“… ממש לא משהו שניקח אתנו אל ארכיון מחזות הזמר הזכורים לעד”. – כך סיכמנו רומי בתי (16) ואני, כשיצאנו, מרקדים בקצב המוסיקה המאגפת בנו מעורף הבמה המתרחקת – אבל בהחלט כיף. פסענו החוצה, ביחד עם מאות הצופים האחרים (יותר מ- 900, האולם היה מלא) שיצאו אחרי 3 שעות אינטנסיביות של מוסיקה, ריקודים, קיטש אמריקאי וקצת דרמה, מושכים עוד כמה דקות את החוויה שמיהרה להתנדף בחוץ, כמו היתה אפטר-שייב אמריקאי זול.
אני זוכר שגם הסרט עצמו, להיט אדיר, לא הותיר אותנו בהתרגשות רבה מדי. היה משהו מעייף בניסיון לכרוך דרמה, טרגדיה ותחרות ריקודים שבה הזוכה די וודאי. אז, כמו היום, נותר רישומם החזק של הלהיטים בפני עצמם של הבי.ג’יז הנהדרים. אלא שבמחזמר הנוכחי, שמצליח להביא קהלים מרחבי הארץ ולמלא אולמות, יש תזמורת נהדרת, זמרים בינוניים ותרגום גרוע, שמשאיר טעם תפל של שירים שאת מילותיהם, דומה, שמענו כבר אלפי פעמים.
“שיגעון המוסיקה” ב”הקאמרי” הוא בהחלט בידור מהנה וקליל, כמו קוקטייל נטול אלכוהול, המתאים את עצמו לקיץ התל אביבי, כמו שבגדי הריקוד של טוני, גיבור המחזמר, מתאימים עצמם לגופו. טוני עצמו, גל פופולר הצעיר, מצליח לעורר אהדה רבה בקרב הצופים, כשהוא מעמיס על עצמו את המשימה הכל כך כבדה של שחקן/רקדן/זמר. אין ספק לו היה משתתף באודישנים למחזמר בברודווי, הוא היה מגיע למחזמר בתפקיד של צופה מן השורה. הוא ממש שר בסדר, רוקד לא רע ומשחק די טוב. אבל למרות שזה מספיק להפקה מזרח תיכונית, זה לא יכול להספיק בשום אופן, כשיש מולך בערך מיליון מתחרים באודישן על אותו התפקיד בדיוק.
דנה פרידר, בתפקיד הראשי השני, גם היא חמודה ומזכירה כל כך את עצמה, מערוץ הילדים: חתיכה, מוכשרת, אחת שהוכשרה באינספור שעות אולפן מול המצלמה לרקוד, לשיר ולשחק. אבל ממש כמו בן זוגה, למחזמר הזה זה לא יכול להספיק: קולה מנסר, יכולת הריקוד שלה איננה ניתנת להשוואה גם לאחרונת הרקדניות מלהקות המחול המודרני הישראליות ויכולת המשחק שלה בינונית ולעיתים מעוררת מבוכה, במיוחד בסצנות האהבה האמורות להיות דרמטיות ונוגעות ללב, ואיכשהו, נדמו לנו כמו נועדו לעורר צחוקים בקהל.
העלילה היא זו: טוני הוא בחור בן 19, בן למשפחת מהגרים ממעמד סוציו אקונומי נמוך. האב מובטל והאם מעריצה את אחיו הבכור, הכומר. ביום טוני עובד כמוכר בחנות חומרי בניין ובסופי שבוע יוצא לבלות עם חבריו בדיסקוטק המקומי. טוני זוכה להערצה כמלך המוכתר של רחבת הריקודים. סופי השבוע המסחררים משכיחים ממנו את עבודתו המשמימה, את המתח העדתי בשכונה וחיי היום-יום האפורים והלחוצים. השירים הנצחיים של הבי ג’יז ויתר שירי הדיסקו האהובים של שנות ה- 70, הם תבלין לעלילת המחזה, שמחזיר אותנו לימי הנעורים של האלפייה הקודמת לספירה.
ובכל זאת, למרות הביקורת, ומכיוון שלא היתה כאן אכזבה, כי גם לא היו ציפיות גבוהות, באו שלוש השעות במעמקי אולם “הקאמרי 1” והביאו בחובן קצת התרגשות, הרבה מחיאות כפיים של קהלים מאורגנים מערי פרובינציה רחוקות בסופם של כל סצנה או שיר, וסוג של הנאה שאיני יכול להתכחש לה.
עוד אוסיף פרגון גדול לזמר ולזמרת שהיו להם אנרגיות טובות ולתזמורת החיה, שהצליחה להפוך את התרגום הישראלי המקרטע לשירים, למשהו שבהחלט ניתן ליהנות ממנו.
היה כיף.
“שיגעון המוסיקה”
שחקנים: גל פופולר, דנה פרידר, קרולינה/מיי פינגולד, אלי דנקר, אסף הרץ, שני שאולי, אלה רוזנצוויג, נוי הלפרין, גילן שחף/רמי שלמון, אלון סנדלר, ערן מור/ גלעד שמואלי, סנדרה שונוולד/ עירית קפלן, עמית רייס, דויד בילנקה/ אבישי מרידור, טל וייס, הראל ליסמן, יפעת כהן, יעל דובר, סהר שוורצברג, הגר אנגל, יובל קלו, רוני עובדיה, דניאל סטפן, נעה דגן, אדיר בובליל, ערן לחמן, מתן בן שימול, גל טופולנסקי, רותם יהודה, לירון כהן.
עריכה בריאן מקברייד
בימוי גלעד קמחי
נוסח עברי אלי ביז’אווי
כוריאוגרפיה עוז מורג
ניהול מוזיקלי אמיר לקנר
תפאורה ערן עצמון
תלבושות אולה שבצוב
תאורה אבי יונה בואנו (במבי)
מעצב סאונד ניראל שרון
הדרכה קולית דוקי עצמון
יח”צ רון גרנות
מפיק בפועל חיים סלע
- המחזמר מוצג בתאריכים נבחרים במהלך אוגוסט וספטמבר.
- הצפייה במחזמר מגיל 14 ומעלה.
- משך ההצגה: 180 דקות