צפה והתרשם: אייל שמי
אבי נשר מלווה אותנו מאז ימי הלהקה כשעוד היינו מדינה חדורת מטרה, כשכל מה שהיה צריך בשביל לאחד אותנו מאחרי שיר לשלום היה ויתור על הכבוד והגאווה של חבר להקה אחד (השחקן אלי גורנשטיין) ששפך על עצמו גביע לבן…
בסרט החדש “סיפור אחר” המשימה הופכת מורכבת יותר, האמת חמקמקה ומפותלת ודומה שהיא בורחת מבין האצבעות. אם “מגה חילונית” (מיה דגן) מוצאת את עצמה בסיטואציה לא מוכרת – בתה היחידה (ג’וי ריגר) החליטה ללכת בעקבות בחיר ליבה (נתן גושן) והוא בוחרת לעבור לצד השני ולחזור בתשובה. ביחד עם הסב (ששון גבאי) מחליטה האם לגייס את אבי ה”ילדה” (יונתן סגל) אשר גר שנים רבות בארה”ב ולא ממש מתעניין בבתו למבצע ב”עורף האויב” בעומק השכונה החרדית ולהציל את הילדה מ”עול המצוות”.
לכל אחד מהמשתתפים בסרט יש מטרות שונות ואג’נדות נסתרות שמובילות אותם בנפתולי הסיפור. כדי להדגיש את הקונפליקטים ולחדד את הסיפור מפגיש אותנו נשר עם בני זוג צעירים יותר שנמצאים במהלך משפט גירושים ונשלחו לגישור אצל הסב. זה מנסה לגשר ביניהם לטובת בנם הצעיר, אשר מוצא את עצמו כקלף מיקוח בקרב שמנהלים השניים על הזכות לגדל את הילד על פי השקפת העולם שלהם. הסב (ששון גבאי) מסביר זאת בצורה מקורית: “כאשר נולד ילד נולדים בעצם שני ילדים. הילד שדמיינת והילד האמיתי…”
אבי נשר בוחר להציב את המצלמה שלו בגובה העיניים, לפעמים אתה מרגיש שאתה צריך להזיז את הראש כדי שלא יסתירו לך את ההתרחשויות על המסך. הסרט מטלטל אותך בין תל אביב הנקייה והמודרנית, לבין דירת הקשיש הירושלמי שעוד משתמש בטלפון פיליפס מיושן התחובה בעומק השכונות החרדיות, הרחובות של מזרח ירושלים, מנזר נוצרי נקי ומסוגף ואוהל בשום מקום בו מתנהל טקס פגאני סביב האלה אשתר שמתגלה כטקס העצמה נשית.
בקרון המיטלטל הזה מציע הבמאי חריץ ההצצה אל השיחות והלבטים והסודות שאינם זרים לצופה הישראלי. אין כל ספק שכל אחד מאיתנו מכיר בעל פה את הסיפורים האלה על גירושין, פיגועים, סכסוכי דת ועוד. המשימה שלוקח על עצמו הבמאי בסיפור העלילה הינה להעביר את הצופה בין המחיצות ולאפשר לו להבין בכל פעם מחדש מיהו הצד הצודק, כך שברגע אחד אתה בטוח שחייבים ל”הציל” את הצעירה מנפילתה ברשתה של הדת, ומיד אחרי מכן אתה מתקומם כנגד הוריה שמתערבים בהחלטות שלה.
הסרט מציג מציאות יומיומית הגורמת לך לחשוב האם האמת כל כך ברורה וחד ערכית? האם אנחנו תמיד רואים את התמונה כולה? האם ישנה רק דרך אחת? כדי להדגיש את התחושה בוחר אבי נשר לצלם את אותן הסצנות פעמיים, כדי שנוכל לצפות בשני צדדיו של המטבע.
תדמיות, כותרות וסיסמאות רחוקות מהמציאות העמוקה, ואחרי כל התפניות והלבטים החסרונות והיתרונות והחוזקות מול החולשות שיש לכל אחד ושאין בהם אמת ברורה עומד הקולקטיב, פעם היתה זו הלהקה החברים והשכונה, ובסרט “סיפור אחר” זו המשפחה המחבקת שיוצרת את הבסיס הבטוח והמנחם שמאפשר להתמודד עם הטלטלות שכל אחד עובר.
**
התובנה הזו שאבי נשר מבקש לדעתי להעביר משאירה בך טעם מר על האובדן האישי שחווה הבמאי עצמו לאחרונה כאשר שכל את בנו בתאונת דרכים בתל אביב.
תגובה אחת
סרט מעורר מחשבה ועשוי באופן עדין