Image default
מעניין סרטים תרבות ובידור

הסרט “האוקיינוס שבינינו” – הוא עזב משפחתו ויצא בסירה לבדו להקיף את העולם…

ישבתי בחשכת האולם ונכנעתי, באהבה גדולה, אל הסיפור הרטוב, התמים והקודר שאליו נלקחתי. העובדה שיש אנשים כאלה, שמהמרים על הכל, כולל ילדיהם ונשותיהם, רכושם ואמינותם, כדי לעשות פעם בחיים משהו שאף אחד אחר לא עשה – תמיד מצליחה לשבות אותי. והנה, שוב זה קורה, וזה עתיד להיכשל, וזה לא יכול להיות אחרת, אבל גם כישלונות יכולים להיות מפוארים, ולהתיז לכל עבר אבק כוכבים.

קולין פירת’ מיטיב לגלם את גיבור הסרט, בריטי שחי בבית נאה עם אשתו המקסימה (רייצ’ל וייז, המיטיבה לשחק) ועם שלושת ילדיו, שנראים טבעיים כל כך באהבתם ובהערצתם לאביהם איש האלקטרוניקה, ההמצאות והתקוות הגבוהות.

וכמו בסרט “צ’יטי צ’יטי בנג בנג”, אבל עם קצת יותר הצלחה, יוצר האב גאדג’טים שאיש לא באמת צריך, עד שהוא מוצא סיבה לנסות אחד מהם בעצמו. הוא עושה את זה כשהוא בלב האוקיינוס האטלנטי, וכמובן שיש גם סצנה של סופה גדולה, גם סצנות של בדידות ולבסוף אפילו סצנות של הזיות הגובלות בטירוף.

הוא יוצא לשיט, אחרי ששכנע את מי ששכנע לשים על הפרויקט את הכסף ולהאמין בו, ומסביר את מניעיו: “אני יוצא למסע מכיוון שאם לא אעשה זאת לא אמצא שקט לנפשי”. וזה כבר ציטוט של חובב השיט דונלד קרואוהרסט, שעל סיפורו מבוסס הסרט.

אולי לא יצירת מופת, אבל בהחלט שובה לב, מסקרן ומותח. אפשר לקחת גם ילדים מגיל חטיבת הביניים.

 

מי היה דונלד קרואוהרסט האמיתי? (עדיף לקרוא אחרי שצופים בסרט).

 

הוא נולד בשנת 1932 בדלהי, הודו, אז עדיין קולוניה בריטית. בגיל 8 נשלח על יד הוריו לפנימייה הודית בה בילה תשעה חודשים בכל שנה. שנתיים אחר כך עברו הוריו למערב פקיסטן. לאחר מלחמת העולם השנייה בגיל 14 נשלח דונלד בחזרה לפנימייה באנגליה. בשנת 1947, כשהודו קיבלה עצמאות והמדינה חולקה להודו ולפקיסטן, חזרו הוריו לאנגליה. אביו השקיע את כל כספי הפנסיה שלו בעסק כושל בפקיסטן. חייהם של בני המשפחה באנגליה היו שונים לגמרי מן החיים להם התרגלו בהודו. הם סבלו מקשיים עד כדי כך שאביו לא יכול היה לעמוד בתשלומי לבית הספר. אז דונלד הצעיר נאלץ לעזוב את הפנימייה בגיל 16. אביו נפטר למרבה הצער בשנת 1948.

קרואוהרסט החל לעבוד כשוליה למהנדס אלקטרוניקה בבית הספר של חיל האוויר המלכותי. בשנת 1953 התגייס לחיל האוויר. הוא נהנה מחייו כקצין צעיר וחבריו תיאורו אותו כאיש מקסים, חם, פראי, אמיץ ואחד שנוהג לקחת סיכונים בצורה לא מחושבת. אדם שלא מקבל מרות ואיש עם חוש הומור מטורף. לאחר שהתבקש לעזוב את חיל האוויר הוא עבר קורס בפיקוח אלקטרוני. בגיל 26 החליט לעזוב את הצבא והחל לעבוד בעבודת מחקר באוניברסיטת רידינג.

יש המציינים שהוא היה גבר מרשים, הוא לכד את תשומת ליבה של אשתו קלייר במסיבה שהתקיימה ברידינג בשנת 1957. היא היתה אירית שחיה באנגליה 3 שנים. מסתבר שהוא אמר לה באותה מסיבה שהיא תינשא לאדם בלתי אפשרי הוא אמר שלא יעזוב אותה והזמין אותה לבלות איתו בערב למחרת. הרומן שלהם היה רומנטי וסוער ונמשך לאורך האביב והקיץ של 1957. הם נישאו בחמישה באוקטובר. בנם הבכור ג’יימס נולד שנה אחר כך. באותה עת החל דונלד לשוט בצורה רצינית.

הוא החל לעבוד כמהנדס עיצוב בחברה אלקטרוניקה בסומרסט. החלום האמיתי שלו היה להמציא מכשירים אלקטרונים משל עצמו. והוא בילה שעות רבות מזמנו הפנוי ביצירת גדג’טים שונים, ובשייט בסירה הקטנה שלו שנקראה “דלי של זהב”. הוא הכין מכשיר ניווט ליכטות, והקים חברה שתייצר ותשווק את המכשיר, המשפחה התרחבה עם לידתם של שלושת ילדיו. והם חיו באושר בבית כפרי בסומרסט. כשהחברה שלו נקלעה לקשיים, הוא פגש את איש העסקים סטנלי בסט שהסכים לערוב לחברה, והוא בסופו של דבר מימן את ההמצאות של קרואוהרסט.

בשנות השישים לאחר התפרקותה של האימפריה החל חיפוש אחרי גיבורים מקומיים, כאלה שהפגינו נועזות, הרפתקנות וחיפשו פרסום. לשלוח אדם לירח היה בלתי אפשרי בבריטניה ואז אנשים כמו פרנסיס צ’יצ’סטר שיצא מאנגליה למסע מסביב לעולם ושב לאנגליה עם עצירה אחת בסידני אוסטרליה, הפכו לגיבורים. עם חזרתו לאנגליה הוא זכה לתואר אבירות על יד המלכה אליזבת וזכה למעמד של גיבור לאומי. בעקבות גל ההתלהבות מן המסע מסביב לעולם, החליטו בעיתון סאנדיי טיימס להיות הספונסרים של תחרות גולדן גלוב שנקראה “מסע סביב העולם ללא עצירה” שיועדה לשייטים בודדים. כדי להתקבל לא היה צורך בכישורים מיוחדים אבל על כל המתחרים היה לעזוב בין 1 ביוני ל- 31 באוקטובר 1968, כדי לעבור באוקיינוס הדרומי בקיץ. את הגביע יקבל הראשון שישלים את המסע ללא סיוע ויהיה עליו לעבור בכמה נקודת מפתח. העיתון הציע גם פרס בסך 5000 פאונד לנווט המהיר ביותר.

תשעה שייטים החלו את המרוץ. ארבעה פרשו עוד לפני שהגיעו לאוקיינוס האטלנטי, שיי בליית שלא היה לו כל ניסיון קודם פרש לאחר שהקיף את כף התקווה הטובה, נייג’ל טטלי הוביל את המרוץ, הצרפתי ברנאר מטסייה התנגד לאופי המסחרי של המרוץ, אז הוא נטש אותו אבל המשיך במסעו ואף סיים אותו. הספינה של דונלד קרואוהרסט נמצאה 1800 מיילים מחופי אנגליה ב- 10 ביולי על ידי ספינה של הצי המלכותי. היא נמצאה נטושה וחיפושיו של חיל האוויר האמריקאי אחרי קרואוהרסט לא הביא לכל תוצאה. השייט הבריטי רובין נוקס ג’ונסטון היה היחיד שסיים את המרוץ הוא זכה בשני הפרסים ולבסוף תרם את 5000 הפאונד לרעייתו של קרואוהרסט ולילדיו. קרואוהרסט השאיר אחריו יומנים, מכתבים לאשתו ומחברות מלאות בחישובים.

 

היוצרים

בימוי: ג’יימס מארש                                  James Marsh

תסריט: סקוט ברנס                                  Scott Z. Burns

צילום: אריק גוטייה                                   Eric Gautier

עריכה: ג’ינקס גודפרי, ג’ואן סובל     Jinx Godfrey, Joan Sobel

מוזיקה מקורית: יוהאן יוהנסון                     Jóhann Jóhannsson

הפקה: גראהם ברודבנט               Graham Broadbent

סקוט ברנס                                             Scott Z. Burns

פטר צ’רנין                                              Peter Czernin

 

שחקנים

דונלד קרואוהרסט: קולין פירת’                    Colin Firth

קלייר קרואוהרסט: רייצ’ל וייס                      Rachel Weisz

רודני הולוורת: דייויד דווילס             David Thewlis

ג’יימס: פין אליוט                          Finn Elliot

איאן: אנדרו בוכן                           Andrew Buchan

ווילר: ג’ונתן ביילי                          Jonathan Bailey

אולי תאהב\י גם:

“פרחקיר” – מופע מחול מחשמל בגלריית פסלים במוזיאון

איטו אבירם

להקת המחול מארי שווינאר פתחה את הסתיו ב”פולחן האביב”

איטו אבירם

סיפורים בימי קורונה: הסיבוב השלישי/ אור בן זאב * 

איטו אבירם

הגב לפוסט

דילוג לתוכן