התארחה והתרשמה שירן מן *
חושבים על חופשה משפחתית? אולי רומנטית? כשמדובר בחופשה ישראלית הכיוון הוא, בדרך כלל, אל הצפון, או אל הדרום, ושיהיה רחוק ככל האפשר. שם כל האטרקציות. שם נמצא הכיף. אבל, כשחושבים קצת יותר לעומק, ובמיוחד אחרי קריאת הכתבה הזאת, קופצת אפשרות נוספת, קוסמת לא פחות: עמק הירדן! וביתר פרוטרוט: השילוב המוצלח בין “נהרא” ובין “בית איל”.
עמק הירדן יכול להיות מזוהה עם חום כבד מנשוא בקיץ, אבל עם שמש מחממת ומלטפת בחורף ובעונות המעבר. עבור התיירים והנופשים זהו שילוב מנצח בכל עונות השנה, כשבקיץ עושים המזגנים ושפע מקומות הרחצה את העבודה ובחורף – קרני השמש והיעדרם הכמעט מוחלט של העננים.
עבורנו, ערן ואני, היתה החופשה הזאת הפתעה אחת נעימה שבמהלכה לא זזנו מקיבוץ אשדות יעקוב. הקיבוץ הזה, המחולק היסטורית לשניים: “איחוד” ו”מאוחד”, איננו אלא גן גדול של מדשאות, עצי נוי בתי מגורים הטובלים בירק וברקע נופם הפראי של הרי הגלעד ושלוחת הגלבוע. מתוך הקיבוץ, “רק חמש דקות מחופי הכינרת”, יוצאים שבילים מתפתלים לערוצו הפראי של הירדן הסמוך, אל מטעי הבננות האין-סופיים ואל שביל הטיילת הצמוד לכביש 90 ומחבר את יישובי הסביבה למארג אחד גדול של נופש, פנאי, שלווה וספורט.
המרחק בין האירוח הכפרי לבית איל הוא מרחק הליכה, ואנו התחלנו שם. מה שחשבנו שיהיה עוד קאונטרי שבו בריכת שחייה, קצת דשא ופינת משחקים לילדים, התברר מיד כמקום מיוחד במינו, המציע הרבה יותר. קיבלה אותנו קרן פישמן, מנהלת תרבות ואירוח, שאירחה אותנו בלבביות, המאפיינת את אופיו מכניס האורחים, הטבול באהבת אדם של בית איל.
האמת? מעולם לא היינו במקום כזה. הוא לא מרגיש קאונטרי, אלא יותר בית של בריאות וכיף, היכן שאתה יכול לדאוג לבריאות שלך, אבל גם לשחות ולהירגע בכיף, ביחד עם הילדים, ממש בסגנון “ובחרתם בחיים”. המקום משלב קאונטרי שהוא מונגש לנכים ולמוגבלים, ומציע כמה בריכות מקורות ובהן בריכת הידרותרפיה ובריכת ילדים גדולה. כל זאת, בצד אתר הנצחה של כל הנופלים במערכות בלבנון לדורותיהם וחללי פעולות האיבה שיצאו מלבנון. השילוב הזה, של מורשת והנצחה בצד בריכות השחייה, המדשאות, הספא, הכושר ,החוגים והסאונות, מעניק למקום את ייחודו. (עוד על רשמי ביקורנו במקום תוכלו לקרוא בסוף הכתבה.)
כשמסתיים ביקורנו ב”בית איל” אנחנו נעים לכיוון החדר המוזמן שלנו, במתחם האירוח הכפרי “נהרא” ותחושת החופש שמעניקים מרחבי הקיבוץ משכרת ממש. בדרך אנו פוגשים קיבוצניקית קשישה על אופניים. היא מחייכת. אנחנו אומרים: “כל הכבוד”.
אחר כך חוסמים שני טווסים את השביל, וכמעט מסרבים לפנות לנו מקום. המחשבה עולה, שזהו מקום אידאלי לחופשה עם ילדים, גם פעוטות. הם יכולים לרוץ כאן, להשתולל, לשחק על השבילים ובמדשאות, להסתתר מאחורי שיחים מטופחים, להישען על גזעי עצים רבי שנים ולא לחשוש לרגע מסכנה או פגע. חובה להביא אופניים וקורקניטים, גם לקטנים וגם לגדולים יותר, שכן הקיבוץ הוא ציר של אינסוף שבילים ומסלולי רכיבה מרתקים, המשלבים מי נהר, שדות והרים נישאים, במרחק נגיעה.
אם מעדיפים, ניתן לקחת את הילדים, מרחק הליכה, אל פינות החי והנוי, היכן שנמצאים גם המוסכים והיכן שחונה הציוד החקלאי, שתמיד מעניין ילדים.
אבל אנחנו השארנו את הילדים אצל ההורים ובאנו לחופשה רומנטית, ולכן אנו חולפים על פני מתחם האירוח של המשפחות שיש בו כמה עשרות חדרים, ובצידם שפע שולחנות פיקניק, משחקי החצר, ערסלים, ומגיעים למתחם “הבוטיק” המיועד לזוגות בלבד, שמגיע להם. כמונו.
מתחם הבוטיק הוא מול חדר האוכל. כשאנו נכנסים אנו מגלים חדר מעוצב ומפנק, מנחה של יין ושוקולד על השולחן, תיכף נחסל אותה. התחושה היא שהכל חדש, עבר שיפוץ, המקלחת והכיור, טלוויזיה, יציאה לגינה אל מרפסת, הדשא מקסים.
אז אחרי ששתינו יין וטרפנו את השוקולד, אנחנו הולכים לישון, וכשמתעוררים, נכנסים למכונית, ובמקום להזמין אותה אלינו, אנו נוסעים אל מסעדת הפיצה המומלצת, מסתובבים קצת בצומת צמח, שיש בו בתי קפה, מסעדות ושפע חנויות ואז חוזרים בדקותיים אל החדר.
בבוקר – הפתעה גדולה. רחבת הדשא התמלאה בעשרות משפחות וזוגות המסובים סביב שולחנות קטנים וגדולים. יש מקומות ישיבה גם על המרפסת, והכי חשוב – בפנים קורצת אלינו ארוחת בוקר מפנקת ומושקעת המחכה לנו בחדר האוכל, שהוא גם הקפה המקומי.
אנו שמחים לגלות שהצוות שמח לעזור, מגיש לנו מיוזמתו סלטים אל השולחן ומלמד אותנו איך להרכיב ממוצרי המזון הרבים ווריאציות של סלטים. גם המטבח הפתוח – האוכל נעשה מול עיני הסועדים – מצטרף אל התחושה שאוהבים אותך, יודעים לארח, קשובים אליך ומוכנים לעשות מעל ומעבר רק שתיהנה.
ארוחת הבוקר והבוקר עצמו הם, במקרים רבים, רגע השיא של החופשה, במיוחד אם היא קצרה. אנחנו מחליטים להמשיך אותה בטיול נוסף בשבילים, ולמרות שפע האטרקציות בסביבה, והאפשרות לטייל ברגל, לרכוב על אופניים או לנסוע אל הכינרת ושפע האטרקציות שהיא מציעה, אנו מחליטים להישאר בחדר ובסביבתו. לפני שנעזוב קופץ לנו לראש רעיון: אפשר לנסוע ל”בית גבריאל” הסמוך וליהנות מסרט או ממופע… צריך רק לבדוק מה יש.
נהרא קיבוץ אשדות יעקב איחוד, ד.נ. עמק הירדן 15155 טלפון למידע והזמנות 04-6756404
בית איל, היכן שספורט, בריאות, תרבות והנצחה נפגשים.
התחושה הראשונית כשנכנסנו למקום היא קצת מבלבלת, אך בעיקר מסקרנת, כי נכנסים להיכל גדול, המבואה, ובעצם יש 3 מסלולי הליכה. פנה ימינה, ותגיע אל בריכה חצי אולימפית מקורה. ישר קדימה זה שביל הנצחה ומשמאל – חדרי הכושר. זהו חיבור שאיננו רגילים אליו. מצד אחד הבריאות והכושר, ובמקביל – ההנצחה והאבל. מה הם רוצים שהאורח ירגיש? אני תוהה. אבל חיש קל תופס אותך הווייב, שהוא צעיר וקליל. ברקע יש מוסיקה, והסקרנות מושכת הלאה.
עלינו במדרגות אל שביל ההנצחה, שאיננו אלא מסדרון ארוך וגדול. משמאל מונצחים כל חללי מלחמות לבנון לדורותיהם, לפי השנים, הקרבות והמלחמות. יש גם מסכים שמספרים את סיפורי הגבורה. מימין חלונות ענקיים שצופים אל הבריכה. מבלבל, מסקרן, מעורר סוג של אי שקט חיובי, חוסר סבלנות המאיץ בך, הבא בשערי המקום, לטעום את הכל, ליהנות מהנופש, המים, הכיף, אך גם להיפתח ולהכיר את הסיפור המיוחד של המקום, ושל האדם שעל שמו הוא קרוי.
בית איל הוקם על ידי אורנה שמעוני, לזכרו של בנה, סגן איל שמעוני, בן קיבוץ אשדות יעקב מאוחד, שנפל ב 1997 בריחן. מראשית דרכו הבית שם דגש על שילוב אנשים עם מוגבלויות עם כל רבדי הקהילה בפעילויות הבית המגוונות. הבית שהוקם מתוך מקום של חיוּת, מאפשר לתושבי הסביבה ולאורחיו הרבים, ליהנות משילוב ייחודי של אורח חיים בריא, טיפולי הידרותרפיה וספא וחוויית אירוח הכוללת ימי גיבוש וסיורי מורשת בעקבות הנופלים בכל מלחמות לבנון לדורותיהן ונרצחי פעולות האיבה שיצאו מלבנון
קרן פישמן: “כשאורנה, אימא של אייל בנתה את הבית הזה, היא רצתה שאנשים יבואו לשחות, לעשות כושר, ליהנות, אבל שיזכרו גם את מי שמסרו את נפשם.” היא סיימה, ואנו ירדנו ממסדרון ההנצחה אל מעין שביל בתוך בונקר, ומשם למתחם הרצאות וכנסים. זה המקום שאליו צה”ל שולח חיילים בקורסים ובימי כיף, כדי לקבל גם תכנים וגם כיף. המשכנו לג’קוזי, בסאונה החמה, הרטובה והיבשה. נהנינו מקסמו של המקום ומחשבה סוררת חלפה במוחי, שלו הייתי גרה קצת קרוב יותר למקום, ולא בגוש דן, בוודאי הייתי עושה לנו מנוי.
- שירן היא מאמנת נשים והורים, וכתבת אתר “התרשמות”.