סיימתי לקרוא את הספר המסקרן הזה, שנכתב על ידי אישה צעירה ויפה, אגוצנטרית במידה רבה, הלוקחת את העולם בקלות מעוררת קנאה. בסופו של הספר, שלא קראתיו בנשימה עצורה, ויותר כמו מי שצופה בעד חלון המכונית בנופים מתחלפים של ארץ לא נודעת, ובחיי האהבה של אישה מחוזרת, חשתי שהוא העניק לי חוויה קצת שונה.
ההנאה והסקרנות באו על סיפוקם בכמה מישורים. מישור אחד – המסע בכביש המקיף את איסלנד. אין זה ספר מסע, ויהיה לי קשה לנווט על כביש מספר אחת של האיסלנדים בהסתמך רק על הספר, אבל את הסקרנות להיות שם ולראות במו עיני הצליחה הסופרת בעלת השם הבלתי אפשרי לטעת בי.
במישור השני, מסקרן ומשובב נפש לקרוא על חייה של גרושה צעירה, שיש לה מאהב שזנח אותה וכל פעם חוזר אליה, והיא לוקחת את חייה בקלות מדהימה, מתאהבת באחרים, מפלרטטת, מקבלת בהשאלה ילד קטן, חצי נכה אך חכם, ומצרפת אותו למסע שלה בקרוואן שאותו קנתה כשזכתה בסכום כסף גדול בהגרלה…
התובנה אותה מנסה אידור אווה להציע לקורא, שהמזל יכול להאיר לך פנים גם כשלכאורה האנשים האהובים עליך זנחו אותך וחייך התרוקנו מתוכן, אינה בהכרח התובנה שעמה יוצא הקורא. דווקא קל יותר לזהות את האגוצנטריות של הסופרת, שחושבת שכולם חושבים כמוה, שכולם יפים וסקסיים כמוה, ושעל כל אחד שזונח אותה, יש שניים שנמשכים אליה. באותה מידה, נראה לה מובן מאליו, כמעט אלמנטרי, לזכות בפרס הגדול ולבזבז אתו על קניית חפצים מיותרים ויציאה לטיול מסביב לאי שבו התגורר כל חייה.
קחו את הציטוט הזה, למשל: “הסיכויים שאישה ששולטת באחת-עשרה שפות, כמה מהן סלביות, תזכה בשתי הגרלות בו-בזמן הם בכל זאת קטנים למדי,” אומרת חברתי איידור, “פחות או יותר כמו הסיכויים שתפגשי אֶלף על סלע שהתרסק אל כביש הטבעת. אבל,” היא מוסיפה, “בתנאים מסוימים ומבחינת יחידי הסגולה הבודדים, אפשרות בעלת סבירות נמוכה יכולה להפוך למציאות.”
הספר לוקח את הקורא אל מסע לתוך הנופים האיסלנדים ולתוך חייה החברה והאהבה של גיבורת הספר, שכל מה שקורה לה הוא אך לטובה. אמנם, בעלה והמאהב שלה זרקו אותה באותו יום. היא הרגה בטעות אווז. ופתאום היא גם נאלצת לטפל בבנה החירש-אילם של חברתה הטובה ביותר, ויוצאת אתו לטיול הגדול.
אבל כשכרטיס הגרלה משותף הופך את הזוג המוזר הזה לאנשים הכי עשירים באיסלנד, היא והילד יוצאים למסע לאורך חופי האי – מסע הרפתקני באי סחוף הגשמים, אבל גם מסע פיוס פנימי שחושף בעדינות פצעים ישנים.
נהניתי, והצעתי גם לבתי רומי, בת ה- 15, שקוראת את הספר כבר חודשיים. טיפין טיפין, אבל אינה מניחה אותו מידיה. מסתבר שגם היא נהנית ממנו.
גיבורת הסיפור “פרפרים בנובמבר” (מאנגלית: גבי סילון/ הוצאת חרגול/ מודן הוצאה לאור), שהיא גם המספרת, היא מתרגמת איסלנדית השולטת ב־11 שפות, מייחסת משמעות גדולה למילים וכל חייה “סובבים סביב הגדרות של מילים”, ואפילו האהבות שבחייה נופלות קורבן להן. היא נעה בין בעלה למאהב שלה, עד שאלה נוטשים אותה והיא יוצאת למסע.
