צפה והתרשם: אייל שמי
הסרט מתחיל עם שחר, הבמאית מאלצת אותנו להציץ דרך חרך לתוך בית פשוט למראה, אנחנו מוצאים את עצמנו בטקס הנחת התפילין, כאשר יהודי דתי מסתכל אל האופק, שם יותר מאוחר יגלו לנו, עומד לו הר הבית.
בעוד אנחנו ממצמצים עיניים, ומתרגלים לאווירה הכבדה, היהודי הדתי מנער את בתו מהספה והיא מצטרפת אליו ולמרבה ההפתעה, מניחה תפילין, על פיה נישאת התפילה. נראה שהיא אינה סגורה בדיוק על הטקס הדתי, אך מצטרפת בריצוי אוהב.
האווירה בסרט נשארת חשוכה, כבדה, מרוטה, פשוטה. אין כל התגנדרות בקיצוניות המשיחית שמייצג הגיבור יהושוע (רן תורן) איש אשכולות כך אנחנו למדים מהשכנים. יהושוע הוא כוהן, אשר מטרת חייו – קידוש השם! בכל מחיר.
אנחנו למדים שהסבתא שהייתה חלק חשוב מהמשפחה נפטרה, מה שלא מונע מיהושוע לגשת ולטפל בעגלה אדומה שנולדה זה עתה ממש בדרך לשבעה.
הפרה האדומה, כך מסבירה לנו הבימאית (צביה ברקאי יעקב) היא סמל לטהרה עוד מימות התנ”ך. יהושוע, המעודד מהיוולדה של העגלה האדומה, רואה בה נס, אולי אלוהים מעודד אותו להמשיך בתוכנית לקדש את שמו?
יהושוע מגדל את בתו ללא אמה, שנפטרה בלידתה. הוא מכנה אותה בני ולא ברור, אם התנהגותו מולה היא ליברלית או שהוא ייחל בעצם לבן ומעמיד פנים שזה מה שנולד לו… החיים מתנהלים על פי התוכניות של יהושוע, הוא מדריך נוער בלהט משיחי ומארח אושפיזין בסוכה ומשכנע אחרים בצדקת הדרך. הוא אף מגיע כמו בכל שנה כדי להתעמת עם השומרים בדרכו לעלות להר הבית.
אבל כאן, המציאות משבשת הכל, את ההובלה נוטלת בתו של ה”כוהן” בני (אביגיל קובארי). בני דומה לאביה באופי הלא מתפשר. היא מלאה בכריזמה ובתשוקה לחיות את החלומות שלה. בני שואפת בכל פה את החיים, היא מנצלת כל הזדמנות לחוות את החלומות שלה. היא מבלה, מטיילת ושואפת ג’ויינטים מגולגלים שהבנות החסודות מעשנות בחברותה.
בני לא עוצרת את החיים גם כשהיא פוגשת אישה שמעניינת אותה (מורן רוזנבלט). היא מסתערת עליה, כמו שאביה מסתער על הר הבית, ללא עקבות, ללא מחשבות שניות, מבלי לקחת בחשבון את האקלים, החוקים, המשמעויות ההרסניות לבת זוגה או לחייה עצמה. היא לא עוצרת באדום!
הסרט עשוי באווירה קשה, כבדה, הוא מציץ בלי בושה לתוך הבתים, לתוך היחסים הסודיים הוא לא משאיר כלום לדמיון. הצופה המופתע חוטף את כל הקלחת הלא מוסרית הקיצונית דתית המופרחת לעברו כמו אגרוף לבטן, בלי כפפות.
השחקנים רן תורן, אביגיל קובארי ומורן רוזנבלט, מתעלים למשחק אמין שמאפשר לצלוח את הסרט שנראה מעט דל תקציב. המשחק שלהם מטלטל את הנפש וממלא את מקום הגרנדיוזיות.
זהו סרט ראשון לצבייה ברקאי יעקב, שהזכיר לי במעט את סרט הביכורים של מיכל בת אדם “רגעים”. מיכל בת אדם, התמתנה בסרטיה הבאים, מסקרן מה יקרה עם צביה ברקאי יעקב, ימים יגידו.
פרה אדומה
סרטה של ציביה ברקאי יעקב
זוכה הפרסים בתחרות הקולנוע הישראלי העלילתי
פסטיבל הקולנוע ירושלים 2018
פרס חג’ג’ לסרט העלילתי הטוב ביותר
פרס ע”ש ענת פרחי לסרט הביכורים
פרס חג’ג’ לשחקנית הטובה ביותר – אביגיל קובארי