התרשמה וכתבה: שירה טמיר
מה הקשר בין עלי באבא לאלאדין? מסתבר ששניהם סיפורי אלף לילה ולילה (יש ספר אמיתי כזה ולא רק פתגם). יש דמיון מסוים בין שני הסיפורים ובגרסה של ההצגה הזו יש גם נקודת ממשק… מהי? נשאיר זאת להצגה, שכדאי ללכת אליה כדי לגלות זאת, אבל גם מסיבות אחרות.
ההצגה מושקעת, הפסקול מקורי ויפה, כך גם התלבושות. בגרסה הזו עלי מוכר קישואים וחולם להקים מסעדה. הוא בחור צנוע ואוהב אדם, עד שהוא מגלה יום אחד אוצר גדול ששייך לשודדים. שם הכל משתנה. זהו סיפור על צניעות לעומת חמדנות, ועל הרווח העצום של הנתינה, שבשעת אמת מתגמלת ואפילו מצילה חיים. לצד הסיפור, ההצגה מביאה לבמה את הצבעים, המוזיקה, הריקודים והניחוחות המיוחדים לסיפורי העם שמקורם בארצות ערב.
ההצגה מתובלת בקטעי הומור בטוב טעם. מצד אחד, ההומור פשוט, כך שגם לילדים הוא מובן, ומצד שני הוא לא נמוך. דמויות השודדים (גם כאן נשאיר את מספרם האמיתי כהפתעה, רמז – לא מדובר ב- 40 שודדים, כמו בסיפור המקורי) משעשעות, במיוחד השודד שמדבר בשפת ג’יבריש שמזכירה את קני מהסדרה “סאותפארק”.
הסיפור עצמו מוצג באופן יפה וכך גם הדילמה שבמרכזו – האם לדאוג לאינטרסים שלך ולשמור את הזהב רק לעצמך ולרווחתך, או לעשות את הדבר הנכון ולחלק אותו לאחרים (טוב, פה ידעו למי שייך הזהב אז צריך להיות באמת נבל כדי לא להחזיר. הדילמה הייתה קשה יותר אם לא היה ידוע למי הוא שייך ואז העלילה הייתה מסובכת יותר, לפחות בעולם המבוגרים).
אך בעולם הילדים ההצגה הצליחה להעביר את המסר החינוכי בצורה קולחת ומשעשעת, ועל כך שאפו. לפחות דילמה אחת נפתרה, שווה ללכת לראות.
עלי באבא וארבעים השודדים- הפקה חדשה- תיאטרון אורנה פורת
מחזה: שירילי דשא, רועי שגב בימוי: שירילי דשא תפאורה: נאוה שטר תלבושות: לימור הרשקו מוסיקה: ליאור רונן כוריאוגרפיה: רוני ברנדשטטר הדרכת כלי הקשה (דרבוקות): ארז מונק הדרכת טקסט: מרגלית גז אבזרים: נרקיס אלבה ע. במאית: דוראל בן אהרן
משתתפים: רועי גוראי, אור אדרי, בל וענונו, ורד אבידן/ מור ענטר, איציק גולן, יונתן אבינועם, לישי זטלאוי, אורי עטיה.
מתאימה לגילאי 6-12 אל אתר התיאטרון