כתבה: שירן מנשרוב
מבנה עץ מעוצב ומפנק במיוחד לזוגות אוהבים
אחרי שנה מפרכת של לימודי מוסיקה , ובתום תקופה ארוכה של עבודה שמתחילה השכם בבוקר ומסתיימת לפני החשיכה, אחרי משימות תובעניות, מבחנים ושיעורים, החלטנו שמגיעה לנו חופשה. כן, אנחנו חייבים קצת חופש שיחזיר לנו אוויר נקי לריאות, וייתן מוטיבציה להמשיך בשגרת היום-יום. ומה המקום האידיאלי לנופש מסוג זה? – כמובן, הגולן.
אז לקחנו את האוטו, ארזנו צ’ימידן קטן, ויצאנו לכיוון הצימר “וילה רומנטיקה” שבמושב אניעם, כרבע שעה מקצרין. זה הצימר שבו בחרנו להעביר את הסופ”ש הקצר שאותו הרשנו לעצמנו.
את הדרך אנו מכירים כמעט בעל פה. הרי לכאן, לרמת הגולן, אנו מגיעים לא מעט פעמים בשנה. לרוב, כדי לטייל בתוך הנופים. הנה, רק בסופ”ש הקודם טיילנו לא רחוק משם- ביהודייה ובנחל זוויתן. ובכל זאת, שוב התרגשנו מהנופים שנגלו לנו בדרך, נשמנו את האוויר הצח ובמיוחד שמחנו להבחין שוב במה שאנו מכנים: “קו החופש”.
החיוך הרחב מעיד, ללא ספק, על מצב הרוח בתוך הבקתה
כן. זהו הקו הדמיוני שאנו מותחים באותו השלב בנסיעה, שצפונה ממנו מורגש השינוי הגדול באווירה. המהפך בין הנופים המוכרים למראות החדשים, ההבדל בין השגרתי למגוון, בין המרכז לצפון . בנקודה הזו הרגשנו גם הפעם שהדאגות והלחצים פרחו ברוח, ההתרגשות עלתה משמעותית, ותחושת החופש שלה כל כך חיכינו החלה לעטוף אותנו. על אף שהתקשינו להצביע איפה הקו הזה עובר בדיוק, הרי שאת מאפייניו של “קו החופש” חשנו בוודאות: אדרנלין גבוה, חיוכים מרובים, אופטימיות ושמחה בלתי מרוסנת.
וכך, אחרי נסיעה ממושכת , פנינו ימינה בצומת המפלים לא הרחק מקצרין, ועוד פעם ימינה אל שביל המוביל לישוב. כמאה מטר לפני שער הישוב הבחנו בבקתות צבעוניות וחמודות מסודרות אחת מול השנייה, ולפניהן נישא השלט: “כפר האומנים באניעם”. הבטחנו לעצמנו שכשנגיע לצימר, אחרי התרעננות מהדרך, נלך לשוטט בכפר- וכך עשינו.
אל “וילה רומנטיקה” הגענו דרך שביל הגישה הרומנטי, כשאנו מתרגשים ואחוזי ידיים, החנינו את האוטו ממש מול הבקתה שלנו ויצאנו החוצה. בחוץ קיבלה את פנינו רחל, בעלת הצימר, שגם הובילה אותנו אל הבקתה שלנו – “ונוס” שמה. (הבקתה השניה שמה “אפרודיטה”, ושתיהן בקתות רומנטיות לזוגות בלבד).
בשביל הכניסה לבקתה הייתה פינת ישיבה צבעונית שהשקיפה אל הנוף ההררי. האמת שדי דמיינו את הנוף ההררי כי היה אובך ולא באמת יכולנו לראות אותו. המשכנו עם השביל, פתחנו את הדלת ומיד עלה על פנינו חיוך רחב. בניגוד לחשש שעולה אצל כל מי שמזמין צימר באמצעות האינטרנט, הרי שהצימר נראה במציאות בדיוק כפי שראינו אותו בתמונות.
הבקתה שלנו, שהייתה אחת מתוך שתי הבקתות הזהות אותן עיצבה רחל, מצאה חן בעינינו מיד. אהבנו את העובדה שהיא בנויה כולה מעץ, שיש לה קווים נקיים, שהיא מעוצבת ומתוכננת בטוב טעם. היה כיף לגלות שהאווירה בתוך הבקתה משדרת חמימות, משרה שלווה ומזמינה. כמובן שהג’קוזי מושך תשומת לב מיידית. שלנו היה מרווח וסביבו פוזרו נרות. הוא ניצב באגף של הבקתה שלו צורת משושה, עם חלונות אורך ארוכים במיוחד, שעליהם תריסים ונציאניים מעוטרים בוילונות לבנים.
בצד השני המתינה לנו סלסלה שכללה שוקולד ויין, והיא היתה מונחת על שולחן האוכל. כמה קל לעשות לאורחים טוב, חשבתי לעצמי… המטבח כלל אבזור בסיסי של מיני מקרר (בתוכו הופתענו שוב לגלות מיני פינוקים, כולל עוגה שאפתה רחל), מיקרוגל, קומקום וכלי אוכל. מחוץ לכל בקתה נמצאת עמדת מנגל, והנה הפתעה נוספת: חדר סאונה יבשה חדיש ורייחני עמד בצד, מחכה לשרת רק אותנו, בכל רגע שבו נחפוץ.
לנוחיותנו, קיבלנו חוברת מידע מנוילנת שכללה מסלולי טיול ופארקים, מסעדות מומלצות, הוראות שימוש לסאונה וכדומה. רעיון שיהיה נחמד אם כל בעל צימר יאמץ לטובת לקוחות שלא תכננו וסגרו הכול מראש.
אחרי התרעננות קצרה, נסענו לכפר האומנים שבכניסה למושב, שם עברנו בין בקתות קטנות שבעליהן מתגוררים בכפר האומנים אניעם שבו התארחנו. גילינו שהבקתות משמשות גם כחנויות וגם כסדנאות עבודה לאומנים. ניתן למצוא כאן ציורים ותמונות, אריחים מצוירים, מסגרות מצוירות, עבודות נפחות ויש גם בית קפה וביסטרו בר. שווה לקפוץ אפילו רק בשביל האווירה.
את ארוחת הערב אכלנו לפי המלצתה של רחל, במסעדת “מבשלת הגולן” שבקצרין. המסעדה משמשת גם כמבשלת בירה, ומציגה בפני האורח את תהליך הכנת הבירה על שלביה. זאת, בתיאום מראש. בימי שישי היא כמעט האופציה היחידה (אך הטעימה) באזור. מומלץ לטעום את הבירה המקומית “בזלת” שמיוצרת שם ומגיעה ב- 4 טעמים שונים. עוד יותר מומלץ – להזמין מקום מראש.
על אף שהרבצנו ארוחה רצינית במסעדה, הדבר לא מנע מבעדנו להשכים קום ולהתענג על ארוחת בוקר מוקדמת, טעימה במיוחד, שאותה לא הצלחנו לסיים. שבעים ומאושרים ירדנו אל נחל עיט שנמצא בתוך היישוב במרחק של 10 דק’ הליכה. זהו מסלול הטיולים הבסיסי המומלץ לכל אורח באניעם. הוא כולל הליכה מתונה, כניסה אל המפלים הקטנטנים לאורכו של הנחל עד שמגיעים במפתיע אל מה שנראה כמו בריכת שחייה דיי גדולה שלא מביישת קאנטרי קלאב יוקרתי. זוהי, כמובן, בריכה טבעית שהנחל יצר.
למרות שבן זוגי אינו חובב מים , אני נכנסתי והשתכשכתי לי במים הקרירים. המעיין והבריכה הם אטרקציה קיצית נוחה וקרובה, ואפשר ללכת לכאן ברגל מכל מקום ביישוב. כמו כן האזור כולל שלל אתרי מים נפלאים אחרים אם כי קצת יותר מתויירים ומוכרים, ביניהם שמורת גמלא, נחל יהודייה, ונחל זוויתן.
בשעת אחר צהרים מוקדמת נפרדנו מרחל ומהחופשה המענגת, ושמנו פעמינו חזרה אל מרכז הארץ. בדרך חשבנו איך כדאי להמליץ בפניכם על המקום, שהרי יש כל כך הרבה המלצות על צימרים, ולו רק ברמת הגולן… איך נמנע מכם להגיע לחופשה בצימר ולהתאכזב? לגלות שהתמונות באתר לא תאמו את תמונת המציאות?
אז הנה הסבר קצר שיעזור לכם בעתיד בחיפוש אחרי צימר, כדי שתתאכזבו, ולא תרגישו שעבדו עליכם (כי בכל זאת , כמה פעמים יוצאים לחופש בשנה?). מדובר בפרויקט חדש של משרד התיירות, שבמסגרתו נערך דירוג של צימרים ובתי הארחה. הפרויקט נקרא – IBB = (ISRAELI BED & BREAKFAST. הדירוג נועד לספק קריטריון אמין ואובייקטיבי לצימרים בישראל, משהו שמזכיר את שיטת הכוכבים שהיתה נהוגה בעבר במלונות. נציג של משרד התיירות מגיע ובודק את הצימר בקפידה לפי קריטריונים שונים וביניהם: אמת בפרסום, בטיחות, מיזוג\חימום, ניקיון ותחזוקה וכו’ .
ועכשיו לפואנטה: “וילה רומנטיקה”, הצימר שלנו, עבר את הביקורת וקיבל את הדירוג הכי גבוה- A (מתוך 3 רמות) , והוא בהחלט ראוי לו, שהרי התפנקנו ונהנינו מכל רגע! בהחלט שמו כאן דגש על כל פרט ופרט, כדי שהאירוח יהיה הכי נוח וטוב שאפשר.
ורק שתי הערות טכניות לא משמעותיות לסיום: קצת הפריע לנו שלא הייתה הכוונה לצימר, והיינו צריכים לקבל אותה טלפונית מהכניסה ליישוב. כששאלנו את רחל, היא הבטיחה שבקרוב יוצבו שלטים מתאימים. ועוד דבר: כדאי ליידע את בעלת הצימר במידה וחשקתם לצאת בערב מהיישוב. השער החשמלי נסגר וצריך לצלצל למארח לפתיחתו.
וילה רומנטיקה | 054-4590096 | V.ROMANTICA@GMAIL.COM