בין החרמון, הגולן ועמק החולה, גבוהים מעל לדן ולדפנה, שאר ישוב והגושרים, צופים על אצבע הגליל, מיהרנו לקחת את מפתח החדר מהקבלה ובנסיעה קצרצרה מצאנו את עצמנו ליד נקודת ההתחלה של הקיבוץ. ובכן, ה”סוויטות” המוזכרות באתר הן המבנים חדי הקומה, המוארכים, שבכל אחד שלוש יחידות דיור, היכן שהיו מבני המגורים הראשונים. עצים, דשא, נוף, וקצת מאכזב מבחוץ. צנועות כל כך… ובכלל, כשאני שומע על סוויטה, אני מדמיין את ביתו של אהוד ברק, לפחות!

מישהו עם טעם טוב עיצב מחדש את דירות המגורים של הוותיקים…

אולם בפנים צפתה לנו דווקא הפתעה נעימה. שני חדרים נוחים, חדר אמבטיה עם ג’קוזי גדול, מרפסת שהיא דֶק עץ הצופה על הנוף והעיקר – הכל מעוצב, מודרני, נקי ועושה חשק. בחדר הכניסה הייתה ספה נפתחת לשניים, נוחה וגדולה, עם מזרונים עבים, שגם לילדים יהיה נוח. בסמוך – מטבח קומפקטי. מקרר, מיקרו, קומקום, צלחות וסכו”ם. אפשר להסתדר. בחדר השני יש מיטה זוגית רחבה יחסית,  ארון גדול, פינת כתיבה מוארת ויציאה אל מרפת קטנה, תלויה, הצופה אל הנוף.

אכן, כמה חכמים היינו להעדיף אירוח בקיבוץ. בכל פעם אני נוכח בזאת מחדש. הנה, רק גמרו הילדים לתהות על קנקנה של ה”סוויטה”, וכבר הם פרצו החוצה, אל הדשא הנפתח למרחב, אל העצים ואל נופי הקיבוץ שאין כמוהם לטעת בך, הנופש, תחושה של כיף וחופש. אני פרצתי אחריהם, וביחד שוטטנו בין השבילים החבויים ובתי החברים, רק כדי לגלות כלבלב ידידותי, מגדל שמירה ישן שניתן לטפס עליו, והעיקר – פינת משחקים ידידותית להפליא, ששם חברו לילדינו ילדי הקיבוץ וביחד כולם השתעשעו ביחד ולחוד.

בבוקר חיכתה לנו הפתעה, בדמות ארוחת בוקר מושקעת בחדר אוכל מעוצב, שהזכיר לנו קצת אולם חתונות. ניכר היה במנות שהושקעה בהן הרבה מחשבה ואסתטיקה. סלט ירקות, מיני גבינות, דגים מלוחים והכל מקושט ומעורר תיאבון. בנוסף, הצוות גילה רצון טוב ואץ להגשים כל משאלה של הסועדים. ביום שבת אין חביתות, אבל יש ביצים קשות חומות בטעם חמינדוס וגם, איך לא, ג’חנון.

עם זאת, מוזר שבין הלחמים לא היה לחם עתיר סיבים, כהה או שחור, וגם סוכר חום לא היה. מעניין שדווקא בקיבוצים אינני מצליח למצוא מאפים עתירי סיבים. לעומת זאת, היה גם היה בורקס טעים ועתיר שומן טראנס, וגם עוגה מצוינת. הישיבה סביב שולחנות גדולים ומרובעים אילצה אותנו לפתח שיחה עם משפחה אחרת, קצת בלית ברירה. גם כאן הייתי עושה שינוי, ומוסיף כמה שולחנות קטנים, בשביל טיפוסים לא חברותיים כמוני, שלא תמיד מעוניינים לפתח שיחה עם בניזוג כפויים ולא מוכרים.

מישהו גילה לנו שממש אחרי שער הקיבוץ, ליד בית הקברות הקטן, ישנה ירידה קצת מאתגרת היישר אל מימי הבאניאס. ללכת ליד המים, בין השיחים והעצים, לשמוע את שאונם ולהיזהר שחזירת בר עם גורים לא תחשוב שאתה מאיים עליה. נשמע מדליק, לא?! המסלול מגיע עד שאר-ישוב, ומשם בחזרה באותה הדרך, או בצד הכביש. אבל אנחנו הרחקנו לכת מהקיבוץ, שממוקם בתוך פנינת טבע אמיתית, עד למוזיאון האדם הקדמון במעיין ברוך. היינו לבד, אבל נהנינו מכל רגע, בחברתו של אמנון אסף ותיק הקיבוץ שהפך את המוצגים במוזיאון הקטן לחוויה אמיתית בשביל הילדים.

בערב, כשחלפנו עייפים ליד מגרשי הכדורסל והטניס, המשמשים את המקומיים, החלטנו שבמקום ללכת לישון נלך עם הכדורגל אל המגרש, וננסה למצוא שותפים למשחק כדורגל. הצלחנו. משפחה מקומית: אבא, שני בנים ובת פעוטה, התנדבו לשחק נגדי ונגד ילדיי. משחק הכדורגל, לאור זרקורים, כשהרוח הקרה מצננת את חום גופנו והתלהבותנו, היה מופלא, לכל הפחות. איש לא רצה ללכת הביתה. איש לא רצה לישון. והנה – זהו כל סודו של הקיבוץ. גם סוויטות, גם מרחבים, גם אוכל טעים, גם ריח של זבל ניחוח חציר וגם “יצירת קשר חברתי” עם המקומיים. הראו לי מלון שבו תקבלו כל כך הרבה?! 

תיירות בשניר – סוויטות בין גליל לגולן

טלפון 04-6952508 טלפקס 04-6952403

מחירים:  המחיר הינו על בסיס לינה לזוג וכולל מע”מ אלא אם צויין אחרת